אור ברסלב

תורת חיים על סנהדרין· רבי אברהם חיים שור

דף נד

דף נג

אפילו תימא רבי יהודה ומייתי לה בקל וחומר לפי זה לא איצטריך למילף בג"ש דערות אביך באישות הכתוב מדבר דעל כרחך בהכי איירי דלערות אביך ממש לא איצטריך קרא דמואת זכר נפקא ואי משום דליתייב שתים הא בקל וחומר מאחי אביו שמעינן לה אלא משום דבלאו הכי איצטריך ליה ג"ש כדקתני סיפא דברייתא לכך דריש לה נמי להך מלתא ועוד דאיכא למימר מילתא דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא:

אמר רבי ישמעאל הרי זה בא ללמד ונמצא למד תימה מאי קמ"ל רבי ישמעאל דהרי זה בא ללמד כו' והא תנא דברייתא נמי קאמר הכי דבא הכתוב להגיד לך ששני משכבות באשה. ועוד דנמצא למד משמע דלמדין משכבי אשה ממשכב זכר וזה אינו דהא לא יליף משכב אשה ממשכב זכר מידי אלא מייתורא דיו"ד דמשכבי אשה שמעינן לה בין כדרכה בין שלא כדרכה חייבין בעריות לכך נראה דהא דקתני מגיד לך הכתוב ששני משכבות באשה אתי לאשמעינן שהבעל מותר לבא על אשתו בין כדרכה בין שלא כדרכה כדאיתא בפרק שני דנדרים ההיא דאתאי לקמיה דרבי אמרה ליה שלחן ערכתי לו והפכו פי' שבא עליה שלא כדרכה אמר לה בתי התורה התירתך לו וכן משמע בפרק חלק גבי הא דקאמר רב יוסף בספר בן סירא נמי אסור ל יקרי דקא"ל אביי מ"ט אילימא עשום דכתיב ביה לא תנטוש גילדנא מאודניה אי מדרשא אורח ארעא קמ"ל דלא לבעול שלא כדרכה משמע דאיסורא ליכא למיבעל שלא כדרכה אלא דלאו אורח ארעא הוא וקאמר רבי ישמעאל הרי זה בא ללמד ונמצא לחד פי' דלהכי כתב לן רחמנא דגבי משכב זכר ששני משכבות יש באשה לאשמעינן דלמדין משכבי אשה ממשכב זכר מה משכב זכר חייבין אפ' שלא כדרכה דכל משכב זכר שלא כדרכה הוא אף באשה חייבין שכל העריות אפי' שלא כדרכה ופשטא דקרא דואת זכר לא תשכב משכבי אשה משמע דממשכבי אשה ילפינן משכב זכר ואדרבא הוא נמצא למד ואע"ג דבסוף פרק ארבעה אחין קאמר דמעשה ער א הוה שבאו עליה שלא כדרכה כבר תירץ ר"י ז"ל שם דלא שרי שלא כדרכה אלא בלא הוצאה זרע ועוד תירץ דאינו אסור אלא כשמתכוין להשחית זרע ורגיל לעשות כן אבל באקראי בעלמא שרי. מיהו באבן העזר כתב הב"י דדבר קשה הוא להתיר הוצאת זרע אפי' באקראי:

עשו כתועבות העובדי כוכבים ומזלות כתבו התוספות גבי זכר ניחא דכתיב תועבה בגופיה אבל בבהמה לא כתיב תועבה בגופיה ואי כפ"ה א"כ כל עריות ליחייב שתים ויש לפרש מדכתיב וכל בהמה וכו' וקשה כיון דלאו דלא יהיה קדש אאיסור זנות שיש בו תועבה קאי פה לי אם כתיב תועבה בגופייהו מה לי אם כתיב תועבה בתר הכי סוף סוף כיון דכל העריות תועבה קרי להו רחמנא מדכתיב כי את כל התועבות וגו' קאי עלייהו לאו דלא יהיה קדש וליחייב שתים בכולהו גם מ"ש דוי"ו דוכל בהמה מוסיף על ענין ראשון מנא להו הך דרשה. לכך נראה דאע"ג דלאו דלא יהיה קדש אכל העריות קאי אפ"ה לא מחייב בב' דאין חילוק חטאת אלא בשני לאוין ושני גופין כדמשמע בריש כריתות דקאמ' אלא כרת דאחותו למאי אתי מיבעי ליה לחלק על אחותו ועל אחות אביו ועל אחות אמו ופריך ל"ל לחלק הרי שמות מוחלקין והרי גופין מוחלקין אלמא דשמות וגופן מוחלקין בעי' אבל בזכר ובהמה יליף שפיר מלא יהיה קדש דמחייב מיהא חדא:

הבא על הזכר והביא זכור עליו כתבו התוס' אי נמי סוגיא דהכא כר"א דאמר התם כל מקום שאתה מוצא שני לאוין וכרת אחת חלק חטאת בינייהו וקשה דא"כ אמאי קאמר דאיכא בינייהו הבא על הזכר והביא עליו זכר דלדברי רבי ישמעאל חייב שתים ולדברי ר"ע אינו חייב אלא אחת והא בבא על הזכר גרידא נמי משכחת לה דאיכא בינייהו דלרבי ישמעאל חייב שתים כיון דלאוין מחלקין ולרבי עקיבא אינו חייב אלא אחת דליכא אלא חד לאו ויש לומר דלרבותא דרבי עקיבא נקט הכי דאע"ג דשני ביאות הן אפ"ה לא מיחייב לדידיה אלא חדא כיון דליכא אלא חד לאו ורבותא דר"ע עדיפא דהלכתא כוותיה דהלכה כר' עקיבא לחברו תדע דבסמוך קאמר אבל הבא על הזכר והביא זכר עליו הבא על הבהמה והביא בהמה עליו בין לר' אבהו בין לאביי לרבי ישמעאל לי שלש ולר' עקיבא חייב שתים דלא הוה צריך למימר דהביא נמי בהמה עליו דהא הבא על הזכר והביא זכר עליו ובא על הבהמה נמי בין לר' אבהו בין לאביי לרבי ישמעאל חייב שלש ולרבי עקיבא חייב שתים אלא צריך לומר דרבותא אשמעינן דאע"ג דארבע ביאות הן אפילו הכי לא מיחייב לרבי עקיבא אלא שתים ולרבי שמעאל שלש:

לא תתן שכבתך לא תתן סביבתך דוקא באזהרה דריש הכי דכיון דאשכחן דענש רחמנא עליה איכא למימר דאזהרתיה מהכא אבל איש אשר יתן שכבתו בבהמה דגבי עונש לא מצי דריש איש אשר שכיבתו דכל כמה דלא אשכחן דענש הכתוב אהכי אין סברא להוציא קרא מידי פשוטו:

תוכן העניינים

תורת חיים על סנהדרין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה