אור ברסלב

תורת חיים על עבודה זרה· רבי אברהם חיים שור

דף נה

דף נד

כלום מתקנא אלא חכם בחכם וגבור בגבור וכו' במדרש רבה פר' כי תשא איתא נמי בכה"ג למה ה' יחרה אפך בעמך א"ל משה כלום גבור מתקנא אלא בגבור שכמותו ונראה דנפקא ליה דהוה א"ל הכי מדקאמר למה ה' יחרה אפך בעמך אשר הוצאת מארץ מצרים בכח גדול וביד חזקה דלכאורה קשה אמאי קאמר אשר הוצאת בכח גדול וביד חזקה אדרבא כ"ש שיחרה אפו על כל הטובה אשר עשה להם שהוציאה בכח גדול והמה כפרו בו לכך מפרש דה"ק כיון שהוצאת אותם בכח גדול וביד חזקה אשר מי אל בשמים ובארץ אשר יעשה כמעשיך וכגבורותך נמצא שאין לך מקום לקנאות בו דאין גבור מתקנא וכו'

ועל יד פלוני ועל סם פלוני נראה דהיינו הא דאיתא בפ' במה אשה דאין יוצאין בקמיעה בשבת אלא א"כ אתמחי גברא או אתמחי קמיע דכיון דאתמחי גברא מסתמא האי גברא מוכן הוא להתרפאות על ידו כדאמר הכא ועל יד פלוני לכך הויא ליה כתכשיט ומותר לצאת בו וכן כי אתמחי קמיע מסתמא האי קמיע מוכן הוא להתרפאות על ידו כדאמר הכא ועל יד סם פלוני ולכך הוי ליה תכשיט ומותר לצאת בו:

דורכין עם העכו"ם בגת פירש"י ז"ל ומשום גרס טומאה ליכא דמשעה שדרך בהן העכו"ם מעט נטמאו משמע דדורכין עמו דוקא בסוף דריכה קאמר וכ"כ התוס' מיהו מדקתני סתמא משמע דאפי' בתחילת דריכה נמי דורכין עמו לכך נראה דאפי' בתחילת דריכה קאמר דמותר מטעם שנטמא הכל בגת טמאה אי נמי משום שכבר נטמאו בשעת בצירה דקיימא לן הבוצר לגת הוכשר ועכו"ם טמא הוא וסימא אותן כשבצרן ומה שהקשו התו' דא"כ ישראל העושה פירותיו בטומאה אמאי לא דורכין עמו לאו קושיא היא דכל מלאכות שעושין בענבים עד שנגמר היין כחד מלאכה חשיבי נמצא דבצירה ודריכה חד מלאכה נינהו דדריכה סוף בצירה היא הלכך אין דורכין עמו דהוה ליה מסייע לעוברי עבירה באותה מלאכה עצמה אבל הולכת חביות לגת מותר כיון שכבר נגמר היין הוה ליה מלאכה אחריתי וכ"כ התו' גבי נחתום דאין לשין ואין עורכין ואין אופין עמו משום דאפייה ולישה כחד מלאכה חשיבי כיון דאפייה סוף לישה היא ואין הפת נגמר אלא אחר האפייה ולכך הוה ליה מסייע ידי עוברי עבירה באותה מלאכה אבל לאחר שנגמר הפת מותר להוליך עמו את הפת לפלטר משום דזו מלאכה אחרת היא:

אמר רב הונא יין כיון שהתחיל להימשך וכו' רוב הפוסקים הסכימו לפירש"י ז"ל שכיון שהתחיל להימשך בגת עצמה קאמר שהגת עשויה במדרון וכיון שנמשך מלמעלה למטה קרוי יין ולדבריהם כך פי' הסוגיא תנן לוקחין גת בעוטה מן העכו"ם וכיון דבעוטה היא מסתמא נמשך היין בתוכה וקתני דלוקחין מן העכו"ם ומשני בגת פקוקה ומלאה ולא נמשך היין בתוכה ולא זז ממקומה כלל תא שמע ואינו עושה יין נסך עד שירד לבור אא"ב ליתא לרב הונא ניחא דאתי לאשמעי' שאפי' נגע עכו"ם בקילוח המושך מן הגת אינו נאסר כמ"ש התוס' לעיל אא"א איתא לדרב הונא הא כבר נעשה יין בגת גופה משעה שהתחיל להימשך ומשני דה"נ בגת פקוקה ומלאה איירי דלא נמשך בה היין כלל ואשמעי' שאם נסלו הפקק והתחיל היין לקלח קצת מלמטה מיהו עדיין לא התחיל היין להמשך בגת ונגע העכו"ם בקלוח היוצא קודם שירד לבור אינו נאסר ורש"י ז"ל פי' דאשמעי' דבגת מלאה אין בה משיכה עד שיפול פקק שלפניה וכו' וקשה דהא מרישא שמעי' לה מדקתני לוקחין גת בעוטה מן העכו"ם ולספרים דגרסי שאינו פושה יי"נ אתי שפיר ת"ש ירד לבור מה שבבור אסור והשאר מותר וכיון דכבר ירד היין לבור אע"ג דהיתה הגת פקוקה ומלאה אי אפשר שלא נמשך עתה היין בגת גופא וקתני דהשאר מותר בנגיעת העכו"ם ומשני כאן במשנה ראשונה וכו' וי"מ דה"ק יין כיון שהתחיל להמשך פירוש לקלח קצת מחוץ לגת עושה יין נסך דאפי' מה שבתוך הגת הוי יין ואסור במגע עכו"ם ולדבריהם כך פי' הסוגיא תנן לוקחין גת בעוטה מן העכו"ם וכיון דהנח פתוחה מלמטה שהיין יוצא משם ויורד לבור נמצא דבשפת בעיטה מסתמא כבר יצא ממנה יין וקתני דלוקחין מן העכו"ם ומשני בגת פקוקה שלא יצא ממנה יין כלל ולא גרסי' ומלאה כמ"ש התו' ח"ש ואינו עושה יין נסך עד שיורד לבור קס"ד בגת פתוחה איירי ומסתמא כבר ירד ממנה יין אל הבור ואשמעי' שאם נגע עכו"ם אח"כ בקלוח היוצא ממנה קודם שירד לבור אינו נאסר אע"ג שכבר ירד ממנה יין הבור אלמא ליתא לדרב הונא דאין היין שבגת קרוי יין בשביל היין שירד ממנה אל הבור ומשני ה"נ בגת פקוקה ומלאה איירי ולא ירד ממנה עדיין שום יין אל הבור ואשמעי' שאם נטלו הפקק והתחיל לירד ונגע עכו"ם בקלוח ועדיין אין שום יין בבור אינו נאסר ת"ש יורד לבור מה שבבור אסור והשאר מותר אלמא ליתא לדרב הונא ומשני כאן במשנה אחרונה כו':

תוכן העניינים

תורת חיים על עבודה זרה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה