אור ברסלב

תורת חיים על עירובין· רבי אברהם חיים שור

דף ד

דף ג

בשלמא לרבא כי היכי דליהויין כו' נראה דאיצטריך למימר בשלמא לרבא משום דלכאורה לרבא נמי קשיא דפשיטא דברייתא דקתני ובלבד שלא יהו מכוונות היינו שלא יהו מצומצמות דהכי משמע לישנ' דמכוונות לכך קאמר דלרבא איכא למימר דלהויין הללו שוחקות והללו עצבות קאמר והשתא בסמוך דמסיק לאביי דאמר כרשב"ג ניחא דלא תיקשי מאי אצטריך רשב"ג למימר ובלבד שלא יהו מצומצמות דהא ת"ק נמי סבירא ליה הכי דאמת. כלאים יהו שוחקות דכיון דפשטא דמכוונות היינו מצומצמות איכא למימר דלאביי פליג רשב"ג בתרתי דת"ק סבר דכל אמות באמה בת ששה וכולן לא יהו מכוונות דהיינו מצומצמות אלא שוחקות ורשב"ג סבר דדוקא אמת כלאים בת ששה ודוקא אמות כלאים לא יהו מצומצמות אבל שאר אמות בת חמשה ומצומצמות ואביי דאמר לעיל אמת סוכה ואמת מבוי בת חמשה היינו בת חמשה ועצבות ואמת כלאים ששה היינו בת ששה ושוחקות כיון דכרשב"ג סבירא ליה ולפי מה שפירשתי הא דקאמר בסמוך אמר לי רבא רשב"ג הא אתי לאשמעי' אמת כלאים לא יצמצם נראה דה"ק רשב"ג לא אתי למעוטי שאר אמות בנות ה' אלא למעוטינהו דלא להוי שוחקות ולפרושי מילתא דתנא קמא אתי דקאמר ובלבד שלא יהו מכוונות דמשמע לפי פשוטו שלא יהו מצומצמות אלא שוחקות כדפרי' לכך קאמר רשב"ג דאמר כלאים לא יצמצם קאמר דשלא יהו מכוונות דנקט ת"ק היינו דליהויין הללו שוחקות והללו עצבות ואם כן אמת כלאים דוקא לא יצמצם. ורש"י ז"ל פי' משום דרבנן אמרי ובלבד שלא יהו מכוונות דיש מהן שוחקות ויש מה עצבות ולא פירשו איזה מהן שוחקות ואיזה מהן עצבות ואתי איהו לפרושי דהנך דכלאים ליהוו שוחקות וקשה לפי' דהא הך מלתא לא איצטריך ליה לרשב"ג לפרושי דמידי הוא טעמא שאין כל האמות שוות משום דלא ידעינן אמות שאמרו חכמים אי אמות שוחקות אי אמות עצבות קאמרי ולכך אזלינן הכא לחומרא והכא לחומרא וא"כ כיון דרבנן אמרי ובלבד שלא יהו מכוונות דיש מהן שוחקות ויש מהן עצבות פשיטא דהנך דכלאים היו שוחקות והני דסוכה ומבוי היו עצבות כי היכי דליהוו הכא והכא לחומרא דאי אמרינן איפכא הוו הכא והכא לקולא ואין זה סברא כלל:

לאביי ודאי תנאי היא והא דלא קאמר נמי לאביי דרשב"ג אתי לפרושי מלתא דת"ק דכל אמות שאמרו חכמים דנקט ת"ק היינו כל אמות שאמרו חכמים בכלאים עיין בתשובות הרשב"א סימן שי"ז ומה שתירץ בזה

גפן כדי רביעית יין לנזיר כתבו התוספות בהג"ה ואי בשתייה איירי לחייבו אם שתה כשיעור מה שמפיל זית אגורי מן היין דמשערין ביין וכו' דפשיטא כיון דשתה יין שלא ישער אלא ביין ולא ידענא מאי פשיטא אדרבא מהיכי תיתי לחייבו אם שתה כשיעור מה שמפיל זית אגורי מן היין והלא היין שמפיל אינו כדי כזית כיון שהיין נגדש על שפת הכלי ואי לאו קרא פשיטא דאין סברא לחייבו כיון דליכא כזית.

במים במי מקוה בפ"ק דחגיגה פירש"י ז"ל נקודתו בפתח לאשמעינן מים המיוחדים לאפוקי מים שאובין וכ"כ בתשובת הרשב"א סי' שי"ז והקשו התוס' שם דהא מים שאובין מאך ובור מקוה מים נפקא. ובספרי פרשת מצורע איתא ורחץ במים אפילו במי מקוה משמע

אמה על אמה ברום שלש אמות אע"ג דרומיה של אדם ארבע אמות כדאיתא בכמה דוכתי י"ל כשנכנס במקוה של אמה על אמה ברום שלש אמות המים עולין למעלה וצפין על ראשו וכ"כ התו' ביומא:

כי אתי הלכתא לרובו ולמיעוטו וא"ת אם כן קרא למאי אתא דדרשינן בשרו במים שלא יהא דבר חוצץ כו' כיון דהלכה למשה מסיני הוא וי"ל דאיצטריך לבית הסתרים כדאי' בפ"ק דקדושין דדריש מה בשרו מאבראי וכו' כ"כ התוספות בפ"ק דסוכה. מיהו שלא יהא דבר חוצץ בין בשרו למים ממילא משמע וא"כ ע"כ כי איצטריך הלכתא לרובו ולמיעוטו ועוד נראה דאי לאו דילפינן מבשרו שלא יהא דבר חוצץ כו' הוה אמינא דשער אין חציצה פוסלת בהן והלכתא לבשרו לחודא אתיא וקרא דאת דילפינן מיניה שער אתי לאשמעינן דשער נמי טבילה בעי מיהו חציצה אינה פוסלת בהן אבל השתא דבשרו לחציצה אתי את כל בשרו דילפינן מיניה שער הטפל לבשרו נמי לחציצה אתיא:

ארון תשעה וכפורת טפח הרי כאן עשרה וא"ת נהי דאיכא למידק מהכא דבעשרה הוי מחיצה כיון שהיה מדבר מעל הכפורת וכתיב השמים שמים לה' מ"מ איהא למימר דבפחות מעשרה נמי הוי מחיצה וי"ל דדייק שפיר דכיון דגובהו של ארון הוה עשרה על כרחו בבציר מעשרה לא הוי מחיצה דאי לאו הכי למה היה גבוה עשרה דאי משום לוחות הא לא הוה עוביין אלא שלשה וכיון דשיעור ארכו ורחבו של ארון לצור' הוה כדאיתא בפ"ק דבבא בתרא פרנסת ארון לארכו צא ופרנס ארון לרחבו כו' על כרחך שיעור קומתו נמי לצורך הוה וכיון דללוחות לא איצטריך כ"כ ש"מ דבבציר מעשרה לא הוי:

תוכן העניינים

תורת חיים על עירובין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה