תורת חיים על סנהדרין· רבי אברהם חיים שור
דף יב
חשובי מחשבי גלויי לא מגלו תימא מאי קסלקא דעתך דמקשה דגלויי נמי מגלינן ומודיעין לגולה קודם ראש השנה שהשנה הבאה תהיה מעוברת והא אי אפשר לומר כן דהא אין מעברין על התקופה לחודא כדקתני לעיל על אחד מהן אין מעברין וקודם ראש השנה וכ"ש בירח אב אי אפשר לעמוד על האביב ועל פירות האילן אם יהיו כשיגיע ניסן ועצרת אם לאו דקודם ר"ה אכתי לא הוי זמן זריעה ור"ה לאילנות לא הוי עד ט"ו שבט ונהי דעל חשבון התקופ' אפש' לעמוד הא אין מעברין אלא על ב' מהן ונראה לפרש דעל תקופת ניסן לחודא מעברין שאם יודעין ב"ד על פי חשבון שתחול תקופת ניסן בששה עשר בניסן או א ר זמן זה מעברין את השנה ואין וששין לסימן אחר והכי איתא בהדיא בפ"ק דר"ה דשלח ליה רב הונא בר אבין לרבא כד חזית דמשכה תקופת טבת עד שיתסר בניסן עברה לההיא שתא ולא לחוש לה דכתיב שמור את חדש האביב וכו' וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפ"ד מהלכות קדוש הקדש דעל תקופת ניסן לחוד מעברין את השנה והא דקתני לעיל על שנים מהן מעברין על אחד מהן אין מעברין כבר כתבו התו' שם דלעיל בתקופת תשרי איירי אבל משום תקופת ניסן לבדה מעברין ולפי זה הא דקתני לעיל אין מעברין לא מפני הגדיים וכו' אבל עושין אותן סעד לשנה לאו כדפירש"י ז"ל שמצטרפין לאחד מג' סימנים קאמר דלשון סעד לא משמע כן דא"כ אינהו גופייהו צרכי עיבור נינהו ומעברין עליה ולאו סעד נינהו ולא כן למיתני בהו לישנא דאין מעברין אלא סעד דקאמר היינו שאין מעברין בשב לן כלל אלא כשהשנה צריכה להתעבר מפני תקופת ניסן לחודא או מפני האביב ופירות האילן אז לרווחא דמילתא סומכין את דבריהם לחזק הענין וליפותו על ידן ואומרים ומודיעין שנה זו צריכה עיבור מפני התקיפה או מפני האביב ופירות האילן ועוד דג זליא רכיכין ואימרייא דעדקין וכן כתב בהדיא הרמב"ם ז"ל שם ק משמע בהדיא מדברי התוספות ספ"ק דר"ה שכתבו שיש דברים שאין הטעם תלוי בהן והן נעשין סעד לדבר ליישבו וליפותו כאותה ששנינו בפ"ק דסנהדרין אין מעברין את השנה מפני הגדיים והטלאים אבל עושין אותן סעד לשנה כיצד מהודעין אנחנא לכין דגולייא רכיכין והשתא ניחא מה שהודיעו אותן תרי מילי דגוזלייא רכיכין ואמרייא דעדקין משום דכל מה דאפשר ליפות ולישב העיבור עבדינן אבל לפירש"י ז"ל דאינהו גופייהו צרכי עיבור נינהו א"כ תרתי למה לי בחדא הוה סגי. אבל תימה כיון דאין טעם העיבור תלוי בהנך כלל א"כ מאי שלח להו דזימנא דאביבא לא מטא כי לא מטי זימנא דאביבא מאי הוי אכתי ליכא אלא חדא ואין מעברין אלא על שנים. וי"ל דמכאן נמי מוכח דעל תקופת ניסן לחודא מעברין כדפירש דזימנא דאביבא היינו מפני תקופת ניסן דלכך לא שלח ואביבא לא מטא אלא זימנא דאביבא דאביב לחוד וזימנא דאביבא לחוד דאביב היינו כשהבית דין רואין שאין התבואה מבושלת עדיין אף על גב דזמן אביב הגיע דהיינו שהתקופה חלה קודם ששה עשר בניסן אם גם פירות האילן לא צמחו עדיין כדרכן מעברין וזימנא דאביבא היינו אפי' התבואה מבושלת ופירות האילן צמחו כדרכן אלא שלא הגיע עדיין זמן הבישול דהיינו שהתקופה חלה בששה עשר בניסן או אחר כך מעברין בשביל התקופה לחודא דילפי' לה בפ"ק דר"ה מדכתיב שמור את חדש האביב שמור אביב של תקופה שיהא בחדש ניסן וכן משמע בהדיא בריש פ"ד מהלכות קידוש החדש להרמב"ם ז"ל דאביב לחוד וזימנא דאביבא לחוד דזימנין דאביבא היינו מה שמעברין על התקופה:
ב"ד ישבו וקבעו כל אחת ואחז בזמנה פירש"י ז"ל ולא רצופות הוה אלא כל אחת בזמנה דהא אמרינן מפני הדחק חשובי מחשבינן גלויי לא מגלינן משמע דסבירא ליה דאפי' חשובי לא מחשבינן לפני ר"ה אלא א"כ בשעת הדחק וכ"כ התוספות וקצת קשה דבחושבנא בעלמא כיון דליכא למיגזר מידי כי ליכא שעת הדחק נמי אמאי לא מחשבינן ומדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ד מהלכות קידוש החדש משמע דאפילו שלא בשעת הדחק חשובי מחשבינן שכתב שם יש לב"ד לחשב ולקבוע ולידע איזה שנה תהיה מעוברת בכל עת שירצו אפילו לכמה שנים אכל אין אומרין שנה פלונית מעוברת אלא אחר ר"ה ודבר זה מפני הדחק אבל שלא בשעת הדחק אין מודיעין שהיא מעוברת אלא באדר ע"כ ועובדא דשלחו ליה לרבא בשעת הדחק הוה אע"ג דלא עברי אלא חושבנא בעלמא כדמסיק ה"ה דשלא בשעת הדחק נמי הוה שרי אלא דמעשה שהיה כך היה:
שטומאה הותרה בציבור כתבו התי' אין הדבר חלוי בציבור כדאמרי' בפ' הוציאו לו והא דנקט שטומאה הותרה בציבור נראה משום דרוב קרבנות שזמנן קבוע של ציבור הן ושאין זמנן קבוע של יחיד הן והוה ליה כאלו אמר שטומאה הותרה בקרבן קבוע: