אור ברסלב

תורת חיים על בבא קמא· רבי אברהם חיים שור

דף נד

דף נג

הוה אמינא קרב לגבי מזבח אין כתבו התוספ' וכן גבי תשלומי כפל והשבת אבידה מה צריך ריבוי לקמן נילף משבת ומיהו להפרשת הר סיני ניחא דלא שייך למילף משבת וכו' בלאו הכי נמי נראה דלא שייך למילף הפרשת הר סיני משבת דבהמתך בהמתך ילפינן אבל בהמה מבהמתך לא ילפינן. ומה שהקשו נמי מהשבת אבידה נראה דלאו קושיא היא דלכל אבידת אחיך בלאו הכי איצטריך למיכתב למילתא אחריתי כדתנן בפרק אלו מציאות אף השמלה היתה בכלל כל אלה ולמה יצאת להקיש אליה ולומר מה שמלה מיוחדת שיש בה סימנים ויש לה תובעין כו' לאפוקי מידי דידעינן ביה דמייאש וקאמר בש"ס מאי בכלל כל אלו אמר רבא בכלל כל אבידת אחיך אלמא איצטריך כל אבידת אחיך כי היכי דנילף משמלה דלא בעי לאהדורי אלא מידי דלא מייאש וכיון דבלאו הכי איצטריך ליה ילפינן מיניה נמי בעלי חיים דניחא טפי למילף מגופיה ממאי דנילף שור שור משבת:

אי הכי אפילו אדם וכלים נמי סיומא דסוגיא הוא דלעיל דריש שור ולא אדם חמור ולא כלים ושקיל וטרי ש"ס עלה אימא ונפל כלל שור וחמור פרט כו' פירש ומנלן למדרש שור ולא אדם והשתא דמסיק דכסף ישיב לבעליו אתי לרבות כל דבר קאמר ש"ס אי הכי אפילו כלים ואדם נמי אמר קרא כו' כלומר והשתא ניחא הא דדרשינן לעיל שור ולא אדם כו' דאי לאו הך דרשא איכא למימר דאפילו כלים ואדם נמי:

אחד שור ואחד כל בהמה כו' וכן חיה ועוף כיוצא בהן הא דלא קתני להו בהדי הדדי אחד שור ואחד כל בהמה ואחד חיה ועוף לנפילת הבור משום דחיה ועוף מדרשא אתיין אבל כל בהמה לאו מדרשא נפקא ליה אלא כל היכא דכתיב שור או חמור משמעותיה נמי שאר כל בהמות וקרא חדא מנייהו נקט ותדע מדפריך בסמוך אימא בהמה דדברות הראשונות כלל שורך וחמורך פרט כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט שור וחמור אין מידי אחרינא לא ולא פריך בקצרה אימא שור וחמור אין מידי אחרינא לא אלמא דכל היכא דכתיב שור או חמור לאו דוקא אלא הוא הדין שאר בהמות לכך קאמר אחד שור ואחד כל בהמה כו' דכולהו חדא נינהו ובסמוך דקאמר ואימא מה הפרט מפורש דבר שנבלתו מטמא כו' אין להקשות דאם כן לכתוב פרטא לחודא ולא לכתוב שום כלל וממילא משתמע נמי שאר כל בהמות יש לומר דאיצטריך כלל ופרט וכלל לרבויי חיות דליתנהו בכלל שור וחמור:

ואימא מה הפרט מפורש דבר שנבלתו מטמא במגע ומשא אף כל כו' פי' ואהניא כלל ופרט וכלל לרבות חיות דמטמאין במגע ומשא אבל עופות לא ותימה דא"כ פרט למה לי דבכלל בהמתך נמי כתיב כמו שכתבו התוספות וי"ל דמשום חיה איצטריך כדפי' ואע"ג דחיה בכלל בהמה מ"מ פריך שפיר דנהי דכל היכא דכתיב בהמה חיה נמי בכלל מ"מ כיון דבכמה מקומות אשכחן דכתב רחמנא חיה בהדיא אע"ג דכתיב נמי בהמה כמו ואני הנני מקים את בריתי וגו' בעוף ובבהמה ובכל חית הארץ וכמו ולבהמתך ולחיה אשר בארצך תהיה כל תבואתה לאכול וכמו החיה וכל בהמה רמש וצפור כנף ועוד הרבה ולא סמיך קרא אהא דחיה בכלל בהמה א"כ איכא למימר דהכא נמי אתי כלל ופרט וכלל לרבויי חיות ולא סמיך קר' אהא דחיה בכלל בהמה. ומה שהקשו התוספות נמי דמאי קאמר מה הפרט מפורש בעלי חיים אף כל בעלי חיים ועופות בכלל נימא דכללא גופיה ממעט להו י"ל דכי משני מעיקרא וכל בהמתך דדברות אחרונות חזר וכלל לאו מבהמתך לחודיה קאמר אלא מדכתיב וכל בהמתך קאמר דמעיקרא בעי למימר דכל כללא הוא והדר מסיק דכל ריבויא הוא ולא כללא:

השתא דאמר כל רבויא הוא בהמתך דדברות הראשונות למה לי ואע"ג דכל עשרת הדברות כפולות הן ואינו אלא חוזר במשנה תורה מה שכתוב כבר מ"מ פריך שפיר דכיון דסופנו לרבות אפילו עופות לא הוה ליה למיכתב בראשונות ובהמתך כיון דמשמע לכאורה בהמתך דוקא ולא עופות:

מפני מה בדברות הראשונות לא נאמר בהן טוב וכו' בדברות הראשונות גבי מצות כיבוד לא כתיב אלא למען יאריכון ימיך ובדברות אחרונות כתיב למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך ואם תאמר השתא נמי כיון דסופן להשתבר חס ושלום פסקא אריכת ימים מישראל וי"ל דפשטא דקרא דלמען יאריכון ימיך לא אתי להבטיח על החיים שיחיו חיים ארוכים דהא סיפא דקרא על האדמה אשר ה' אלהיך נותן לך כתיב משמע שהבטיח הכתוב שיאריכו ימים על אדמתן כלומר שישבו עליה לבטח זמן ארוך כי ההיא דבפרשת כי תוליד בנים דכתיב העידותי בכם היום כי אבד תאבדון מהר מעל הארץ וגומר לא תאריכון ימים עליה והפיץ ה' אתכם בעמים והשתא ניחא דודאי על ידי שנשתברו לוחות הראשונות פסקה אריכת ימים שלא האריכו ישראל ימים על אדמתן ואבדו משם מהרה כדאמרינן אלמלא נשתברו לוחות הראשונות לא שלטה בישראל אומה ולשון אבל הטובה מיהא לא פסקה ואלו היה נאמר טוב בדברות הראשונות חס ושלום פסקה נמי טובה מישראל. אבל קשה דבסוף פרק שלוח הקן תניא ר' יעקב אומר אין לך כל מצוה ומצוה שבתורה שמתן שכרה בצדה שאין תחיית המתים תלויה בה בכיבוד אב ואם כתיב למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך בשילוח הקן כתיב והארכת ימים הרי שאמר לו אביו עלה לבירה והבא גוזלות וכו' ובחזרתו נפל ומת היכן אריכת ימיו של זה וכו' משמע בהדיא דלמען יאריכון ימיך להבטיח על החיים אתי קרא. וכן משמע מהא דאיתא בברכות אמרו ליה לר' יוחנן איכא סבי בבבל תמה ואמר למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה כתיב ולא קאמר שהבטיח הכתוב שירבו ימים על אדמתן וישבו עליה זמן ארוך:

תוכן העניינים

תורת חיים על בבא קמא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה