תורת חיים על בבא קמא· רבי אברהם חיים שור
דף ס
לרבות כל בעלי קומה פירש"י ז"ל אף בעלי חיים ואילנות וכן משמע בפרק הפועלים גבי הא דתניא דייש מה דייש מיוחד דבר שגידולי קרקע וכו' דגרסינן בתר הכי בכל הספרים שלנו סלקא דעתך אמינא הואיל וכתיב קמה לרבות כל בעלי קמה לחייבו נמי מידי דלאו גידולי קרקע וכתבו התוס' שם דמכל בעלי קמה משמע שפיר בעלי חיים שהן בעלי קמה:
ונאכל גדיש שנאכל כבר ולפי זה ניחא הא דכתיב בפרשת בהלותך ויהי העם כממאוננים וגומר ותבער בם אש ה' ותאכל בקצה המחנה ודרשו חכמים בקצה המחנה בקצינים ובגדולים שבהן ותבער משמע שהאש היה נאחז בהן ועדיין היתה שלדן קיימת אבל ותאכל משמע שכבר היו נשרפין לגמרי כמו והנה הסנה בוער באש והסנה איננו אכל ואתי לאשמעינן הכתוב דבשעה שלא היתה ברשעים עצמן כי אם הבערה בעלמא כבר היו הקצינים נאכלין ונשרפין לגמרי והיינו משום שהפורענות התחילה מן הצדיקים תחילה אע"ג שלא באה בשביל הרשעים:
כיון שניתן רשות למשחית אינו מבחין סיפא דקרא דואתם לא תצאו איש מפתח ביתו ולא יתן המשחית לבא אל בתיכם לכך נקט ש"ס כיון שניתן רשות למשחית:
לעולם יכנס אדם בכי טוב כו' אורחא דש"ס הוא שלא לדקדק בהכי כמ"ש התו' ואורחיה דקרא נמי הכי דכתיב ברוך אתה בבאך וברוך אתה בצאתך ודוד אמר ה' ישמור צאתי ובאי אף ע"ג דדרשו חז"ל שתהא יציאתך מן העולם בלא חטא מ"מ אין מקרא יוצא מידי פשוטו:
דבר בעיר כנס רגליך הא דלא קאמר פזר רגליך כדאמר בסמוך גבי רעב משום דאתי לאשמעינן דאפילו אם אינו רוצה לברוח מן העיר יכול לעשות כן ובלבד שיכנס רגליו ולא ילך חוץ לביתו תוך העיר אבל בסמוך גבי רעב אין לו תקנה אא"כ יפזר רגליו וילך לעיר אחרת אי נמי דוקא קאמר כנס רגליך ואיירי שכבר הוחזק דבר בעיר ולכך אין לו לברוח דדוקא קודם שהוחזק דבר יש לברוח וכן משמע בהגהת ש"ע בטור י"ד סימן על קי"ו:
כלבים בוכים מלאך המות בא לעיר וכו' בפ' בתרא דעירובין גבי הא דקאמר אלמלא ניתנה תורה היינו למידין דרך ארץ מתרנגול שמפייס ואח"כ בועל פירשתי דלאו שהתרנגול בר דעת הוא לפייס תחילה אלא שהקב"ה בראו בטבע זו לפשוט כנפיו עד לארץ קודם תשמיש כאלו מפייס ואומר זביננה ליך זיגא דמטי ליך עד ארעא כדאמר התם כדי שילמדו ממנו בני אדם לפייס תחילה, וכן חמורו של ר' פנחס בן יאיר שלא רצה לאכול בלתי מעושר לאו נביא הוה אלא שהקב"ה מנעו מלאכול עד שיעשרו תחילה כדי שלא יבא תקלה לאחרים ע"י בהמתן של צדיקים והכא נמי יש לפרש כה"ג דודאי כלבים לאו בני דעת נינהו אלא שהקב"ה בראן בטבע זו לבכות כשיש מלאך המות בעיר ולשחוק כשיש אליהו בעיר כדי שידעו הכל לפזר רגליהן כשבא אליהו לעיר ולכנס רגליהן כשבא מלאך המות לעיר: