תורת חיים על בבא קמא· רבי אברהם חיים שור
דף נו
ממונא בעי שלומי ובדיני אדם נמי ניחייב פירש נהי דלא עביד אלא גרמא בעלמא מ"מ כיון דחייב לשלם אותו ממון שהוציא דהא צריך להשיב הגזלה שתחת ידו א"כ בדיני אדם נמי ניחייב:
אלא מתני' בכותל בריא ואפי' לא חתרה והא דדייק בפ"ק הא ביום חייב אפי' חתרה נמי חייב דמידי הוא טעמא דביום חייב משום דקלא אית למילתא ומסתמא ידע דנפרצה א"כ מה לי חתרה ומה לי לא חתרה כיון דידע צריך לשומרה ותימה דא"כ להא דמוקי הא דרבה אסיפא דקתני הניחה בחמה מאי קאמ' ואפי' חתרה מהו דתימא הוי לה תחילתה בפשיעה וסופו באונס קמ"ל דכולה פשיעה היא כי הוי נמי כולה אונס מאי הוי תיפוק ליה דחייב דכיון דהניחה בחמה יממא הוא וביום חייב כשחתרה אע"ג דאונס הוא כיון דקלא אית למילתא הוה ליה לשומרה ונראה דהשתא דמוקי להא דרבה אסיפא הא דקאמר ואפי' חתרה לאו שהפילה הכותל בחתירה קאמר אלא כשחתרה הדלת ופתחה הדלת בחתירה קאמר ודוקא נפילת הכותל אית ליה קלא אבל חתירת הדלת לית ליה קלא ואי לאו דכולה פשיעה היא במה שהניחה בחמה ומצטערה לא מיחייב ועיין בטור סי' שצ"ו:
לימא תיהוי תיובתא דרבא וכו' אם תאמר מה ענין זה לזה דרבא איירי שנאבד הפקדון או נאנס לכך קמא חייב דאמר ליה מפקיד את מהימנא לי בשבועה כו' אבל מתניתין דהכא איירי שלא נאבדה הבהמה אלא שיצאתה והזיקה איכא שפיר למימר דניזק משתעי דינא בהדי שני וראשון מסתלק דלא שייך למימר את מהימנת לי ויש לומר דהא דמשני אלא תחתיו דשומר על כרחך צריך לומר דמתניתין אתי לאשמעינן שהרועה נכנס תחתיו אפילו לענין שאם נאבדה או הוזקה דאזלי בעלים ומשתעי דינא בהדי רועה והראשון מסתלק דאי לאו הכי הדרא קושיא לדוכתא תנינא חדא זימנא מסרו לשומר כו' דכיון דטעמא דשומר נכנס תחת הבעלים משום דכיון שהשור מצוי אצלו עליה דידיה רמיא לשומרו א"כ מה לי שומר ראשון מה לי שומר שני או שלישי פשיטא דלעולם האחרון חייב דכל מי שהשור אצלו עליה רמיא נטירותא. ולהכי דקדק דקאמר ושומר קמא איפטר ליה לגמרי ולא נקט בקצרה ושומר קמא איפטר ליה משמע דלגמרי איפטר ליה קאמר אפילו לענין שאם נאבדה דאזלי בעלים ומשתעי דינא בהדי רועה:
לימא מסייע ציה לרבא קצת קשה להך לישנא אמאי קאמר לימא מסייע ליה טפי הוי ציה לאוהיב תיובתא אדרבי אלפזר דפליג אדרבא בפרק קמא ואמר שור שמסר לשומר פטור ויש לומר משום דהלכתא כוותיה דרבא שקיל וטרי אבתריה: