אור ברסלב

תורת חיים על חולין· רבי אברהם חיים שור

דף עד

דף עג

אין בהן אלא מצות פרישה בלבד רש"י ז"ל והתוספות כתבו דאינו אלא מדרבנן אבל מדאורייתא שרי באכילה והקשו התוספות דאם כן אמאי נקט לעיל בברייתא לא אם טהרה שחיטה טרפה אותה ואת האבר המדולדל וכו' ולעיל נמי גבי הא דקאמר מאי טעמא דר' יוחנן הקשו דלמא שאני אבר בהמה דמדאורייתא שרי אף באכילה וגבי הא דקתני הוכשרו בדמיה הקשו נמי ואם תאמר וכיון דמדאורייתא האבר מותר באכילה לר' יוחנן למה לי הכשר אדם וכו' ואף על גב שהתוספות תירצו כל הנך קושיות מכל מקום נראה טפי לפרש שהן אסורין מן התורה והא דקאמר שאין בהן אלא מצות פרישה היינו שאין לוקין עליהן אבל מ"מ מצוה הוא מדאורייתא לפרוש וכן משמע בסמוך דקאמר משמיה דרבא כלו לזה אינו לוקה ואי לא הוי אלא איסור דרבנן לא הוי ליה למימר דאינו לוקה דמשמע מלקי הוא דלא לקי הא איסורא איכא אחר כך מצאתי שכ"כ הרב המגיד ז"ל:

ולהאי תנא דפריך טרפה דשחיטת' מטהרתה מנ"ל כתבו התוספות צת תימא דכולה חדא ברייתא היא בת"כ וידע רישא ולא ידע כישא נראה דלא קשה מידי דסתמא דש"ס הוא דקאמר ולהאי תנא דפריך טריפה דשחיטתה מטהרתה מנ"ל ואיכא למימר דלא ידע סיפא דברייתא וכי פריך מעיקרא והתניא בן שמנה חי יוכיח לא היינו סתמא דש"ס אלא בימי רב כהנא הקשו' ואינהו ודאי הוו ידעי סיפא דברייתא:

ואמר ר' אלעזר א"ר אושעי' מחלוקת וכו' וא"ת מאי איצטריך לאתויי הא דר' אלעזר אמר ר' אושעי' בלאו הכי תיקשי ליה מברייתא וליכא למימר דה"א דפליגי בבן שמנה דוקא בבן שמנה ס"ל לרבי יהודה דחלבו מותר דא"כ תיקשי דר"מ אדרבי מאיר דחתני' קתני קורעו ומוציא את דמו משמע דחלבו דבן שמנה אפי' לר' מאיר וי"ל דאי לאו הא דר' אליעזר ה"א חלבו דקתני בברייתא היינו חלבו דגיד דעלמא ולא חלבו דשליל לכך מייתי הא דר' אלעזר דהלכו לשיטתן משמע דאכולה מלתא קאמר בגיד ובחלב דבתרוייהו דפליגי בהו הלכו לשיטתן וכ"כ התוספות לקמן בפרק גיד הנשה וכ"כ הרב המגיד מיהו קשה אמאי לא כתבו התוספות הך מלתא בהאי פרקא דמיתני ברישא ושמא התוספות ס"ל דמייתי הכא הא דרבי אלעזר א"ר אושעיא משום דאלימא ליה טפי לאקשויי מדרבי אושעיא אדרבי אושעיא דלא תימא ברייתא לאו מתרצה היא:

מאי דעתיך דגמרת שה שה מפסח פירש"י ז"ל דבפסח פסול משום יוצא דופן וכתבו התוספות דא"א לומר כן דא"כ לר"מ וכו' אלא מיפסיל מטעם שחיטה דאין פודין בשחיטה ויש לפרש דרש"י ז"ל דייק פירושו משום דהנך דקמיבעיא להו מהו לפדות בבן פקועה ע"כ הוי ידעי דאין פודין בשחיטה דמשנה מפורשת היא בפ"ק דבכורות ולא קמיבעיא להו אלא בבן פקועה מי הוי כבשר שחוטה כיון דאין צריך שחיטה או דלמא כיון דרהיט ואזיל לאו כבשר שחוטה דמי ואם כן כי קא"ל מאי דעתך דגמרת שה שה מפסח צריך לומר דגמר מפסח מה להלן בן פקועה פסול משום יוצא דופן אף כאן כו' דליכא למימר מה להלן מיפסיל מפעם שחיטה דהא בפסח גופיה לא קים לן דכן פקוע פסול מטעם שחיטה דאיכא למימר דשחיטת פסח אינה מעכבת מצד עצמה דלא בעי שחיטה אלא משום דלדם הוא צריך לזורקו על גבי המזבח וא"כ בן פקועה נהי דלא בעי שחיטה מ"מ כיון דאפשר לשוחטו ולהוציא דמו לזורקו על גבי המזבח לא מיפסיל אי לאו דהוה ליה יוצא דופן. ועוד דאפי' את"ל דשחיטת פסח מעכבה מצד עצמה אפ"ה אי לאו משום יוצא דופן איכא למימר דבן פקוע כשר לפסח אע"ג דלא בעי שחיטה מ"מ כיון דאפשר לשוחטו כשאר כל בהמה ולקיומי ביה קרא דושחט במקום שחט חטהו כשאר בהמה שפיר דמו דמשום דלא בעי שחיטה לא גרע כיון דמ"מ קא שחיט ליה:

ומ"ש התו' דא"כ לר"מ היאך פודין י"ל דמעיקרא לא אסיק אדעתא הא דגמר שה שה מפסח ולכך בעי למימר דלר"מ שה מעליא הוא אבל למר זוטרא דאמר אין פודין משום דגמר שה שה ס"ל דלר"מ נמי אין פודין:

תוכן העניינים

תורת חיים על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה