תורת חיים על חולין· רבי אברהם חיים שור
דף נב
שש מכאן ושש מכאן כו' לא זו אף זו קתני לא זו שש מכאן ושש מכאן דהוי נמי רובא מכל צד אלא אפי' אחת עשרה מכאן ואחת מכאן דליכא רובא אלא בצד אחד טריפה כיון דאיכא רוב כל הצלעות ואמר להו גיסטרא קאמריתו והאמר עולא כו' אפי' לפירש"י ז"ל שפירש בסמוך גבי הא דאמר רב מתנא אמר שמואל נעקרה צלע מעיקרא טריפה אפי' בלא אסית' פריך שפי' דאין סברא כלל לומר דפליגי פלוגת' רחוקה כולי האי דלבן זכאי ורבי יוחנן כשר ולרב אפי' נבלה נמי הוי וזהו שפירש"י ז"ל וא"ל איהו עלה גיסטר' קאמריתו דאפי' נבלה נמי הויא:
סברי א"כ מירתח קא רתח דכיון דאחד קודם במספר הוא לשנים הלכך אי מהדר לן טריפה בלא ריפתא פשטינן מינה דבחדא ס"ל כשרה דאי ס"ל בחדא נמי טרפה הוה מהדר לן בריתח' דמדקמבעיא להו בתרתי ולא בחדא שהוא קודם לשנים על כרחך פשיטא לכו דבחדא כשרה הוי והא אפילו בחדא נמי טריפה הוי אבל אי בעינן מיניה חדא אפילו אי סבירא ליה בתרתי כשרה לא מהדר לן בריתחא דמימר אמר דלמא תרתי נמי קמיבעיא להו אלא דמעיקרא קבעו מנאי בחדא שהוא קודם לשנים דאי אהדר להו דטריפה כל שכן בתרתי ואי אהדר להו דכשרה אז ישאלוני אתרתי
צלע מעיקרא פירש"י ז"ל אפי' בלא אסיתא מיהו בר"פ גבי שב נעקרה צלע מעיקרא לא פיר' כן שכתב שם נעקרה צלע אע"ג דתנן במתני' נשתברה רוב צלעותיה דוקא נשתברו אבל נעקרה צלע אחת מעיקרא עד חצי חולייתה כדפרש לקמן טריפה ע"כ וכן נראה דהשתא מה שכתבו התו' שם בר"פ וא"ת לר' יוחנן דאמר התם בין נעקרו בין נשתברו ברוב שני צדדין חסר להו מי"ח טריפות דליכא למיחשבינה בתרתי וכו' לאו קושיא היא כלל דבכה"ג שנעקרה צלע אחת מעיקרא עד חצי חולייתה ליכא מאן דפליג דטריפה דעד כאן לא קאמר ר' יוחנן אלא בצלעות בלא חוליא אבל צלע וחצי חוליא מודה דטריפה
אלא חוליא בלא צלע היכי משכחת לה בריש פירקין דקחשיב בי"ח טרפות הא דנעקרה צלע מעיקרא וגם חוניא שחסרה אם כן על כרחך צ"ל דמשכחת לה חוליא בלא צלע דאי לאו הכי נעקרה צלע מעיקרא בכלל חוליא שחסרה הוי וצ"ל דהאי דהכא לא ידע שקלא וטריא דריש פירקין וכן משמע מהא דקאמר מתקיף לה רב אושעיה כו' דקאי אהא דאמר שמואל וכן לטרפה ולא פריך לה בריש פרקין דמייתי נמי הא דוכן לטרפה:
דרוסת חתול נץ ונמייה עד שתינקב לחלל פירש"י ז"ל כקוץ בעלמא דארס שלהן אינו מזיק ומדברי רב אלפס והרמב"ם ז"ל פ"ה מה"ש משמע דמשום דריסה נגעי בה אלא דאין ארס שלהן מזיק אא"כ הטילו אותו בפנים דוקא וכן משמע מדנקט דרוסת חתול ונץ וכו' ולא קא' חתול ונץ ונמייה אין להן דריסה משמע דיש להן דריסה אלא דאין דריסתן מזי' עד שתינק' לחלל וכ"כ הרא"ש ז"ל דהרי"ף והרמב"ם ז"ל מדקדקין מדקתני דריסת חתול נץ ונמייה עד שתינקב לחלל אלמ' כשניקב לחלל מקרי דרוסה וב"י בסי' נ"ז כתב דנ"ל שטעמם מדאוקימנ' להאי ברייתא דדריסת הנץ עד שתינקב לחלל בגדיים וטלאים ואי משום ניקב לחלל הוא ולאו משום דריסה מאי איריא גדיים וטלאים אפילו שור הגדול נמי אלא ע"כ משום דרוסת הוא ומ"ה דוקא גדיים וטלאים ע"כ ודבריו תמוהים דברייתא לא איצטריך לאשמעינן דנקבו הדקין ע"י חתול נץ ונמייה דטרפה הוא דזהו פשוט ולא אתי לאשמעינן אלא דאין בדריסתן כלום וא"כ גדיים וטלים לרבותא נקט דאפי' בגדיים וסלאים אין להן דריסה עד שתינקב לחלל וניקבו הדקין ומדברי הטור משמע נמי כדברי הרי"ף והרמב"ם שכתב חוץ מהנץ שיש לו דריסה בגדיים ולא כשאר דריס' אלא אם ניקב עד לחלל חוששין לדריסתו שאז מטיל ארס ולדבריו שאינו מטיל ארס אא"כ ניקב לחלל ניחא ללישנא בתרא הא דפריך מההיא תרנגולת' כו' דאשתכח עליה חמש' קורטי דמא דמשמע דמטיל ארס מיד אפי' לא ניקב לחלל: