אור ברסלב

תורת חיים על סנהדרין· רבי אברהם חיים שור

דף נ

דף מט

קסברי רבנן נשואה יוצאה לשריפה ולא ארוסה כו' פירש"י ז"ל ומיהו כי דייקת בה שפיר לא אשכחן קרא לרבנן מנא להו דנשואה יוצאת ולא ארוסה אלא משום דאית להו סקילה חמורה היא וכו' ויש להקשות היכי ילפינן מהתם וכו' וכתב דעיקר טעמייהו מדניתנה למגדף ולעובדי כוכבים ומזלות הוא דפושט יד בעיקר עדיף כדאמר לקמן וכ"כ הפוס' ומייתי ראיה מפרק הנשרפין ודבריו דחוקים חדא שכתב דהאי מדאפקיה רחמנא אורך דברים הוא ונראה דלא גרסינן לה ודוחק למחוק הספרים. ועוד דמדאמר לקמן אפי' הכי פושט ידו בעיקר עדיף לאו ראיה היא דשאני התם דאיכא נמי חומרא אחריתי גביה שכן ממונם אבד אבל הכא איכא למימר דעדיפא מפושט יד בעיקר דכיון דמחללת את אביה הויא רעה לשמים ולבריות ולכך קאמר אדרבא שריפה חמורה וכו' ועוד דא"כ נימא סייף יוכיח שניתן לאנשי עיר הנידחת וכו' כמ"ש התו' ומה שתירצו נראה דוחק דא"כ תיקשי מנא להו למימר דסייף חמיר מחנק כיון דניתן לפושט יד בעיקר דעדיף כדמסיק דלמא להכי ניתן לפושט יד בעיקר משום דאיכא נמי חומרא בהדיא דממונם אבד ולעולם סייף לחודא קל מחנק ועוד דקאמר בסמוך נאמר אביה בסקילה וכו' א"כ אמאי לא אתי ג"ש ומפקא מסברא ונימא אחת ארוסה ואחת נשואה יצתה לשריפה כמ"ש התוספות. ועוד דמשמע דס"ל דהא דאמר בסמוך וטעמא מאי וכו' אדרבנן ורבי שמעון א מהדר דטעמא דרבנן דנשואה יצתה לשריפה ולא ארוסה משום דאית להו דסקילה חמורה וטעמא דר' שמעון דאחת ארוסה ואחת נשואה יצתה לשריפה משום דאית ליה שריפה חמורה ותימה דהא לא ידעינן לר"ש דשריפה חמורה מסקילה אלא מדאפקה רחמנא לארוסה בת כהן מכלל ארוסה בת ישראל מסקילה לשריפה כדאמר בסמוך. על כן נראה דעיקר טעמייהו דרבנן דאמרי סקילה חמורה משום דקסברי נשואה יוצאת לשריפה ולא ארוסה ומדאפקיה רחמנא לארוסה בסקילה ש"מ סקילה חמורה כדאמר הכא וטעמייהו דרבנן דאמרי נשואה יוצאה לשריפה ולא ארוסה היינו משום דאינהו נמי דרשי שני כללות נאמרו בתורה כר"ש אלא דרבי שמעון סבר דקרא דמות יומת הנואף והנואפת כללא הוא וקרא דנערה המאורסה אידך כללא הוא ואתי קרא דבת כהן והוציא בת כהן מתרתי כללי לומר דבין ארוסה בין נשואה בשריפה ורבנן דרשי להו כסדר שהן כתובין בתורה וסביר' להו דקרא דמות יומת הנואף והנואפת כללא הוא דמשמע בין ארוסה בין נשואה בחנק וקרא דבת כהן אידך כללא הוא דמשמע נמי דבת כהן בין ארוסה בין נשוא' בשריפה ואתי קרא דנערה המאורסה והוציא נערה מאורסה מתרתי כללא לומר דבין נערה מאורסה דבת כהן בין דבת ישראל בסקילה דנערה מאורסה סתמא כתיב וכיון דאפקה רחמנא לנערה מ מאורסה משריפה לסקילה אלמא דסקילה חמורה שהרי ארוסה חמורה מנשואה כדפירש"י ז"ל. וכן משמע קצת בירושלמי דאיתא התם ר"ש דריש כל שם בת כהן בשריפה ורבנן דרשי כל שם ארוסה בסקילה והשתא ניחא דכולהו תנאי דרשי כללי דרבי ישמעאל דלקמן דאית ליה ארוסה יוצאה לשריפה ולא נשואה נמי כללא דריש אלא דס"ל דמות יומת הנואף והנואפת לחודא הוי כללא ואפקא רחמנא בת כהן וארוסה כדאמרינן לקמן. והא דקאמר תלמודא וטעמא מאי לאו אדרבנן ורבי שמעון קאי דטעמייהו ודאי משום דדרשי שני כללות למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה כדפי' אלא אדרבי יוחנן קא מהדר דטעמא דר' יוחנן דהוה מרגלא בפומיה דנערה המאורסה שזינתה הוי לרבנן בסקילה ולרבי שמעון בשריפה משום דידע מתני' דלרבנן סקילה חמורה ולרבי שמעון שריפה חמורה מיהו טעמייהו דרבנן דסקילה חמורה הוי מדאפקא רחמנ' לארוסה בת כהן מנשואה דס"ל דמות יומת הנואף ובת כהן תרי כללי נינהו כדפי' וטעמא דרבי שמעון דשריפה חמורה הוי מדאפקא רחמנא לארוסה בת כהן מארוסה בת ישראל דס"ל דמות יומת הנואף ונערה המאורסה תרי כללי נינהו וכ"כ הרמב"ן ז"ל דטעמא מאי דק מר אדר' יוחנן קאי. ומ"ש התוס' דטעמייהו דרבנן משום דפושט ידו בעיקר עדיף ומייתי ראיה מפרק הנשרפין דתנן א"ל אלו לא היפה סקילה חמורה לא ניתנה למגדף כו' נראה דלאו ראיה היא דהא ר"ש על כרחך עיקר טעמיה דשריפה חמורה מדאפקא רחמנא לארוסה בת כהן מכלל ארוסה דבת ישראל מסקילה לשריפה הוא כדאמרינן בשמעתין ואפ"ה התם בפרק הנשרפין לא נקט האי טעמא דתנן התם אמר להן רבי שמעון אלו לא היתה שריפ' חמורה לא נתנה לבת כהן שזינתה משמע דה"ק לא נתנה לבת כהן שזינתה דחמיר' שכן מחללת את אביה כדאמר הכא דומיא דלא נתנה למגדף ולעובדי כוכבי' ומזלות דא"ל רבנן לר"ש אע"ג דעיקר טעמיה דר' שמעון הוה מדאפקא רחמנא ארוסה בת כהן מסקילה לשריפה:

מה כשהוציא נשואה מכלל נשואה להחמיר לאו משום דבנשואה פשיטא ליה טפי דיצאה להחמיר אלא משום דבנשואה ליכא מאן דפליג דיצתה להחמיר דאפי' רבנן מודו דשריפה חמורה מחנק לכך נקט הכי וכן משמע מפירש"י ז"ל שכתב דמה כשהוציא נשואה מכלל להחמיר דהא שריפה הכל מודים דחמירה מחנק כו' והתוס' כתבו דהא דפשיטא ליה דנשואה יצתה להחמיר היינו בג"ש דלעיל דמה אבי' וכו' מיהו לעיל לא משמע כן מדקאמר ומדאפקא רחמנא לנשואה בת כהן מכלל נשואה בת ישראל מחנק לשריפה שמע מינה דשריפה המורה משמע דמדאפקא רחמנא יליף ולא מגזרה שוה. אי מה להלן נערה והיא ארוסה משום דארוסה חמורה מנשואה כדפירש"י ז"ל וכן נערה כיון דברשות אביה היא כמ"ש בנעוריה ביה אביה פוגמת כבודו ספי מבוגרת שכבר יצאה מרשות אביה לענין נדרים ולא חמירה כולי האי וכן בכל זקנה שכבר יצאה מרשותו לגמרי ועוד דזקנה לאו בכלל בת היא כמו שאפ' בסמוך:

ת"ל ובת כהן מכל מקום מריבויא דוי"ו קדריש ופירש"י ז"ל דליכא למימר דמדכתיב קרא סתמא יליף טעמא דהא אתא ג"ש ומפקא ליה מסתמא ועוד נראה מדיליף מיניה דאפי' הזקנה בשריפה וסתם בת אין זקנה בכלל כדאיתא בפרק יש נוחלין וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי אפשר מאה ול' שנה היתה וקרי לה בת ופירש"י ז"ל אשה הוה ליה למיכתב אמר רב יהודה מלמד שנולדו בה סימני נערות לכן צ"ל דמייתורא דוי"ו יליף ואע"ג דרבי שמעון לא דריש וי"ו דושופטיך בפ"ק שאני התם דאורחא דקרא הוא דברישא כתיב ויצאו זקניך לכך כתיב בתר הכי ושופטיך וי"ו מוסיף על זקניך אבל ובת כהן תחילת ענינא הוא והוה ליה למיכתב בת כהן

או אינו אומר אביה אלא להוציא את כל האדם וא"ת אם כן בת ובת למה לי דהא לא איצטריך ריבויא דוי"ו אלא לאפוקי מג"ש. וי"ל דלא תימא דוקא ארוסה מדינא דר' ישמעאל דמה כשהוציא בת ישראל לסקילה ארוסה ולא נשואה כמ"ש התוס' לקמן ולפי מה שפיר' הוה אמינא איצטריך למיכתב ריבויא דובת לזקנה דלאו בכלל בת סתמא היא:

תוכן העניינים

תורת חיים על סנהדרין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה