אור ברסלב

תורת חיים על סנהדרין· רבי אברהם חיים שור

דף מב

דף מא

ה"ג מרימר ומר זוטרא מכתפי אהדדי ומברכי ונראה שהיו זקנים ולא יכלו לעמוד בלא סמיכה לכך היה כל אחד מניח את ידו על כתף חבירו וסמך עצמו בכתפו של חבירו ומברך ואשמעינן דאע"ג דקי"ל דסמיכה כישיבה דמי מ"מ כה"ג שרי ולפי זה היה נראה דלכתחילה יש ליזהר שלא יהא אדם נשען על מקלו ויברך דעמידה מעליא בלא סמיכה בעינן מיהו בנ"י גרים מרימר ומר זוטרא מכתפי להו ומברכי וכן גריס הטור וכה"ג איתא בפ' אין צדין אמימר ומר זוטרא מכתפי להו בשבתא דרגלא וא"כ אין מכאן ראיה:

א"ל האי נשי דידן נמי מברכי לפי שלא הזכיר רב אחא בברכה דבני מערבא שום שבח והודאה לו ית' אלא ברכה בעלמא מה שמחדש חדשים לכך השיב לו בבדיחותא ולמר לו האי נשי דידן נמי רברכי משום דאיתא ביר ושלמי הני נשי דנהיגי דלא למיעבד עבידתא בריש ירחי מנהגא ואיתא נמי בפרקי דר' אליעזר לפי שלא רצו הנשים ליתן חמיהן לבעליהן במעשה העגל לכך נתן להן הקב"ה שכרן שיהו משמרות ראש חדש יותר מהאנשים ונראה שנתן להם חג מיוחד תחת חג דעגל שלא רצו לחוג בו שנ' חג לה' מחר והי נו דקאמר מר האי נשי דידן נמי מברכי פי' ברכה זו שאין בה שום שבח אלא שמברכין להקב"ה שנתן לנו ראשי חדשים ברכת נשים היא זו ששמחות כשחל ר"ח כדי שיהו בטלות ממלאכה ומה שקבע להן יום חג בר"ח ולא יום אחר נראה לפי שהנשים דומות ללבנה שמתחדשת בכל חדש כך הנשים מתחדשות כל שלשים יום בוסת שלהן דרוב נשים יש להן ווסת משלשים יום לשלשים יום וכשם שהשמש והירח שוין נבראו אלא שהלבנה קטרגה ואמרה אי אפשר לשני מלכים וכו' ונתמעטה וקבע לה הקב"ה יום ר"ח שיביאו ישראל כפרה לפניו כדי לפייסה כך איש ואשה שדומין לחמה ולבנה מתחילה שוין נבראו שלא תהיה ראשה משועבדת לבעלה כלל במלאכתו כי הכל היה מוכן ומזומן קודם החטא בלי טורח וזהו שאמר אדם האשה אשר נתת עמדי היא נתנה לי מן העץ עמדי פי' יון ששנינו שוין לא יכולתי להשיב פניה שלא לאכול וכיון שחטאה נתמעטה שלכך נתקללה אח"כ והוא ימשול בך וכיון שלא חטאו הנשים בעגל גזר הקב"ה לפייסן וקבע יום פיוסן בראש חדש דוגמת הלבנה:

אומרים בדיני ממונות נזדקן הדין לכאורה תימה דלא ידעינן מתי אומר כך ולמה אומר כן ועוד אמאי סידר ש"ס הך ברייתא הכא ונראה דאמתני' קאי דקתני דנין אלו כנגד אלו עד שיראה אחד חן המחייבין דברי המזכין וקיי"ל דאם לא ראו פוטרין א תו כדאמר לעיל וכיון שאין פוטרין אותו מצד הדין שהרי אין דינו נגרר לא לזכות ולא לחובה וממילא הוא דמיפטר לא שייך למימר איש פלוני אתה זכאי או איש פלוני אתה חייב אשמעינן דבדיני ממונות כשרוצין לפוטרו אומרים נזדקן הדין ופוטרין אותו וקבעי מאי נזדקן הדין אילימא לגנאי דהיינו קש דינא שכל כך דקדקנו בו עד שנתיישן ואי אפשר לעמוד עליו כמ"ש התוספות איפכא מיבעי ליה דדיני נפשות חמירי טפי וכ' הוא שצריך להודיע ולומר שאין הדין ברור לו וקאמר רב אשי חכם דינא שכל כך דקדקו בו עד שהדין ברור לכל כת וכת כפי סברתו עד שאי אפשר לסתור זה טעמו של זה וזה טעמו של זה:

נגמר הדין פרק ששי

כי היכי דלא נתחזו ב"ד רוצחים אמאי דמרחיקין בית הסקילה רחוק מב"ד יהיב טעמא כמ"ש התוספית ועוד דהנך תרי טעמי לא שייכי אלא כשמרחיקין דאם אין מוציאין אותו אלא חוץ לב"ד כל דהו אכתי מתחזי ב"ד רוצחין ולא שי"ך נמי הצלה. אבל קשה דמרחיקין מאן דכר שמיה. ועוד דשפיר מצי לשנויי בלא מרחיקין דנפקא מינה אפי' נפיק ב"ד כו' עבדינן בית הסקילה חוץ לב"ד ולא לפני ב"ד מיהו בכל דהו סני וי"ל דכך פי' הסוגיא ובית הסקילה חוץ לב"ד הוה ותו לא דלא ילפינן מקרא דהוצא את המקלל וגו' אלא חוץ לנ"ד והא תניא כו' אלמא דילפינן מהאי קרא שלש מחנות ומשני אין כדאמרת דשלש מחנות שמעינן מיניה ומתני' נמי חוץ לב"ד ג' מחנות קאמר והא דלא קתני חוץ לשלש מחנות הא קמ"ל דאפי' נפיק בי דינא דליכא שלש מחנות אפ"ה בעינן חץ לב"ד כי ההיא דמקלל והיינו שמרחיקין בית הסקילה חוץ לב"ד כש עיר שלש מחנות. ולכך קאמר כי היכי דלא מתחזי וכו' דכיון דליכא שלש מחנות ולית בה משום והיה מחנך קדוש לכך יהיב טעמא אמאי מרחיקין חוץ לב"ד כשיעור שלש מחנות ולא סגי בחוץ לב"ד כל דהו. וכן משמע מדברי הרמב"ם ז"ל שכתב בפ' י"ב מהלכות סנהדרין מקור שהורגין בו היה חוץ לב"ד ורחוק מב"ד שנא' הוצא את המקלל אל מחוץ למחנה ויראה לי שיהיה רחוק כמו ששה מילין כמו שהיה בין ב"ד של משה רבינו שהיה לפני פתח אהל מועד ובין מחנה ישראל ע"כ:

משה היכא הוה יתיב כתבו התוס' וא"ת כל הני דפרים למה לי וכתב מהרש"ל ז"ל יש מקשים הלא במסקנא אמרי' אלו לא נאמר קאמר השתא דאיכא קרא גזירה שוה לא צריך ואם נאמר סוף סוף וכו' ונראה דלא קשה מידי כי מה דקאמר ג"ש לא צריך וכו' וכ' עוד אבל אי נחית לעומקה של דבר נראה דלא קשיא מידי דש"ס ה"ק אי לא נאמר קרא הייתי מוכרח לומר דילפי חכמים מג"ש דהכי קים להו מרבייהו אבל השתא כו' ודבריו דחוקים ותמוהים שכ' שם דהא דקאמר ג"ש לא צריך היינו דניחא ליה למיכתב הני מחנות במקומו ולא לאתויי מג"ש וכו' וכי שייך למימר דכתב רחמנא מילתא דלח איצטריך גם מה שכ' דה"ק אלו לא נאמר קרא הייתי מוכרח לומר דילפי מג"ש דהכי קים להו מרבייהו לא יתכן דמה נפשך אי הוה ליה לתנא קבלה מרבו למידן הך ג"ש א"כ למה לי קרא במקלל לאתויי שלש מחנות ליתי בג"ש ואי לא הוה ליה קבלה מרבו א"כ היאך קאמר אנו נאמר קרא הייתי אומר ג"ש והלא אין אדם דן ג"ש מעצמו. ונראה דהך ג"ש דאל מחוץ למחנה לאו מופנה היא דלגופיה איצטריך ולא ילפינן אלא גילוי מילתא בעלמא דכיון דגלי קרא בחד דוכתא דאל מחוץ למחנה היינו חוץ לשלש מחנות ילפינן מיניה דכל היכא דכתיב אל מחוץ למתנה היינו נמי חוץ לשלש מחנות ותדע דפריך ולילף משחוטי חוץ ואי הני דפרים מופנה ומשום הכי יליף מיניה מאי פריך לימא ההיא דשחוטי חוץ לאו מופנה וליכא למימר דמופנה מצד אחד הוא דהיינו ההוא דמקלל ומשום הכי יליף ג"ש דא"כ אמאי כתבו התו' וי"ל דלא תימא נילף הני דפרים משתוטי חוץ והא לא מופנה נינהו אלא ודאי גילוי מילתא בעלמא ילפינן ורב פפא דמשני משה היכא הוה יתיב וכו' משום דהך שינויא דמשני ש"ם מכשיר ממכשיר עדיף לא מסתבר ליה וא"כ הדרא ליה קושיא לדוכתא דכיון דמקלל דמיא לשחוטי חוץ נמי בארבעה דברים והני דפרים לאו נפישין מאי חזית דילפי מפרים נילף משחוטי חוץ ולכך משני דגבי מקלל גופיה גלי רחמנא דשלש מתנות בעינן דמשה דהיכא הוה יתיב וכו' ותנא אלו לא נאמר אמר אלו לא נאמר קרא הוה ילפינן גילוי מילתא בג"ש ועל כרחין הוצרכנו לדחוק ולשנויי דמכשיר ממכשיר עדיף אבל השתא ג"ש לא צריך והשתא ניחא מ"ש מתוס' וא"ת כל הני דפרים למה לי דשאני מקלל דאיצטריך למיכתב קרא לאתויי שלש מחגות כי היכי דלא תימא נילף משחוטי חוץ כיון דהני דפרים לא נפשינן מהני דשחוטי חוץ כדפי' אלא כל הני דפרים למה לי נילף להו ממקלל דאל מחוץ למחנה היינו שלש מחנות הכי נמי גבי פרים דהא הכא ליכא למימר דאיצטריך קרא נמי כי היכי דלא תימא נילף משחוטי חוץ דודאי מסתבר טפי למילף ממקלל שכן הוציא אל מחוץ למחנה מכשיר ומכפר מה שאין כן משחוטי חוץ דלא דמיא להדדי כלל ותירצו דלא תימא נילף משחוטי חוץ דאע"ג דדמיא למקלל בארבעה דברים מ"מ הוה ניחא פפי למילף חוץ דהוי קדשים מקדשים וקדשים מקדשים עדיף מכולהו:

תוכן העניינים

תורת חיים על סנהדרין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה