תורת חיים על חולין· רבי אברהם חיים שור
דף קב
רישא בישראל וסיפא בבן נח נראה דמעיקרא כי רמייה הוה משמע ליה סיפא נמי בישראל ואתי לאשמעי' דאם שחטה ואכל ממנה בפודה מפרכסת חייב משום אבר מן החי ולא אמרי' דשחיטה מטהרה מידי אבר מן החי דומיא דטהורה דכיון דשחיטה כיצאה נפשה דמי ולא קרינן ביה לא תאכל הנפש עס הבשר קמ"ל דלאו כיצאה נפשה דמי וטהורה שאני דבשחיטה תליא מילתא אבל בטמאה דלא שייך שחיטה אין שחיטה מטהרתה ולהכי רמיא רישא אסיפא ומשני דרישא דוקא בישראל אבל סיפא בעובדי כוכבים ומזלות:
הכי נמי במשהו כשר גידין ועצמות וכל שהוא דנקט אבשר קאי ולא איירי מגידין ועצמות מידי והוה כל שהוא דרישא ככל שהוא דסיפא:
נטל צפור שאין בו כזית ואכלו רבי פוטר כתבו התוספות דכי היכי דלאו לאברים עומדת הכי נמי לאו לחתיכת בשר עומדת והא דנקט צפור שאין בו כזית לרבותא דרבי אלעזר נקט דאפי' הכי מחייב וקשה דאם כן אמאי קתני סיפא חנקה ואכלה דברי הכל בכזית דברי הכל מכלל דפליגי ברישא אי בעינן כזית אי לא והא ליכא מאן דפליג בהכי דרבי נמי מחייב בחחיכה במשהו גידין עצמות ולא פליג אלא בשלמה ומשום דלאו לאברים עומדת ועוד קשה דהך רבותא דמחייב רבי אלעזר אפילו בצפור שאין בו כזית לא תליא במלתא דרבי אלעזר כלל כיון דאינהו לא פליגי אלא אי בחייה לאברים עומדת אי לאו והא דמחייבינן באבר מן החי אפי' במשהו בשר גידים ועצמות מלתא אחריתי היא וליכא מאן דפליג בהכי ואם כן הוה ליה לאשמעינן הך מלתא באפי נפשיה. ושמא יש לומר דבצפור שיש בו כזית לרבי נמי חייב משום נבלה דבשעה שבלעו ולועסו היא מת וכי האי גונא פירש רש"י ז"ל בפרק אלו הן הלוקין גבי ריסק תשעה נמלים ואחד חי דמצטרף לכזית נבלה וחייב משום דבבולעו מת ולהכי נקט צפור שאין בו כזית