תורת חיים על חולין· רבי אברהם חיים שור
דף קט
מכלל דרבנן סברי ניער בסוף וכו' מעיקרא כי דייק דרבי יהודה סבר אפשר לסוחטו אסור כיון דאיסר הניעור בסוף ולא בתחילה הוה מצי למימר מכלל דרבנן דפליגי עליה סברי דאפשר לסוחטו מותר דאי לא פליגי עליה בהא א"כ מאי נראין דברי ר' יהודה הא ליכא מאן דפליג אלא איידי דדייק מלתא דרבי יהודה דייק נמי מלתא דרבנן הכי:
נראין דברי רבי יהודה ואין נראין מבעי ליה כתבו התוספות תימא לימא דכולי עלמא וכו' דכי האי גונא משני לעיל בפ"ק אבדו לו גדייו ותרנגוליו לפי מה שפי' הסוגיא בפ"ק אין משם ראיה כלל:
קורע שתי וערב וטחו בכותל הא דטחו בכותל נראה דדייק ליה מתני' דקתני ומוציא את חלבו משמע דבקריעה לחודא לא סני אלא צריך נמי להטיחו בכותל להוציא את חלבו אע"ג דגבי לב נמי קתני הכי ולא אשכחן דצריך להטיחו בכותל שאני לב דדם כנוס בתוכו והוא בעין ואפשר להוציאו בידו אבל חלב כחל נבלע בו ולכך אי אפשר להוציאו אלא ע"י מיתה:
א"ל רב נחמן לטבחי זויקו לה כחלי לפירש"י ז"ל שפיר' שסודו תנו לה כחל בשפוד קשה דלמה ליה למימר לטבחי לצלות לה הל"ל לאנשי ביתו שיעשו כן לכך נראה דזויקו היינו כמו זיקים מלאים ולפי שדרך הטבח מנקרי הבשר לנקר גם את הכחל ולהוציא ממנו את חלבו להכשירו לכך אמר להו שלא יוציאו הכל אלא יניחו בו הרבה כדי שתרגיש בו טעם חלב כשתבשלנו בקדירה כמ"ש התו':
גירותא לישנא דכוורא מין אחד יש בין הדגים ושמו כוורא וטעם לשונו כטעם גירותא הוא דליכא למימר דכלל דגים כוורא קרי להו דאטו לשונות של כל הדגים חד טעמא אית להו וכן משמע בסוף פרק קמא דמועד קטן דאמר התם כוורא סמוך למסרחיה מעלי והא אדרבא סכנתא למיכל דגים כשהן סמוך לסרחן ואיתא נמי התם דכוורא משתי מיא בתרי' מעלי ואדרבא העולם נזהרין שלא לשתות מים בתר דגים לכך צ"ל דכוורא מינא הוא והוא משונה בדברים הללו וכ"כ התוספות שם: