תורת חיים על חולין· רבי אברהם חיים שור
דף יא
ושחט ושרף מה שחיטתה וכו' כתבו התוס' אע"פ שיש פסוק אחד בינתים מ"מ משמע ושרף את הפרה כפו שהיתה בשעת שחיטה ונראה דוחק מדלא מייתי סיפא דקרא דהוה ליה למימר ושחט ושרף את הצרה ושמא יש לומר דאע"ג דהפסיק הכתוב בהזאת דמה אכתי הוי היקישא ולא הפסק הוא דאורחיה דקרא למיסמך בכל מקום הזאה לשחיטה דבפרק ויקרא בכל הקרבנות כולן סומך הכתוב זריקת דמים אחר שחיטת הקרבן ובחר הכי כתיב מעשה הקרבן וכיון דאורחא דקרא למיכתב הכי לאו הפסק הוא וכחד פסוק הוא:
וליחוש דלמא לאו אביו הוא קצת תימא אמאי לא יליף מקרבן דקפיד רחמנא שלא יקריבנו אלא כהן וניחוש שמא זינתה אמו ולאו כהן הוא אלא לאו משום דאזלינן בתר רובא דהשתא ליכא לדחויי כגון שהיו אביו ואמו חבושים דאכתי איכא למימר שמא זינתה את אביו ואביו לאו כהן הוה ולא משכחת לה ודאי כהן אלא א"כ כל אבתיו הו חבושים עד אהרן הכהן א"נ נילף ממאי דשריא רחמנא למיסב איתתא וניחוש שמא זינתה אמה וממזרת היא אלא לאו משום דאזלי' בתר רובא ורוב בעילות אחר הבעל:
וליחוש דלמא טריפה הוה וההורג את הטריפה פטור ואפי' למ"ד טריפה חיה אפ"ה פטור דסופו למות מחמת חבלה זו כמ"ש התוס' בפ' הנשרפין וכתבו התוס' מקשינן דנילף מרוצת גופיה כו' נראה דהיינו דוקא למ"ד טריפה חיה אבל למ"ד אינה חיה לא מצינן למילף מרוצח גופיה דאיכא למימר דחובשין אותו י"ב חדש כמ"ש התוס' בסמוך:
או שאמר לשלוחו צא שחוש כו' כתבו התוס' מעיקרא תנא מצא תרנגולת שחוטה בשוק דאיכא למימר בעליה שחטוה והרי אמר דאפי' אמר לשלוחו ומצאה השליח שהיא שחוטה וכו' ותימא דבסמוך קבעי האומר לשלוחו צא ושחוט והלך ומצא שחוט מהו והתם על כרחך והלך בעל הבית ומצא שחוט קאמר מדפריך בתר הכי מה נפשך אי חזקה שליח עושה שליחותו וכו' וכיון דהכא נמי נקט לישנא דבסמוך משמע דהכא נמי והלך בעל הבית קאמר לכך נראה דהכא נמי והלך בעל הבית קאמר ולא זו אף זו קתני לא מיבעיא כשמוצא תרנגולת שחוטה בשוק דחזקתה שחוט דכיון דאי אפשר לברר הדבר אמרי' מסתמא בעליה שחטוה אלא אפי' אמר לשלוחו צא שחוט והלך בעל הבית ומצא שחוט חזקתו שחוט ולא אמרינן דצריך לברר הדבר לישאל את השליח אי שחט אי לאו ואם יתברר דלאו איהו שחטה אסורה כיון דודאי נשחטה שלא ברשות דאי נמי נשחטה שלא ברשות חזקתו שחוט כיון דרוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן:
שאף ר' חנינא בנו של רבי יוסי הגלילי לא נחלק עליו כו' פירש"י ז"ל דהא דקאמר ר' ודברי ר' חנינא בנו של ר' יוסי הגלילי שמצאן בבית הכי קאמרשאף ר' חנינא המתיר אינו אלא כשמצאן באשפה שבבית ותימא לפירושו דהא פשטא דברייתא לא משמע הכי וא"כ מנא ליה לרב נחמן בר יצחק למימר הכי לוקמה דפליגי ברוב מצויין אצל שחיטה אי מומחין הן אי לאו ויפרש בריית' כפשוט' וכי בשביל דאתי לדחות הבעיא יוציא ברייתא מידי פשוטה. וגם דוחק לומר דלפי המסקנא נמי הא דנקט ברייתא שמצאן בבית היינו באשפה שבבית כיון דבבית סתמא קתני ואע"ג דהא דנקט ברישא שמצאן באשפה מוקי לה באשפה שבשוק היינו משום דסתם אשפה לאו בבית הוא אלא בשוק, ועוד תימא לפירושו דא"כ מאי איצטריך רב נחמן בר יצחק למימר דבבית כולי עלמא לא פליגי דשרי והא שפיר מצי לאוקמי פלוגתייהו בין בבית בלא אשפה בין באשפה שבבית אלא דבאשפה שבשוק כו' אלמא לא פליגי דאסור וקאמר רבי דנראין דברי ר' יהודה לר' חנינא באשפה שבשוק ועוד תימא לפירושו דבפרק הזהב פריך ש"ס ובהקדש לא פליגי והתניא נתן את הקרן ולא נתן את החומש רבי אליעזר אומר חילל וחכמים אומרים לא חילל אמר רבי נראין דברי רבי אליעזר בהקדש ודברי חכמים במעשר מדקאמר נראין דברי רבי אליעזר בהקדש מכלל וכולי אלא אי איתמר וכו' אמאי לא משני נמי כדמשני הכא דהכי קאמר נראין דברי רבי אליעזר לרבי יהושע שאף ר' יהושע לא פליג אלא במעשר והתוס' כתבו שם דאי גרסי' התם נראין ונראין חרי זימנין אסי שפיר ודוחק להגיה וכתבו עוד שם דלספרי' דגרסי' נתן לו מוכח בהדיא דמיירי בהקדש וקשה דא"כ מאי איצטרי' למידק התם מדקאמר נראין דברי חכמים במעשר מכלל דפליגי אפילו בהקדש תפוק ליה דמוכח בהדיא דמיירי בהקדש. ע"כ נראה דלפי' המסקנא אינו מוציא ברייתא מידי פשוטה כלל אלא מפרש לה דהכי קאמר נראין דברי רבי יהודה אפי' לר' חנינא באשפה שבשוק כדאמר רב נחמן בר יצחק דבאשפה שבשוק כולי עלמא לא פליגי דאסור ונראין דברי ר' חנינא אפי' לרבי יהודה בבית כדאמר נמי רב נחמן בר יצחק דבבית כולי עלמא לא פליגי דשרי ולא נחלקו אלא באשפה שבבית והא דקאמר ש"ס שאף רבי חנינא בנו של רבי יוסי הגל לי לא נחלק עליו כולי לאו לפרושי סיפא דקתני ודברי רבי חנינא וכו' קאתי אלא כולה פרושא דרישא הוא ולא איצטריך ש"ס לפרש נמי נראין דסיפא דמפירושא דרישא שמעינן לה וחדא מנייהו נקט ועוד דאדרב נחמן בר יצחק סמוך וכדפירש' והשתא ניחא בפרק הזהב דלא שייך לשנויי הכי דליכא למימר נראין דברי רבי אליעזר לרבי יהושע בהקדש קאמר דלא פליגי בהקדש ונראין דברי רבי יהושע לרבי אליעזר במעשר קאמר דלא פליגי במעשר דא"כ במאי פלגי:
ותיבעי ליה מעשה כתבו התוספות ומעשה גרוע כמו ההיא דהעלום חרש שוטה וקטן וכולי הוו למימר דההיא דהעלום חרש שוטה וקטן לאו מעשה כלל הוא כיון דכל העלאות שוות הן דאין הפרש בין מעלה מפני הכלימה לבין מעלה משום טל וכדפירש רש"י ז"ל בסמוך גבי הא דקאמר ותיבעי ליה מעשה שכתב שחיטתה גרידתא ופירש לשם עולה ושחיטה לאו מעשה מוכיח על המחשבה הוא שכל השחיטות שוות: