תורת חיים על חולין· רבי אברהם חיים שור
דף נט
גמל ניבי אית ליה אין להקשות דמכל מקום תיקשי אמאי קאמר כל בהמה שמעלה גרה בידוע כו' וטהורה ליחוש דלמא גמל הוא דאיירי שמכיר את הגמל כדאמר בסמוך וכתבו התוספות תימא דהשתא תיקשי איפכא הרי גמל יש לו שינים דהכי פריך בסוף משפן וארנבת נראה דלאו קושיא היא דמהא דקתני כל בהמה שמעלה גרה בידוע כו' שמעינן מינה תרתי כללי חדא דכל שמעלת גרה בידוע שאין לה שינים ואידך דכל שמעלה גרה ואין לה שינים בידוע שהיא טהורה ופריך מעיקרא אכללא בתרא וקאמר והרי גמל דמעלה גרה הוא ואין לו שינים למעלה וטמא אלמא דכללא בתרא ליתא ומשני גמל ניבי אית ליה וניבי בכלל שינים נינהו ואף על גב דהשתא ליתא לכללא קמא דהרי גמל מעלה גרה הוא ויש לו שינים מכל מקום התרצן לא אסיק אדעתיה השתא כללא קמא ולא אתי לשנויי אלא כללא בתרא דפריך ליה ופריך את"ל דניבי בכלל שינים נינהו אכתי כללא בתרא ליתא דהרי בן גמל דניבי נמי לית ליה וטמא ותו הא כללא קמא נמי ליתא דקאמר כל שמעלה גרה בידוע שאין לה שינים והרי שפן וארנבת דמעלה גרה הן ויש להן שינים למעלה והא דלא פריך נמי מגמל דהוה ליה למימר והרי גמל שפן וארנבת דמעלה גרה הן וכו' משום דהמקשה אית ליה דניבי לאו בכלל שינים נינהו והא דפריך והרי גמל דניבי נמי לית ליה לפי סברת התרצן הוא דפריך הכי אם תרצה לומר דניבי בכלל שינים נינהו אכתי הרי בן גמל כו' כדפי' מיהו המקשה אית ליה דניבי לאו בכלל שינים נינהו ולהכי לא דחי כללא קמא מגמל אלא משפן וארנבת ובסמוך דפריך גמל ניבי אית ליה משום דבעי לאוקמ' נמי מלתא דרב חסדא למ"ד ניבי בכלל שינים נינהו אבל תימא למאי דמסיק דהכי קאמר כל בהמה שאין לה שינים למעלה בידוע שהיא מעלה גרה ומפרסת פרסה וטהורה תיקשי וכללא הוא והרי בן גמל דאין לו שינים למעלה והוא מעלה גרה ואינו מפרסת פרסה וטמא:
כל בהמה שאין לה שינים למעלה בידוע שהיא מעלה גרה נראה דלאו הכי גמירי לה דא"כ כי פריך בסמוך דלמא איכא נמי מינא אחרינא דדמי לבן גמל דלית ליה שינים והוא מעלה גרה ואינו מפריס פרסה וטמא לישני דהכי גמירי לה דכל שאין לו שינים למעלה בידוע שהוא מעלה גרה וגם מפריס פרסה ואם כן ע"כ לא משכחת מינא אחרינא לבן גמל לכ"נ דמסברא קאמר לה דכיון דאין לה שינים למעלה אינה יכולת לכוס ולטחון היטב הדק את התבן ומספא ולכך צריכה היא להיות מעלת גרה שע"י כן האוכל נפשר ונימוח כדפירש"י ז"ל בפרשת שמיני מעלת גרה מעלה ומקיעה האוכל ממעיה ומחזרת אותו לתוך פיה לכותשו ולטוחנו הדק ותרגומו פישרא שע"י הגרה האוכל נפשר ונימוח ע"כ וכיון דסברא הוא שהיה מעלת גרה בידוע שהיא מפרסת פרסה כדמסיק מדכתיב כי מעלה גרה הוא דאין לך דבר שמעלה גרה וסמא לפי שאינו מפריס פרסה אלא גמל לפיכך פרט בו הכתוב הוא:
דאמר רב חסדא היה מהלך במדבר וכו' ואמר רב חסדא היה מהלך בדרך וכו' נראה דמשום הנך מילי רב חסדא איצטריך קרא למיכתב אך את זה לא תאכלו ממעלי הגרה וממפריסי הפרסה את הגמל כי מעל' גרה הוא ופרסה איננו מפריס ואת השפן כי מעלה גרה הוא וגו' ואת הארנבת כי מעלת גרה היא וגו' ואת החזיר כי מפריס פרסה הוא וגו' דכל הנך קראי לא צריכי דמדיוקא דרישא שמעינן להו מדכתיב ברישא כל מפרסת פרסה ושוסעת שסע פרסות מעלת גרה בבהמה אותה תאכלו הא שאינה מפרסת פרסה וגם מעלת גרה אסורה באכילה ואף על גב דאותה תאכלו עשה הוא ואיצטריך למיכתב אך את זה לא תאכלו לאזהרה למלקות מ"מ הוה מצי למיכתב וכל אשר איננה מפריס פרסה ושוסעת שסע ומעלת גרה לא תאכלו כדכתיב גבי דגים וכל אשר אין לו סנפיר וקשקשת וגו' למה פרט הכתוב גמל ארנבת שפן וחזיר אלא ודאי הא דרב חסדא אתי לאשמעינן דאין לך דבר שמעלה גרה וטמא אלא גמל שפן וארנבת ואין לך דבר שמפריס פרסה וטמא אלא חזיר לפיכך פרט בהן הכתוב הוא ואשמעי' שאם היה מהלך במדבר ומצא בהמה שפרסותיה חתוכות או שפיה גמום אם הוא מכיר בן גמל וחזיר יכול לבדוק אם אין לה שינים למעלה פו אם פרסותיה סדוקות בידוע שהיא טהורה:
בעינא דאיחזי לאלהייכו נראה דכי היכי דלעיל הוה מלגלג אמאי דכתיב אריה שאג מי לא יירא הכא נמי מלגלג הוי אמאי דכתיב כי לא יראני האדם וחי לכך אמר ליה בעינא דאיחזי לאלהייכו ובסמוך נמי דאמר ליה בעינא דאיצבית ליה נהמא לאלהייכו מלגלג הוה אמאי דכתיב ולבנון אין די בער וחיתו אין די עולה לכך א"ל דלאו הכי הוא דאיכא בעינא דאיצבית ליה נהמא: