אור ברסלב

תורת חיים על עבודה זרה· רבי אברהם חיים שור

דף ה

דף ד

שהקים עולה של תשובה נראה מדלא כתיב הקים על אלא הוקם על משמע על ידי אחר רמז הוא להא דקאמר שלא היה דוד ראוי לאותו מעשה אלא דגזרת מלך היתה שישלוט בו יצרו כדי ליתן פתחון פה לבעלי תשובה לכך נקט קרא הוקם על כלומר נאם הגבר שעל ידו הוקם עולה של תשובה:

כל העושה מצוה אחת בעה"ז וכו' נראה דבצדקה איירי דסתם מצוה היינו צדקה כדאיתא במדרש רבה כל עמא יפלגון מצוה כמו שפירשתי לעיל ואיתא נמי בב"ר דאמר לה ההיא גברא לאתתיה למה את לא מובלית לי לשכנתיה דרבי יוסי הגלילי דאנא שמע דהוא עביד מצוה והיינו צדקה כדמשמע ההם בהדיא ונקט מצוה אחת כלו' אפי' לא עשה צדקה אלא פעם אחת וכן משמע דקרא דוהלך לפניך צדקך בצדקה איירי דרישא דההוא קרא הלא פרוס לרעב לחמך ועניים מרודים תביא בית וגו' ומדכתיב והלך לפניך לשון יחיד משמע אפי' מצוה אחת וכל העובר עבירה אחת היינו עריות דסתם עבירה דנקט ש"ס עריות היא כדאיתא בפ"ק דראש השנה פושעי עכו"ם בגופן אמר רב בעבירה וכתבו התוס' שם בעבירה בעריות שכן עובדי כוכבים מוזהר עליו וכן משמע דקרא דילפתו ארחות דרכם בדור המבול איירי שנענשו בשביל עריות ברישא דקרא כתיב בעת:

להיות עמה לעוה"ב עוד נרראה שלא רצה אפילו ליחד להיות עמה בחדר אחד וכוונתה היתה לחבקו ולנשקו:

והא כתיב פרשת יבמות ופרשת נחלות ואע"ג דבתר דחטאו אמרו מכל מקום התורה היתה קדומה אלפים שנים קודם שנברא העולם ומסיק דכל התורה כולה נמי על תנאי כתובה שהרי אם לא היו ישראל מקבלין את התורה היה מחזיר את העולם לתוהו ובוהו נמצא שלא היה מקום לתורה ומצות וא"כ ע"כ על תנאי היתה כתובה:

מאי דכתיב ויהי ערב ויהי בוקר יום הששי וכו' ה"א דהששי קא דריש ודברי תורה כפטיש יפוצץ סלע הן ונראה לפי שאמרו חז"ל דששת ימי בראשית הן נגד שית אלפי שנין הוה עלמא ויום שביעי הוא נגד עה"ב שכולו שבת ולכך הוסיף ה"א למלאות את השם הגדול דיום הששי ויכולו השמים ר"ת ידו"ד חצי השם דהיינו י"ה נרמז בגמר מעשה ששת ימי בראשית שהן נגד העה"ז שהוא שית אלפי שנין רמז הוא שבעה"ז לא יהיה שמו ית' שלם שנאמר כי יד על כס י"ה ולכך אסור להגות שם ידו"ד באותיותיו כי אם חצי השם דהיינו י"ה עד יום השביעי שהוא נגד עילם הבא אז יתמלא שמו ית' מיד בתחילת אלף השביעי ולכך נרמז ו"ה בויכולו השמים להשלים אותיות י"ה של יום הששי להודיע כי אז יהיה שמו ית' שלם במלואו. ונראה דמהאי טעמא נוהגין להתחיל יום הששי ויכולו השמים בשעת קדוש בשבת ואין מתחילין ויכולו השמים לפי שחייב אדם לזכור בשעת קדוש היום ביום שכולו שבת דהיינו בעוה"ב ולהכי מקדשין על היין רמז לשכר העוה"ב שהוא יין רוחני יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית ולהכי אסור לקדש על היין מגולה אפי' בזמן הזה דליכא סכנתא לפי שיין המשומר טמיר וגניז הוא כמו שנאמר עין לא ראתה ואחז"ל זה יין המשומר ולכך מתחילין יום הששי ויכולו השמים שצריך האדם להעלות אז במחשבתו שבעוה"ב ביום שכולו שבת יהיה שמו הגדול שלם במלואו:

שלשה ימים אסור לשאת ולתת עמהן בריש פירקין כתבו התוספות בשם רבינו תם ז"ל דדוקא במידי דתקרובת עכו"ם איירי ולא איירי כלל בלקנות אלא בלמכור ולשאת ולתת הכי פירושו לשאת מהן המעות ולתת להן מידי דתקרובת וכו' וזה דוחק דסתם משא ומתן בין במקח בין בממכר איירי גם מה שפירש דמשום הרווחה דנקט ש"ס לקמן היינו שיהיה לו בהמות רבות בריות לא משמע כן מדנקט ש"ס בתר הכי לישנא דהא קא מרווח ליה דומיא דלקמן גבי להשאילן ולהלוותן דנקט נמי האי לישנא משמע דחד מלתא נינהו ולקמן נמי גבי הא דקתני אבל לא לוקחין מהן כתבו התו' דלפי' ר"ת לוקחין היינו קבלת דורון דוחק גדול הוא ולא הוי דומיא דרישא דקתני מוכרין להם מיהו הרא"ש ז"ל כתב דאפשר דר"ת מודה בדבר שאין מתקיים דאין לוקחין מהן לכך נראה דלשאת ולתת בין במקח בין בממכר איירי ומה שהקשה דא"כ אמאי קאמר נפקא מינה דאית ליה בהמה לדידיה ולא קאמר נפקא מינה למידי דלאו תקרובת ועוד דאי במקח נמי איירי היאך בעי למימר דטעמא משום ולפני עור דבמקח מאי לפני פור איכא י"ל דתקרובת עכו"ם שייך בכל דבר שבעולם אפי' במעות וכסות וכלים שמניחין אותן לפני העכו"ם והוי תקרובת כדמשמע מדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ז מהלכות עכו"ם שכתב המוצא כסות וכלים ומעות בראש עובדי כוכבים וכו' בד"א בזמן שמצאן חוץ למקום עבודתו אבל אם מצאן בפנים בין דרך כבוד בין דרך בזיון בין דבר הראוי למזבח בין דבר שאינו ראוי כל הנמצא בפנים אסור וכתב שם בכ"מ ובב"י דס"ל דכל הנמצא לפנים מן הקלקין שהוא מקום עבודתה ודאי שלא הכניסוהו שם אלא לתקרובת או לתשמישם משמע דכל מידי חזיא לתקרובת ואפי' מעות וכן פירש"י ז"ל לקמן בפירקין דבמעות שייך תקרובת גבי הא דקאמר אביי ה"ג לא חשו להן חכמים משום דמי עכו"ם ולהכי מקח נמי אסור אפי' לטעמ' דלפני עור דחיישינן שמא דעתו לעשות תקרובת במעות עצמן והכי קמיבעיא להו משום הרווחה אסרו מקח וממכר בכל דבר שבעולם או דלמא משום רווחא ליתא במשא ומתן אלא משום לפני עור אסרו מקח וממכר בכל דבר שייך תקרובת ואית ביה משום לפני עור ונ"מ דאית ליה בהמה לדידיה אי מצי למכור לו בהמה אחריתי דמשום רווחא איתא ומשום לפני עור ליתא ונקט בהמה משום דעיקר תקרובת עכו"ם בהמה היא:

ערב יו"ט האחרון של חג פירש"י ז"ל מפני שהוא יום השלמת קרבנות החג דמה"ט יום שמחה הוא ומרבין בו בשחיטת חולין וכן י"ד ניסן יום שמחה הוא משום פסחים ומרבין בו בשחיטת חולין:

שואלין בהלכות פסח קודם הפסח שלשים יום משמע דוקא לפני הפסח ומשום קרבן אי נמי משום דבפסח נפישי דיני טובא אבל לפני שבועות וסוכות לא ובפר"ק דמגילה קאמר רבי יהושע בן לוי פורים שחל להיות בשבת שואלין ודורשין בענינו של יום ופריך מאי איריא פורים אפילו יום סוב נמי דתניא משה תיקן להם לישראל שיהו שואלין ודורשין בענינו של יום הלכות פסח בפסח הלכות עצרת בעצרת והלכות חג בחג ומשני פורים איצטריכא ליה מהו דתימא נגזר משום דרבה קמ"ל וכתבו החוספות נראה דהכי פריך מאי איריא פורים דאין דורשין בו מקודם לכן שלשים יום דמש"ה צריך לדרוש בו ביום אפי' בי"ט דדרשינן שלשים יום לפניו אפילו הכי דורשין בו ביום דתניא וכו' ודבריהם תמוהים דהא לאו מפסח לחודא פריך אלא מכולהו ימים טובי' אע"ג דבעצר' ובחג נמי אין דרשין בהן מקודם לכן שלשים יום לכך נראה דהכי פריך מאי איריא פורים שחל להיות בשבת דכיון דאסור לקרות את המגילה שכתוב בה ענינו של יום מדרבה פשוט הוא דצריך מיהא לדרוש בענינו של יום כדי לזכור את הנס מדכתיב והימים האלה נזכרים ונעשים אפילו יום טוב שקורין בתורה ענינו של יום נמי דורשין בענינו של יום דתניא משה תיקן להם לישראל וכו' ותו מאי איריא פורים דכתיב ביה זכירה בהדיא והימים האלה נזכרים ופשיטא דבשבת כיון שאין קורין בו המגילה צריכין מיהא לדרוש בענינו של יום אפילו יום טוב דלא כתיב ביה נמי דתניא וכו':

האי מיבעי ליה למעוטי טריפה בסמוך כתבו התוס' דפריך הכי משום דמכל החי משמע טפי למעוטי טריפה דמשמע בריא ולא טרפה אבל מחוסר אבר בריא גמור הוא וקשה דאם כן למסקנא אמאי יליף מחוסר אבר מקרא דמכל החי וטרפה מאתך ולא יליף להו איפכא כיון דמסתבר טפי לכך נראה דהא דממעטינן טרפה מכל החי מריבויא בעלמא ממעטינן לה וכן פירש רש"י י"ל בפרק רבי ישמעאל והא דפריך האי מיבעי ליה למעוטי טרפה היינו משום דטרפה מסתבר טפי למעוטי להקרבה ממחוסר אבר כיון דאשכחן גבי ישראל דטרפה אסורה להו אפילו להדיוט ומחוסר אבר שרי ליה להדיוט. ולפי זה צריך לומר דלהכי איצטריך למיכתב מכל החי למחוסר אבר ולא יליף ליה נתי מאתך משום דמסתבר טפי למעוטי טרפה מאתך כיון דאסירא אפי' להדיוט כדפירשתי:

תוכן העניינים

תורת חיים על עבודה זרה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה