תורת חיים על חולין· רבי אברהם חיים שור
דף קז
דלא אתו מכח גברא וא"ת אמאי תיקנו רבנן בנטילה שיהא בה כח גברא דבשלמא הא דקפדינן אמנא י"ל כמ"ש הרשב"א בשם ה"ג דאסמכוה רבנן על מי חטאת אי נמי על קידוש ידים ורגלים במקדש אלא כח גברא למה לי דהא בקידש ידים קמיבעיא ליה בפ"ב דזבחים אי מותר לקדש בתוך הכיור אי לא וי"מ מדכתיב והזה הטהור על הטמא וי"ל דומיא דתשעה קבין דבעל קרי דלא מהני אלא כששפכם עליו אבל לטבול בתוכן לא מהני מידי בין אם הם בכלי או בקרקע כדאיתא בפ' מי שמת ר' זירא הוה יתיב באגנא דמיא בי מסותא א"ל לשמעי' זילו אייתי ט' קבין ושדי עילואי א"ל ר' חייא למה ליה למר כולי האי והא יתיב מר בגוייהו א"ל כמ' סאה מה ארבעים סאה בטבילה ולא בנתינה אף ס' קבין בנתינה ולא בטבילה והכי נמי תיקנו גבי נטילה דלא מהניא אלא בנתינה דהיינו כח גברא שיתן המים על ידיו אבל היכא דליכא כח גברא לאו נטילה היא אלא טבילה וטבילה לא מהניא אפי' הן בקרקע אלא אם כן יש בהן ארבעים סאה. ואיכא למימר דגזרו רבנן שלא יאמרו דטבילה מהני בפחות מארבעים סאה ובכלי. ומהאי טעמא נראה דהקוף מותר ליתן מים לידים דלאו דוקא כח גברא בעינן אלא כח נותן שלא יהא נראה כטבילה וכן משמע מדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ו מהלכות ברכות שכתב כל הנוטל ידיו צריך להזהר בארבעה דברים ואחד מהן שיהיו המים באים מכח נותן ולא כתב מכח גברא ולהכי פסק שם דהקוף נוטל לידים והיינו כת"ק דרבי יוסי דפרק קמא דידיה וכן פסק בש"ע סימן קנ"ט ובהג"ה כתב שם דמ"מ יש להחמיר ונראה דהמקיל לא הפסיד:
אי לאו דרב המנונא את לא ספינא לך משום דאסור להאכיל למי שלא נטל ידיו ולכך דייק שפיר לאו משום דזהיר ולא נגע כיון דמותר לסמוך עצמו להאכיל למאן דקים ליה בגוויה דזהיר ולא נגע אם כן הכי נמי מותר לו לאדם לסמוך עצמו לאכול בלא נטילה אי קים ליה בנפשיה שלא יגע אם אחר רוצה להאכילו וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפ"ו מהלכות ברכות האוכל צריך נ"י אע"פ שאחר נותן לתוך פיו ואינו נוגע במאכל ואח"כ כתב אסור להאכיל מי שלא נטל ידיו ואף על פי שהוא נותן לתוך פיו:
א"ל לא מסתייה וכו' ואם תאמר מעיקרא כי השיב לו שמואל דא"ל קא ספית לבראי ולא משית ידיך הוה ליה למימר לאלתר לא מסתייה דלא גמיר וכו' ומאי הוצרך לשאלו תחילה אמאי לא משית וי"ל דחשש אבוה שמא ההוא ברא בן ארבעה וחמשה שנים הוה ומשום שיבתא הוא דקא מחי ליה לכך שאלו ואמאי לא משיח וכי אמר ליה הוא אכיל ואנא משינא הבין דלאו משום שיבתא הוא אלא משום דאית ליה מאכיל צריך נ"י הוא שכל המכה ומייסר את בנו ותלמידו צריך להודיעו עד מה הוא מכהו שלא יעשה כן עוד ואם משום שיבתא הכהו א"כ מאי קאמר הוא אכיל ואנא משינא אלא ודאי משום דאית ליה מאכיל צריך נ"י הוא לכך קאמר לא מסתייה דלא גמיר כו'.
רשב"ג אומר אף שני אכסנאין אוכלין על שלחן אחד וכו' כך גריס הרי"ף ז"ל ונראה דקאי את"ק דאמר צורר אדם בשר וגבינה במטפחת אחת ובלבד כו' ואתי לאשמעינן דמותר לצורכן יחד ואין חוששין שמא ע"י כן יאכל שניהן ואתי רשב"ג להוסיף דאף שני אכסנאין אוכלין כו' אע"ג דבמכירין זה את זה אסור שמא יאכלו שניהן באכסנאין חוששין: