תורת חיים על סנהדרין· רבי אברהם חיים שור
דף יז
עמך ואת בהדייהו לכאורה תימא כיון דסתמא דש"ס דחי לה דאיכא למימר עמך משום שכינה א"כ ה"ל לאתויי קרא דונשאו אתך מעיקרא ולמה ליה לאתויי קרא דעמך כלל וי"ל דבתר דמייתי ראיה מאתך דאת בהדייהו קאמר איכא למילף נמי מעמך דאת בהדייהו קאמר דמסתמא עמך דומיא דאתך קאמר וכן משמע מדברי הרמב"ם ז"ל בפ"א מהלכות סנהדרין דמייתי ראיה דבעינן ע"א לסנהדרי גדולה מדכתיב והתיצבו שם עמך ולא מייתי קרא דאתך:
אלא דלא פסק הענין תמוה דלמאי נפקא מינה קול מ"ת קיים לעולם ונראה שבשעת מ"ת יצא השפע מאתו יתברך והשפיע על הר סיני כל התורה כולה שבכתב ושבעל פה מדרש ואגדה הכל נאמר לו למשה מסיני וכל העוסק בתורה לשם שמים השפע ההוא מחזיר עליו ונח עליו וזוכה לחדש חידושי התורה ע"י השפע ההוא שהוא כדמות רוח הקדש והיינו מ"ש חז"ל וידבר אלהים את כל הדברים האלה כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש הכל נאמר בסיני והיינו הא דאיתא בפרק הפועלים מכאן ואילך התורה מחזרת על אכסניא שלה ושם מפורש באריכות:. ואי אמר מילתא שמעינן ליה פירש"י ז"ל שהוא מראה פנים לזכות ומראה פנים לחובה ומש"ה מספקא ליה ולפי זה צ"ל דאשמעינן דלא מיבעיא דעושין ב"ד שקול בסוף הדין דלא סליק למנינא בשעת גמר דין כיון דאמר איני יודע אלא אפילו לכתחילה דהיינו בתחילת הדין אין נושאין ונותנין עמו כלל ואין שומעין טעמים שלו וזה דוחק ע"כ נראה דה"ק במוסיפין עושין ב"ד שקול לכתחילה פירוש דכל האומר איני יודע כמאן דליתיה דמי ויוצא לחוץ שומעין דבריו עוד ופריך פשיטא ומשני מהו דתימא האי דקאמר איני יודע כמאן דאיתיה דמי דהוה אמינא דלכתחילה אין עושין ב"ד שקול דהאי דאמר איני יודע אע"ג דמוסיפין אכתי הוא במנין עשרים ושלשה ונפקא מינה דאי אמר מילתא שהוא רוצה עתה לחזור בו ולהסכים עם המחייבין או המזכין הוה אמינא דשמעינן ליה וסליק למנינא והא דקיימא לן דבמוסיפין איכא ב"ד שקול היינו בדיעבד כגון שאותו שאמר אינו יודע אכתי אומר אינו יודע דאז הוי כמאן דליתיה ופשו להו כ"ד אבל לכתחילה לא קמ"ל וכן משמע מדברי התוספות בר"פ אחד דיני ממונות גבי הא דקאמר רב פפא בא' מן התלמידים שכתבו שם תימה הא אמרי' בספ"ק דאי אמר איני יודע ואי אמר טעמא למילתיה לא שמעינן ליה ולא יהא אלא כאחד מן התלמידים וי"ל דהתם באומר טעמא לחובה והכא באומר טעמא לזכות משמע דס"ל דהשתא לא מספקא ליה אלא אומר טעמא לחובה לחוד וכן משמע מדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ח מהלכות סנהדרין דאיירי שאותו שאמר איני יודע הוא חוזר בו אלא דבדיני נפשות לא שמעינן ליה ובדיני ממונות שומעין לו שכתב שם בין שהיה זה שאמר איני יודע הוא שאמר איני יודע בתחילה בין שאמר אחר הולכים אחר הרוב:
שיודע לטהר את השרץ פי' ר"ת ז"ל שיודע לטהר מטומאת נבלות ואין הל' משמע כן מדנקט סתמא. ועוד דבפ"ק דעירובין קאמר שאין בדורו של ר"מ כמותו מפני מה לא קבעו הלכה כמותו מפני שלא עמדו חבריו על סוף דעתו שהיה אומר על טמא טהור ומראה לו פנים ועל טהור טמא ומראה לו פנים ומייתי ש"ס עלה תלמיד ותיק היה ביבנה שהיה מטהר את השרץ בק"נ טעמים משמע שהיה מטהר את השרץ לגמרי דומיא דר"מ שהיה אומר על טמא טהור וכו':
כל עיר שאין בה שנים לדבר פירש"י ז"ל בע' ל' ותימה דא"כ הא דרב פליגא אהא דאמר ר"י לעיל אין מושיבין בסנהדרין אלא בעלי קומה וכו' ויודעים בע' ל' דלדידיה צריך שיהו כולן יודעין בע' ל' כדאיתא בהדיא במנחות פ' ר' ישמעאל דאהא דקאמר התם דמרדכי היה יודע ע' ל' פריך ש"ס כלהו סנהדרי נמי הוה ידעי ע' לשון דאמר ר"י אין מושיבין בסנהדרין אלא בעלי קומה כו' ויודעים בשבעים לשון ומשמעות הסוגיא דרב לא אתי לאיפלוגי אדרבי יוחנן ועוד קשה דמידי הוא טעמא כדי שלא תהא סנהדרין שומעות מפי תורגמן א"כ כי אית בהון ב' וג' מאי הוי אכתי כולהו אינך אין שומעין מפי העדים אלא מפי חבריהן והוה ליה עד מפי עד ועוד כיון דלר"י כולהו סנהדרין בעינן שיהו יודעין בשבעים לשון אמאי קתני ברייתא שלישית אין למעלה הימנה ומדברי הרמב"ם ז"ל בפ"א מהלכות סנהדרין משמע דס"ל דהא דאמר רב שנים לדבר לאו אשבעים לשון קאי אלא ה"ק כל עיר שאין בה שנים יודעין לדבר ללמד ולהורות בכל התורה כולה ואחד יודע לשמוע לשאול ולהשיב בכל התורה כולה אין מושיבין בה סנהדרין:
רופא ואומן ולבלר ומלמד תינוקות פירש"י ז"ל דכל הני חד גברא הוי וזה תימא דהא מלמד תינוקות אסור לעסוק במלאכה אחרת כמ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"ב מהלכות תלמוד תורה מלמד תינוקות שהוא מניח התינוקות ויוצא או שהוא עושה מלאכה אחרת עמהן הרי זה בכלל ארור עושה מלאכת ה' ברמיה ומדברי הרמב"ם ז"ל בפ"א מהלכות סנהדרין משמע דהא דקתני נגבית בשנים ומתחלקת בג' היינו שני גבאי צדקה ועוד שלישי שיצטרף עמהן בשעת חלוקה ורופא אומן ולבלר ומלמד תינוקות תלתא גברי הוו ולא גרסי' רופא ואומן אלא רופא אומן וחד מלתא הוא רופא שהוא אומן: