תורת חיים על עבודה זרה· רבי אברהם חיים שור
דף מו
דומיא דהר מה הר שלא נטעו מתחילה לכך אבל השתא דמוקי לה באילן שנטעו ולבסוף עבדו הוי שפיר דומיא דהר דבכה"ג בהר מותר שאם נטלו עפר ועשו ממנו הר לצורך שום תשמיש ולבסוף עבדוהו מותר כיון דלא שייך ביה תוספת ולא החליף כלום אחר שעבדוהו ועיקרו מותר אפי' לר' יוסי מדכתיב תגדעון ובזרעים וירקות דקתני שהן אסורין צ"ל דהיינו דוקא התוספת מה שהחליפו אחר שנעבדו אבל עיקרן שרי
וקא מיבעיא ליה הא זקיפתה אי הוי מעשה וכו' דביצה כיון דממילא היא נבראת לית בה תפיסת יד אדם כלל ולא מיתסרא אלא אם כן עושין בה מעשה דהוה ליה תפיסת יד ובתר הכי פלח לה וקא מיבעיא אי זקיפתה חשיב מעשה אי לאו. וכתב הרמב"ם ז"ל בפ"ח מהלכות עבודת כוכבים ומזלות אבני הר שנתדלדלו ועבדן במקומן מותרות שהרי אין בהן תפיסת יד אדם וכתב עליו בכסף משנה שם דאע"ג דהלכתא כבני ר' חייא לגבי דר' יוחנן מכל מקום הא לא מסיימא והוי ליה ספיקא דאוריתא ולחומרא וכ"כ הר"ן בשם הרמ"ה ותימא על הרמב"ם ז"ל וכן השיג עליו הראב"ד שם. ונראה דדברי הרמב"ם ז"ל נכונים הם דסמך עצמו אירושלמי דפרקין דאיתא התם בהדיא השתחוה לביצה חזקיה אמר לא אסרה רבי יוחנן אמר אסרה והלכתא כוותיה דחזקיה לגבי דרבי יוחנן דרביה הוה:
קל וחומר ומה אתנן וכו' וא"ת למה לי דכתב רחמנא מן הבקר להוציא את הנעבד ונילף מקל וחומר ומה אתנן שמותר להדיוט אסור בעלי חיים לגבוה נעבד שאסור להדיוט אינו דין שאסור בעלי חיים לגבוה וי"ל דאין הכי נמי ולא איצטריך אלא לאשמעינן דנעבד דבעלי חיים מותרין להדיוט דמדאסר לגבוה ש"מ דלהדיוט שרי: