תורת חיים על סנהדרין· רבי אברהם חיים שור
דף פ
ואמר ר' יוסי ואפי' אבא חלפתא ביניהן דאי לאו הכי מאי קמ"ל דכולן פטורין פשיטא כדפריך לעיל אילימא אחרים כשרים פשיטא:
עובר ירך אמו הוא כתבו התוספ' בשם ר"ת ז"ל דבכל דוכתא קיימא לן דלאו ירך אמו הוא והא דאמר רבא הכא ובתמורה ולד הנוגחת והנרבעת אסור לא פליגא וכו' וכ"כ התו' בפ' הפרה דמדאמר רבא בתמורה ובסנהדרין ולד הנוגחת והנרבעת אסור היא וולדה נגחו היא וולדה נרבעו אין להוכיח דעובר ירך אמו הוא דהתם היינו טעמא שהולד עצמו נהנה מן הרביעה והיא וולדה נגחו ונרבעו ומשמע דס"ל דאפי' למ"ד עובר לאו ירך אמו הוא אמרי' דהיא וולדה נגחו וכן משמע ממה שכתבו התוס' כאן אמאי כי ליתא לפרה משתלם רביע נזק מן הולד כיון דלאו ירך אמו אף על גב דהוא נמי הזיק למה ישלם חלקו וחלק הפרה וזהו תימה דאין סברא כלל לומר שהולד המונח מקופל במעי אמו יש לו חלק בנגיחה זו דהא פשיטא שאין הולד יודע כלום מהאי נגיחה דדוקא למאן דאמר עובר ירך אמו שייך שפיר למימר דהיא וולדה נגחו או נרבעו דכיון דירך אמו הוי הולד כאחד משאר אבר ה דחד גופא הוא ואין הפרש בין הולד לבן שאר אברים ולכך כי ליתא לפרה משתלם מן הולד אבל למאן דאמר עובר לאו ירך אמו הוא פשיטא דלא משתלם מן הולד כיון שאין הולד עושה כלום וכן רביעה לא שייך למימר דהיא וולדה נרבעו אלא למאן דאמר עובר ירך אמו הוא ונחשב כאחד משאר אבריה אבל למ"ד לאו ירך אמו לא שייך למימר דהיא וולדה נרבעו דאין זה סברא כלל לומר שהולד נהנה מן הרביעה והא דאמר בפרק כל האוסרין אמר רבא ולד הנרבעת אסור היא ולדה נרבעו וכו' ולד מוקצה ונעבד מותר מאי טעמא לאמיה אקצייה לאמיה פלחי לה היינו משום דאף על גב דס"ל עובר ירך אמו הוא והרי הוא כשאר אברים מ"מ מאן דפלחי לה או מקצה אותה דעתו לאמו דוקא ולא לולד אע"ג דהוא כאחד מאבריה מה שאין כן בנגיחה ורביעה. וכן משמע מדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ג מהלכות אסורי מזבח שכתב כל האסורין לגבי מזבח ולדותיהן מותרין חץ מולד נרבעת ונעבדת ומוקצה ושהמית את האדם בד"א כשנעבדה בה עבירה כשהיתה מעוברת שהרי ה לד מצוי עמה בעת שנפסלה והיה כאבר מאבריה וכו' מדכתב והיה כאבר מאבריה משמע כדפי' דטעמא משום דעובר ירך אמו הוא וכ"כ בפ"ה מהמ"א שאם שחט בהמה טריפה ומצא בה ולד שלא גמרו חדשיו אע"פ שהוא חי במעי הטריפה הרי זה אסור מפני שהוא כאבר מאמו ומ"ש דולד נעבדת ומוקצת אסור היינו כלישנא בתרא דרבא דפרק כל האסורין. ובפרק הפרה מפורש באריכות וכתבתי דודאי יש להוכיח במילתא דרבא דהכא ותמורה דעובר ירך אמו הוא:
מאי איריא דשריפה חמורה הא אפי' אי סקילה ושר פה כי הדדי נינהו אכתי ידונו בסקילה כיון דרובא נסקלין נינהו אבל אין לפרש מאי אריא דשריפה חמורה הא אפי' אי סקילה חמורה תיפוק ליה וכו' דאי סקילה חמורה לא אזלינן בתר רובא דאי אתה רשאי למושכו למיתה חמורה אע"ג דרובא נינהו כדמשמע בסמוך דאמר אלא היכי אתנייה הנסקלין בנשרפין וכו':