תורת חיים על עבודה זרה· רבי אברהם חיים שור
דף כז
ורבי יוחנן אמר המול ימול משמע דס"ל לר' יוחנן דמילה בעובדי כוכבים ומזלות פסולה ותימא דקאמר לעיל דכי אתא רב דימי א"ר יוחנן אם היה מומחה לרבים מותר ודוחק לומר דאמוראי נינהו אליבא דרבי יוחנן מדלא מפרש לה ש"ס הכי ושמא י"ל דרב ור' יוחנן תרוייהו מצי סברי דמילה בעובדי כוכבים ומזלות כשרה ובטעמא דר' יהודה הנשיא פליגי דקתני ברייתא שהיא פסולה מדכתיב ואתה את בריתי תשמור רב סבר דמהך קרא גופא יליף לה ור' יוחנן סבר דרישא דקרא נקט ואסיפא סמיך דבסיפא כתיב המול ימול אחר כך מצאתי שכ"כ בכ"מ הלכות מילה ועוד נראה דהא דאמר ר' יוחנן אם היה מומחה לרבים מותר לאו אהך מילתא דמילה בעובדי כוכבים ומזלות קא אמר לה אלא אהא דקתני לקמן שאין מתרפאין מהן משום דחשידי אשפיכות דמים קאמר שאם הוא מומחה לרבים מותר להתרפאות מהן דלא מרעי נפשיה כדאמר לקמן דר' יוחנן רופא מומחה הוה וש"ס מייתי לה אהך מלתא דמילה דחד טעמא הוא כמאן דס"ל מילה בעובדי כוכבים ומזלות כשרה:
אפילו ריבדא דכוסילתא לא מתסינן מנייהו נראה דהיינו הא דאיתא בפרק חלק מאי אשר אין בהם כל מום א"ר רמא בר חנינא אפילו כריבדא דכוסילתא לא הוה בהו שכל כך היו נקיים מכל מום שלא היה נמצא בגופן אפי' מכה קטנה כריבדא דכוסילתא ורש"י ז"ל פי' שם שלא היו צריכין להקזה ולא משמע כן מדנקט כריבדא דכוסילתא ולא קאמר ריבדא דכוסילתא:
ואני אביא מקרא מן התורה שהוא מותר וא"ת למאי דס"ד דטעמא שלא הניחו ר' ישמעאל משום דעובדי כוכבים ומזלות חשידי על שפיכות דמים מאי הל"ל לבן דמא מנ"ל דמותר מן התורה וי"ל דבעי לאתויי ליה ראיה מקרא דלעיל דכתיב אם אמרנו נבא העיר והרעב בעיר ורבי ישמעאל שלא רצה להניחו סבר דשאני התם דהוה ספיקא כמו שאמרו אם יחינו נחיה ואם ימיתנו ומתנו לכך לא הוו חיישי לחיי שעה אבל להתרפאות מהן קרוב לודאי הוא שימיתנו כדפי' רש"י לכך איכא למיחש אפי' לחיי שעה:
איהו נמי חיויא טרקיה וכו' נראה דהכי פי' איהו נמי חיויא טרקיה וא"כ מאי רבותיה דקאמר עליה רבי ישמעאל אשריך בן דמא שלא עברת על דברי חביריך ולא נענשת בנשיכת נחש כיון דסוף סוף נענש בנשיכת נחש מאי אולמיה דהאי נחש מהאי נחש ומשני דה"ק אשריך שלא נענשת בחיויא דרבנן דלית ליה אסותא לפי שכל העובר על דברי חכמים חייב מיתה דנשיכת נחש זו כיון דהיתה לה רפואה לית בה צד חיוב מיתה ומוטב שמת זכאי בלא חיוב מיתה ממה שימות על ידי יום מיתה: