אור ברסלב

תורת חיים על חולין· רבי אברהם חיים שור

דף ד

דף ג

דלמא האי הוא דהוה שחיט שפיר אף על גב דהתוסםות כתבו לעיל דמה שחותך ונותן לו אינו אלא משום דכיון דיכול לברר כו' מכל מקום פריך שפיר דהכא נמי יכול לברר על ידי שיחתוך ראשו של כל אחד מהן ויתן לו

קסבר לא בקיאי בשימור ה"ג בכל הספרים ורש"י ז"ל כתב דלא גרסי' ליה ודוחק למחוק הספרים וכתב עוד דמאן דגריס ליה הכי מפר' לא בקיאי לשומרו מלהחמיץ וקשה דלא הוי דומיא דלא בקיאי בשימור דנקט אליבא דת"ק דהתם לא בקיאי בשימור לשם מצה קאמר. ועוד דקאמר אמר מר מצת כותי מותרת ואדם יוצא כו' פשיטא ופירש"י ז"ל פשיטא דיוצא בה כיון דמותרת ותימא אמאי פשיט ליה והא משנה שלימה היא דקמחין ובצקות של עובדי כוכבים ומזלות מותרין לאכול ואין יוצאין בהן ידי חובת מצה ואיכא למימר דמצת כותי נמי הכי הוי ונראה לפרש דמצת מצוה הכתובה ואחזיקו בה כותים היא וכן כתבו התוספות בהדיא בפרק קמא דגיסין דלמסקנא דהכא מנה כתיבה והחזיקו בה והכי קאמר אמר מר מנת כותי מותרת ואדם יוצא כו' פי' פשיטא דמותרת ויוצא בה דכיון דכתיבה והחזיקו בה הרי היא כמצת ישראל ומשני מהו דתימא לא בקיאי בשימור פי' לא בקיאי לשומרו מלהחמיץ ואסורה אף באכילה קמ"ל דלא מיבעיא דמותרת באכילה אלא אפילו אדם יוצא בה ורבי אליעזר אוסר קסבר לא בקיאי בשימור מלהחמיץ דומיא דלא בקיאי בשימור דת"ק ולכך אוסר אפי' באכילה ובסמוך דפריך אם החזיקו מיבעי ליה דמשמע דלא ידוע לן אם החזיקו במצה אם לא ומדנקט לשון אם החזיקו יש לומר דלאו משום מצוה נקט הכי אלא משום שאר מצות דכתיבי ולא ידעינן אי אחזיקו בהו דאיכא בינייהו נקט הכי:

אי הכי כל מצות שהחזיקו בה כותים אם החזיקו מיבעי ליה פירש"י ז"ל כל מצות משמע דלרבויי אתא אפי' הנך דלא איירי בהו וכיון דאוקמן וכו' למעוטי אתא אם החזיקו מיבעי ליה דהשתא הוה משמע שפיר דפליג וכו' ופירושו תמוה דהא בפרק קמא דגיטין מוכח דכתיבא ולא אחזיקו בה נמי איכא בינייהו דלתנא קמא מהני ולרשב"ג לא מהני כמ"ש התוספות וא"כ צ"ל דכל לאו לרבויי ולטפויי את"ק אתי למימר דאפי' בהנך דלא איירי בהו אית ליה דמהני דהא בהנך דאיירי בהו דהיינו כתיבא ולא אחזיקו אדרבא אית ליה לת"ק דמהני ולרשב"ג לא מהני וא"כ מאי כל דנקט רשב"ג דהא כי היכי דרשב"ג מקיל בחדא דהיינו באחזו' ולא כתיבא הכי נמי מקיל ת"ק בחדא דהיינו בכתיבה ולא אחזוק ולא אתי לטפויי מידי ועוד דא"כ מאי איצטריך למימר אם החזיקו מיבעי ליה כיון דמכל פריך הכי איבעי ליה למימר א"ה כל מצות שהחזיקו בה כותים מצות שהחזיקו בה כותים מיבעי ליה אי נמי הוה למימר אי הכי כל מצות שהחזיקו בה כותים כל לאתויי מאי לכך נראה פשוט דלאו מכל פריך דכל דנקט משום דאדרבי אליעזר קאי דאמר לפי שאין בקיאין בדקדוקי מצות כישראל משמע דבכל מצות קאמר לכך נקט איהו נמי כל מצית שהחזיקו כו' אלא מלישנא דשהחזיקו פריך דלא הוה ליה למיתני שהחזיקו בשי"ן דמשמע דיהיב טעמא כיון שהחזיקו בה כותים כו' אלא אם החזיקו מיבעי ליה דכיון דמשני דלת"ק בכתיבה לחודא סגי ולרשב"ג כתיבה לחודא לא מהני אלא אי אחזוק נמי אין אי לא לא א"כ הל"ל רשב"ג אומר אם החזיקו בה כותים כו' דשהחזיקו משמע דאדרבא דיהיב טעמא אמאי דאחזוק לחודא מהני לכך קאמר כיון שהחזיקו בה כותים כו' והיינו דמשני דרשב"ג סבר כיון דאחזוק אחזוק דשהחזיק דנקט היינו כיון דאחזוק כדפי':

אמר רבא ישראל עכו"ם אוכל נבילות לתיאבון נקט ישראל עכו"ם ולא קאמר סתמא ישראל אוכל נבילות לתיאבון לאשמעינן דדוקא כשהוא עכו"ם לכך שרגיל ודש לעשות כן אז צריך בדיקת סכין אבל אינו עובד כוכבים ומזלות לכך אלא שעשה כן באקראי אינו צריך בדיקת סכין וכן משמע מדברי הרמב"ם ז"ל בפרק ד' מה"ש שכתב מי שהוא פסול לעדות בעבירה כו' הרי זה שוחט בינו לבין עצמו והיינו דנקט ש"ם בסמוך מאי טעמא כיון דדש ביה כהיתירא דמי דדוקא בדש ורגיל איירי וא"ת א"כ מאי קאמר בסמוך אלא פשיטא עכו"ם לערלות מנא ליה לאוקמי בעובדי כוכבים ומזלות לכך שמבעט במצוה זו כדפירש"י ז"ל דהא אפי' ערל סתמא קתני ואיכא למימר דחושש במצוה זו ומניח לימול בניו ובני ביתו אלא דאיהו לחודיה ערל הוא ואינו דש ורגיל בכך והדר תני ואפי' ישראל עכו"ם שהיה דש ורגיל באחד מהעבירות ולעולם עכו"ם לאותו דבר לא. ויש לומר דאם כן מאי קמשמע לן פשיטא דשוחט לכתחילה אי נמי כיון דקיימא לן דבכל יום ויום עובר בעונש כרת הרי הוא כדש ורגיל בכך ומקרי שפיר עכו"ם לערלות ועל כרחין צ"ל כן למ"ש בכסף משנה פרק ד' מה"ש דלהרמב"ם ז"ל עכו"ם לערלות לאו כדפירש רש"י ז"ל דאם כן היינו אפיקורוס ושחיטתו נבילה אלא שאינו רוצה להצטער ודמי לאוכל נבילות. לתיאבון ועיין שם:

לימא מסייע ליה הכל שוחטין אף על גב דודאי אית ליה סייעתא מברייתא דחמצן של עוברי עבירה י"ל דלאו סייעתא מעלייתא היא דאיכא למימר דהנך עוברי עבירה לאו רשעים לאותו דבר נינהו דנהי דרגילין לעבור בבל יראה ובבל ימצא שאין מבערין חמץ בפסח מכל מקום למיכל חמץ שעבר עליו הפסח לא ידעינן בהו דעברי ואיסור אכילת חמץ חמירא ולכך אמרינן שהן מחליפין דלא נחשדו בכך אף על גב דהכל איסור חמץ הוא מכל מקום איסור אכילה מלתא אחריתא הוא ולא הוי עכו"ם לאותו דבר:

תוכן העניינים

תורת חיים על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה