תורת חיים על עבודה זרה· רבי אברהם חיים שור
דף כ
אחד גר כותי ואחד עכו"ם בין בנתינה בין במכירה כתבו התוס' דקרא איירי שאינו מחיהו באותו מתנה שאם לא יתן לו לא ימות וצ"ל דגר כותי נמי בכה"ג מי רי שיש לו מעט ולא ימות אם לא יתן לו מיהו לאו בגר עשיר מיירי דלא עדיף גר עשיר מישראל עשיר שאין מצווין ליתן לו ונראה דלהכי כתיב גביה ואכלה לאשמעינן דלאו עשיר ה"א אלא הוא צריך לה לאוכלה ומדנקט קרא לגר אשר בשעריך תתננה דמשמע דוקא בא"י שאין עכו"ם מצויין שם ואינה שוה אלא דבר מועט כמ"ש התוס' אבל היכא דעכו"ם מצויין לא משמע דלאו בגר שאין לו כלום לגמרי איירי דאי אין לו כלום והוא מחייהו בכך א"כ מאי איריא בא"י אפי' בחוצה לארץ שהעכו"ם מצויין שם נמי כיון דאתה מצווה להחיותו אלא ודאי בגר עני שיש לו מעט משלו איירי:
מיתיבי מעשה ברשב"ג וכו' מדרשב"ג לחודא פריך אבל מדר"ע לא קשיא מידי דלא הוה מספר בשבחה ולהכי לא משני מיניה מידי וכן משמע בירושלמי דלא פריך אלא מדרשב"ג דלא מייתי התם מלתא דר"ע כלל. והא דקאמר ואף ר"ע ראה וכו' סיומא דברייתא הוא דמייתי לה ש"ס דהכי אורחא דש"ס דכולהו דוכתי דמייתי ברייתא כולה אע"ג דלא איצטריך ליה לאתויי אלא רישא לח דא:
ונשמרת מכל דבר רע שלא יסתכל וכו' מדסמיך ליה כי יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור מקרה לילה דריש הכי א"נ משום דהמוציא שכבת זרע לבטלה איקרי רע שנאמר ויהי ער בכור יהודה רע בעיני ה' כמ"ש הזוהר:
רק שהיתה באה מטיפה סרוחה פי' והרוק דומה לאותה טיפה סרוחה כמ"ש בהגה' מיימוני טעם החליצה וז"ל אמר הקב"ה למשה אמור אל היבם שאינו רוצה ליבם רשע בגופך היית יכיל לקיים מצות יבום ומאנת לפיכך תחליץ מנעליך כאבל ומנודה שדרכן להיות יחפים וגם מטיפה סרוחה שבגופך היית יכול לקיים לאחיך זרע לכך ירקה בפניך טיפה סרוחה וכו' וכתב בשבילי אמונה נתיב רביעי כי הזרע הוא דמיון הקצף שנעשה בפיות הסוסים הרצים:
וטיפה של מרה פי' טיפה של ארס כדתנן במסכת תרומות פ"ח שיעור מים המגולים כדי שתאבד בהן המרה ופירשו שם דהיינו ארס של נחש ושמא הוא רמז לארס נחש הקדמוני אשר גרם המיתה לעולם כי מלאך המות הוא סמאל אשר רכב על הנחש:
איבעיא להו בהמה על מנת לשחוט תהו כתב הרא"ש ז"ל דנראה מדבעי סתמא דש"ס בבהמה אליבא דר' יהודה אלמא הלכתא כוותיה והא דקתני מתני' מלתא דר"מ בלשון סתמא דקתני אבל מוכר הוא משיקוץ לאו סתמא הוא כר"מ אלא ר' יהודה ור"מ פליגי בדברי ת"ק דר' יהודה מפרש דבריו אבל מותר הוא משיתמה עמו לקוץ דנא משמע ליה כו' ר"ח פי' בברייתא משיקוץ ממש ע"כ ולפירושו ניחא מה שהקשה הר"ר אלחנן לישמעינן שחת דידע שבחא וקמה דפסדא וכ"ש אילן דאילן איצטריך למיתני דעיקרא דמלתא הוא כיון דאינהו פירושא קא מפרשי ליה למלתא דת"ק דמתני' ות"ק באילן איירי מדקתני משיקצץ ולא שייך לישנא דקציצה אלא באילן והדר פליגי נמי בשחת לרבותא דר' יהודה ובקמה לרבותא דר"מ. מיהו פשטא דמתני' לא משמע כן ועוד מדקתני אין מוכרין להן במחובר לקרקע בבית ולא קתני מחובר לקרקע משמע דאשמעי' דאפי' התנה עמו ע"מ לקיץ אפ"ה בזמן שהוא מחובר לקרקע אין מוכרין להם דהכי משמע לישנא דמחובר והיינו כר"פ: