תורת חיים על סנהדרין· רבי אברהם חיים שור
דף לד
אלא דברי המזכין מאי טעמא פירש"י ז"ל אם איתא דיכול לחזור בו למה לי למיכתבינהו משום שעת משא ומתן דלמחר הא מלתא בעלמא היא כדי שיחזר אחר הזכות לכתוב פלוני זיכה למה לי למיכתב טעמא וזה נראה דוחק קצת לפרש דפריך לא לכתוב אלא פלוני זיכה דמשמע דפריך דלא ליכתב מידי מן המזכין ונראה דשפיר פריך אלא דברי המזכין מ"ט לא לכתוב לא הן ולא טעמיהן דכיון דכותבין שם המחייבין וטעמיהן ממילא ידעינן שכל אותן שלא נזכרו בין המחייבין היו מזכין אתמול וא"כ מה נפשך אי קא מזכה נמי למחר הרי טוב ואי קא מיחייב בעי למיעבד הלנת דין כיון דאתמול הוה מזכה שהרי לא נזכר בין המחייבין וא"כ למה לן להזכירן כלל אלא ודאי משום דאי הדר ביה לא צייתינן ליה הלכך בעי למיכתב דלא לימא שמא בדבר שהצדוקין מודים בו הייתי טועה:
רבי יהושע אומר וכו' פירש"י ז"ל קס"ד דר' יהושע לאו לאיפלוגי אתי ותימה היאך קא ס"ד למימר הכי והא סיפא דמתני' בהדיא קתני דפליגי דקתני אין בין דברי ר"ג לדברי ר' יהושע וכו' לכך נראה דרב זביד סבר דבכי האי גונא טעם אחד משני מקראות הוא דכיון דבין למר ובין למר עיקר הכתוב אתי לאשמעי' דמזבח מקדש את הראוי לו שאם עלו פסולין לא ירדו אע"ג דאיכא נפקותא פורתא בין האי להאי מ"מ כיון דגוף הכתוב אתי לאשמעי' חד טעמא טעם אחד משני מקראות קרי ליה:
רבי יוחנן סתמא אחרינא אשכח וכו' פירש"י ז"ל דלילה וסומא כי חדא נינהו ואע"ג דמתני' לא מכשר לדון בלילה אלא גמר דין. פירש רב אלפס ז"ל דשפיר מייתי ראיה דהא כולי אינשי לא מצו למיחזי בליליא כדחזי סומא באחד מעיניו ביום וכיון דקתני דגומרין בלילה דין הוא לסומא באחד מעיניו שידין ביום לכתחילה וקשה לפי' דאם כן וביום הראות בו דדרשינן מיניה דאין רואין נגעים בלילה ל"ל תיפוק ליה מדכתיב לכל מראה עיני הכהן דדרשי' מיניה פרט לסומא ואפי' בסומא בא' מעיניו קאמר ולכך יליף לה מדכתיב לכל מראה עיני הכהן לשון רבים ולא יליף לה מדכתיב וראה הכהן את הנגע וכיון דאפי' סומא בא' מעיניו אינו רואה את הנגעים כל שכן דאין רואין נגעים בלילה כיון דכולהו אינשי לא חזו בליליא כדחזי סומא באחד מעיניו ביום וא"כ וביום הראות בו למה לי לכך נראה דלילה מלתא אחריתי וסומת מלתא אחריתי והא דקאמר רבי יוחנן סתמא אחריתי אשכח אע"ג דמתני' לאו בסומא איירי מ"מ מייתי ראיה שפיר דכיון דסבירא ליה דגומרין בלילה אלמא אית ליה דלא מקשינן ריבים לנגעים לומר מה נגעים ביום כו' א"כ על כרחך לא מקיש נמי ריבים לנגעים לענין סומין דאי מקיש לענין סומין אמאי גומרין בלילה והא אין היקש למצה וכ"כ הרמב"ן והרז"ה ז"ל וכן פירש"י ז"ל בפרק בא סימן מיהו קשה לפי זה דלמא טעמא דמתניתין דהכא משום דכתיב ושפטו את העם בכל עת אבל לענין סומא מקשינן ריבים לנגעים כמ"ש התוספות אבל לפירוש רב אלפס דלילה וסומא כי הדדי נינהו ניחא דאי מקשינן ריבים לנגעים לענין סומא באחד בעיניו דפסול א"כ אמאי גומרין בלילה והא סומא באחד מעיניו ביום חזי טפי משאר אינשי בליליא ויש לומר דשפיר דייק דכיון דקיימא לן אין היקש למחצה וכל כמה דאפשר להקיש מקשינן א"כ אי אית ליה לתנא דמתני' דמקשינן ריבים לנגעים לענין סומין אמאי קתני דגומרין בלילה ולא יליף לה נמי מהיקשא וקרא דושפטו את העם בכל עת לימא דאתי לאתויי יום המעונן כדמוקי לה רבי מאיר אלא ודאי ס"ל למתני' דלא מקשינן ריבים לנגעים כלל.
אלא מעתה מאן דשכיב ביממא כו' משום דמפיל נחלות משמע צוואת שכיב מרע שמצוה ומחלק ומפיל נחלתו לבניו וכיון דדריש ואי אתה מפיל נחלות בלילה משמע דאין בצוואת שכיב מרע כלום כשמצוה בלילה א"כ ה"נ נימא דמאן דשכיב בליליא לא ירתי ליה בניה דמאי שנא האי מהאי דלמא דין נחלות קאמרת פי' ואשומעי צואה קאי דצוואת שכיב מרע שמחלק נחלתו לבניו דין נחלות קרי ליה לפי שדבריו קיימין כמו דין ואין הדבר צריך דיינין אלא כל אחד מיורשיו יחזיקוהו שומעי הצוואה בשלו כדפירש"י ז"ל וקאמרת ביום אתה מפיל דין נחלות ואי אתה מפיל דין נחלות בלילה שאין שומעי הצואה או הדיינין רשאין להפיל ולהזיק את היורשין בדין נחלות ושצוה אביהן אלא ביום ולא בלילה ומשום דמה שמחזיקין אותן בנחלתן לאו דין הוא וכיון דלאו דין הוא אין סברא לומר דאתי קרא למעוטי שלא יעשו כן בלילה לכך מייתי הא דתניא לחזקת משפט אורעה כל הפרשה כולה להיות דין פי' כל מידי דנחלות אע"ג דלית ביה דין כגון להחזיק את היורשין בנחלתן וכיוצא בו כיון דמשפט קרייה רחמנא נסתיים להיות כמו דין לענין שצריך להיות ביום ובשלשה כמו דין גמור וכדרב יהודה דאמר שלשה שנכנסו וכו' רצו כותבין רצו עושין דין פי' מדלא קאמר רצו דנין משמע דה"ק רצו מחזיקין היורשין בנחלתן ועושין את הדין ששמעו מפי אביהן דהיינו משפט הצוואה שצוה לפניהם ועוד דאי בדין גמור איירי אמאי פסיקא ליה דעושין דין אטו כולהו יורשין צריכין שיקוב הדין ביניהם ולא סגי להו בלאו הכי אלא ודאי עושין דין דקאמר היינו שמקיימין צוואת שכיב מרע ומחזיקין לכל אחד בחלקו כפי הצוואה ואפ"ה קאמר עלה רב חסדא לא שנו אלא ביום אבל בלילה אין עושין דין אע"ג דלאו דין הוא אלא שמחזיקין אותן בנחלתן אלמא דכל מידי דנחלות כמו דין דמי וצריך ג' וביום והיינו מדכתיב לחקת משפט משמע דכל הפרשה כולה אפילו מידי דלית ביה דין כיון דשייך לנחלות כמו דין דמי כך נראה פי' הסוגיא וא"כ כשמחזיקין את היורשין בנחלתן צריכין להיות שלשה דיינין וביום דוקא כשאר כל הדינין אע"ג דאין בין היורשים שום דין רק דלוקח בעלמא דכל מידי דנחלה כדין דמי וכן משמע מדברי הרמב ם ז"ל בפ"ג מהל' סנהדרין שכתב אין מתחילין את הדינין בלילה וכו' ואח"כ כתב הנחלת כדינין שנאמר בהן לחוקת משפט לפיכך אין מפילין נחלות בלילה מדכתב הנחלות כדינין משמע דבנחלות שאין בהן דין איירי וקאמר שהן כמו דינין מדכתיב לחוקת משפט ולכך אין הדיינין מפילין נחלות בלילה פירוש שאין חול קין ומחזיקין את היורשין בלילה אע"ג דלאו דין הוא:
אי מה ריבים בשלשה וכו' קצת תימא לרב אחא בריה דרב איקא דאמר בריש מכילתין דמדאורייתא חד נמי כשר מדכתיב בצדק תשפוט עמיתך א"כ מאי קאמר אי מה ריבים בשלשה כיון דמדאורייתא בחדא סגי ואע"ג דרש"י ז"ל פי' דדוקא בהודאות והלואות קאמר משמע דבגזלות וחבלות בעינן שלשה מ"מ מנא לן לאקשויי נגעים לגזילות וחבלות טפי מהודאות והלואות וכיון דאיכא למימר הכי ואיכא למימר הכי לא מקשינן כלל להך מילתא
ואמר רב חסדא לא שנו אלא ביום נראה דהיינו הא דנקט רב יהודה שנכנסו לבקר את החולה ולא נקט סתמא שנכנסו אל החולה לאשמעינן דדוקא ביום קאמר לפי שאין מבקרין את החולה בלילה שלא ימנע עצמו מן הרחמים מפני שאז מכביד עליו חליו ויתייאש ממנו כמ"ש בטור י"ד סי' של"ה א אורחא דמלתא נקט שאין דרך ליכנס אל החולה אלא לבקרו:
אמר קרא והוקע אותן לה' נגד השמש רישא דקרא קח את כל ראשי העם פירוש לשפוט כדאמר בסמוך ונגד השמש ארישא נמי קאי דמשפט ומיתה תרוייהו נגד השמש בעינן ואתי שפיר הא דלה קתני מתני' דיני ממונות דנין ביום וגומרין בלילה בין לזכות בין לחובה דיני נפשות דנין ביום וגומרין בלילה לזכות אבל לא לחובה כדקתני בכולהו בבי משמע דס"ל למתני' דבדיני נפשות אם לא גמרו ביום אין גומרין בלילה אפילו לזכות משום דהא דמשפט נפשות נגד השמש בעינן בין לחובה בין לזכות במשמע: