אור ברסלב

תורת חיים על סנהדרין· רבי אברהם חיים שור

דף צד

דף צג

לינשוף מדוכתיה ארבעה גרמידי נראה דמהאי טעמא ברחו חגי זכריה ומלאכי כשנפלה עליהם חרדה דאי לאו הכי בריחה מאי הוה מהניא להו:

אני אומרת לפניך שירה תחת צדיק זה תימה וכי יכול אדם לומר לחבירו אל תקרא את שמע ואל תתפלל אני אקרא ואתפלל תחתיך אם כן ה"נ כיון שעל חזקיה היה מוטל לומר שירה כי פתחה הארץ ואמרה שירה תחתיו מאי מהניא ליה ועוד קשה בסמוך דקאמר גנאי הוא למשה וששים ריבוא שלא אמרו ברוך עד שבא יתרו ואמר ברוך ה' האי ברוך מאי עבידתיה ואמאי לא הוי סגי להו בשירת אז ישיר. ועוד דהל"ל גנאי הוא למשה וס' ריבוא שלא אמרו ברוך ובא יתרו ואמר ברוך מאי עד שבא יתרו דמשמע עד שבא יתרו לא אמרו וכשבא יתרו אמרו וכן קשה לעיל דקאמר נמי שלא אמרו שירה עד שפתחה הארץ. ונראה לפי שכל מי שנעשה לו נס צריך להודות ולומר ברוך כדאיתא בפרק הרואה ארבעה צריכין להודות וכו' מאי מברך אמר רב יהודה ברוך הגומל חסדים טובים ואם הוא נס של רבים צריכין נמי לומר שירה כדאיתא בערבי פסחים תנו רבנן הלל זה מי אמרו חכמים אומרים נביאים שביניהם תיקנו להם לישראל שיהו אומרים אותו על כל צרה שלא תבא עליהן ולכשנגאלין אומרין אותו על גאולתן והיינו מה שנאמר בשירת דבורה וברק בהתנדב עם ברכו ה' וכתיב נמי המתנדבים בעם ברכו ה' הוצרכו להזכיר בשירתן לשון ברוך ה' דשירה לחודא לא סגי בלא הודאה דהיינו ברוך ולהכי משה וישראל לא יצאו ידי חובתן בשירתן כל כמה דלא אמרו ברוך ובפרק הרואה משמע דאם בירך אחר ואמר ברוך ה' אשר גמלך טוב וכו' וענה אמן יצא ואפילו לכתחילה משמע דשפיר למיעבד הכי דקאמר התם רב יהודה חלש ואיתפח על לגביה רב חנן בגדתאה ורבנן אמרי ליה בריך רחמנא דיהבך לן ולא יהבך לעפרא אמר להו פטרתן תו מלאודויי ואם כן בשעה שאמר יתרו לפני משה וכל ישראל ברוך ה' אשר הציל אתכם וגו' מסתמא כולם ענו ואמרו אמן על ברכתו דקיי"ל השומע איזה שבח או ברכה מפי מברך חייב לענות אחריו אמן וילפינן לה מדכתיב כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו דאפי' כשמזכירין צדיק ב"ו צריך לברכו שנאמר זכר צדיק לברכה כמ"ש בטור א"ח סי' קכ"ד נמצא שע"י ברכתו של יתרו יצא משה ובני ישראל ידי חובת הודאתן לכ"ק גנאי הוא למשה וס' ריבוא שלא אמרו ברוך עד שאמר יתרו וכן בשעה ששמעו חזקיה וסיעתו שפתחה הארץ ואמרה שירה כמו שנאמר מכנף הארץ זמירות שמענו מסתמא ענו כולם ואמרו אמן כדפירשתי ובזה יצאו ידי חובת הודאתן לכך קאמר נמי שלא אמרו שירה עד שפתחה הארץ ואתי נמי שפיר מה שפתחה הארץ ואמרה אני אומרת לפניך שירה תחת צדיק זה דברכת הודאה ושירה אם בירך אתר וזה עונה אמן נמי שפיר דמי. ומהאי טעמא נמי נראה מה שנוהגין מי שילדה לו אשתו כשעומדת אחר לידתה והולכת לבית הכנסת אז בעלה קורא בתורה וביש מקומות מחוייב הסגן לקרותו לפי שהאשה צריכה להודות על נסה מה שילדה בשלום והמנהג להודות בשעה שקורא בתורה לפרסומי מלתא וגם כשאומר ברכו את ה' המבורך וכו' ה"ל נמי כהודאה דברכה והודאה כי חדא נינהו ויש לזה המנהג סמך במזמור לתודה דכתיב הודו לו ברכו שמו ולפי שאין אשה קוראה בתורה לכך בעלה מודה תחתיה ולפי זה צריך הבעל להתכוין לכך כשאומר ברכו את ה' המבורך שנותן ברכה והודאה לה' בשביל אשתו דברכת הודאה אם בירך אחר בשביל חברו יצא וכ"ש בבעל ואשה דכחד גופא דמו וכ"ש כשהאשה אומרת אמן על ברכתו דפטורה האשה מלאודויי עד דאתי בזוזי ובזוזי דבזוזי שוללים אחר שוללים כך פירש"י ז"ל בסוף מסכת כתובות:

שומר מה מלילה שומר מה מליל הלשון כפול ועוד דמעיקרא נקט לילה והדר נקט ליל ונראה דשאלה ראשונה היתה מה אמר מן הגלות שהוא בלילה כדפירש רש"י ז"ל ושאלה שנייה היא למה נמשך גלות חורבן בית שני יותר מגלות חורבן בית ראשון שלא היה רק שבעים שנה כמנין לי"ל והשיב אמר שומר אתא בקר וגם לילה פי' דלא דמי גאולה ראשונה לאחרונה דגאולה ראשונה לאו גאולה גמורה היתה דנהי דחזרו ישראל על אדמתן:

דכתיב וינער ה' את מצרים בתוך הים הך קרא בעיקר הפרעון כתיב שטבעו כולם בתוך הים ולא נשאר עד אחד לכך מייתי ליה ולא מייתי קרא דכחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים דכתיב לעיל מיניה משום דאז לא מתו רק הבכורים בלבד ועי"ל דמכת בכורות טעמא אחריתי אית בה לפי שהיתה דבר והיפוכו שהכה בכורי מצרים והציל ביניהם בכורי ישראל ואין מלאך אחד עושה שתי שליחות ועוד שהוצרך להבחין בין טיפה של בכור לטיפה שאינה של בכור כדאמר בפרק איזהו נשך לכך נעשה על ידי הקב"ה בעצמו אבל גבי סנחריב כתיב והנה כולם פגרים מתים:

חובל עול של סנחריב מפני שמנו של חזקיהו לפי שהיו עוסקין בתורה תמיד הוצרכו לשמן הרבה כדאיתא בפ"ק דשבת ברם זכור אותו האיש לטוב וחנניה בן חזקיה שמו שאלמלא הוא נגנז ספר יחזקאל שהיו דבריו סותרים ד"ת מה עשו העלו לו ג' מאות גרבי שמן וישב בעלייה ודרשן:

בת גלים בתו של אברהם יצחק ויעקב וכו' בפ"ק דבתרא גבי בנין הורדוס קאמר סבר למשעייה בדהבא אמרו לו רבנן הכי שפיר טפי דמיחזי כי אדוותא דימא ונראה דלהכי ניחא טפי דגבי ב"ה כתיב והיו עיני ולבי שם כל הימים וכיון דמיחזי כי גלא דימא כשהקב"ה מסתכל בו הוא זוכר תמיד בזכותן של אבות שנמשלו לגלים שבים. ועוד דהוא המקום שהתפללו בו הרבות כדאמר לקמן ושם הקריבו קרבנותיהם לכך שפיר ספי כי מתחזי כגלי הים שנמשלו בהן האבות:

תוכן העניינים

תורת חיים על סנהדרין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה