תורת חיים על סנהדרין· רבי אברהם חיים שור
דף לו
מימות משה ועד רבי לא מצינו תורה וגדולה במקום אחד לפי שהתורה יש בה ג' חלקי' מקרא משנה ש"ס ולכך כשם שהמקר' נכתב ע"י משה שלא היה כמותו בכל ישראל בתורה וגדולה כך המשנה נכתבה ע"י רבי שלא היה ג"כ כמותו בתורה וגדולה בכל ישראל שעל ידי שהיה הגדול בתורה וגם בגדולה לכך היה כח בידו לאסוף את כל החכמים וקיבץ כל הדינים ופירושים שנתחדשו מימות משה עד זמנו וכתבם על המשנה וכן רב אשי לפי שהיה הגדול בתורה וגם בגדולה לכך היה כח בידו לאסוף את כל חכמי דורו וקיבץ כל הדינים ומימרות שנתחדשו מימות רבי ואילך וכתבו על הש"ס:
ולא והא הוה הונא בר נתן תורה וגדולה היתה לו כדאמרינן במועד קטן דקא דחקי ריגליה דהונא בר נתן ואמר בפרק שני דזבחים דאקיים ביה והיו מלכים אומניך כן כתבו התוס' בפרק הנזקין משמע דפריך ולא וכי לא מצינו תורה וגדולה במקום אחד מימות רבי ועד רב אשי והא הוה הונא בר נתן ותימא דאמאי קא ס"ד דהונא בר נתן קדים ליה לרב אשי כיון שאין האמת כן כדאיתא בפ"ג דמועד קטן רב אשי איתחזי ליה בשוקא א"ל אירתח לי תלתין יומין כו' ביום תלתין אתא אמר מאי כולי האי א"ל דקא דחקת רגליה דבר נתן ואין מלכות נוגעת בחברתה אלמא דבזמן רב אשי הוה ולא הוה קדים ליה וכן משמע ממאי דמשני הונא בר נתן מיכף הוה כייף ליה לרב אשי משמע דלמאי דסלקא דעתך הוה סבר דלא הוה כייף ליה מיהו בזמנו הוה ולא הוה קדים ליה ואי לא גרסינן ולא אלא גרסי' והא הוה הונא בר נתן הוה אתי שפיר דפריך והא הוה הונא בר נתן דאיהו נמי גדול בתורה וגדולה הוה כמו רב אשי ולא הוה תורה וגדולה במקום אחד באדם אחד מיהו בכל הספרים גרסינן ולא הכא ובהנזקין:
דיני נפשות מתחילין מן הצד כתבו התוספות משום לא תענה על רב אבל בדיני ממונות לא חיישינן כו' וצ"ל דמה שעומדין על המנין והולכין אחר הרוב עושין בדרך שאלה וזה דוחק דלישנא דמתחילין מן הגדול משמע דהגדול אינו אלא מתחיל ושאר דיינין עונים ואומרים דעתן אחריו כמוהו ועוד דומיא דמתחילין מן הצד שאינו אלא מתחיל ואחריו כל אחד אומר דעתו ועוד דא"כ בדיני נפשות נמי אמאי אין עושין כן בדרך שאלה לכך נראה כלשון שני שכתבו התוספות דלא תענה על רב בדיני נפשות כתיב ולא בדיני ממונות וא"ת אמאי קפיד רחמנא על כבוד הגדול שלא לענות אחריו בדיני נפשות טפי ממאי דקפיד בדיני ממונות. וי"ל דלא קפיד רחמנא על כבוד הגדול כלל בין בדיני ממונות בין בדיני נפשות כי המשפט להים הוא ואין חולקין כבוד בכי האי גוונא אלא משום דדיני נפשות חמירי חשש הכתוב זימנין יתבייש הקטן לחלוק על הגדול ויהרג שלא כדין לכך צוה הכתוב בדיני נפשות לא תענה על רב כי היכי שלא יתחילו מן הגדול אלא מן הצד דכיון דאסור לענות על רב ע"כ צריך להתחיל מן הצד אבל בדיני ממונות דלא חמירי לא חשש הכתוב דאי נמי יתבייש הקטן לחלוק על הגדול לפעמים לית לן בה וכ"כ בנ"י:
אין מונין להן אלא אחד אב ובנו לא איצטריך למיתני בסיפא דפשיטא דאין קרובים כשרים אלא איידי דתני להו ברישא גבי טהרות וטמאות דמונין להן שנים תני להו נמי בסיפא דאין מונין להן אלא אחד אע"ג דלא איצטריך.
אמר רבי אבהו עשרה דברים וכו' לכך סידר ש"ס מלתא דרבי אבהו הכא ולא סידר לה בסיפא דמתניתין אפיסקא דאין הכל כשרין לדון דיני נפשות משום דאין הכל כשרין לדון דיני נפשות לאו בכלל עשרה דברים הוא כדאמר בסמוך דאין הכל כשרין ועשרים ושלשה חדא היא:
תנינא חדא זימנא אמילתא דרב יהודה קשיא ליה כמ"ש התוספות והשתא אתי שפיר דאיצטריך ש"ס למיעבד תרתי צריכות דקאמר אי אשמעינן גר משום דראוי לבא בקהל וכו' ואי אשמעינן ממזר דבא מטיפה כשרה וכו' אי הוה פריך אמתני' לא הוה צריך למיעבד אלא חדא צריכותא או מגר לחודא או מממזר לחודא דהוה מצי למימר אי קין מתני' דהכא הוה אמינא דאתי לאתויי גר משום דראוי לבא בקהל אבל ממזר לא ואי קתני מתניתין דהתם ה"א דמתני' דהתם אתי לאתויי גר משום דראוי לבא בקהל אבל ממזר לא וכן מממזר לחודא כדפי' בגר: