תורת חיים על בבא קמא· רבי אברהם חיים שור
דף נב
וכיון דמסר לו משכוכית כמאן דאמר ליה משוך וקני דמי טעמא דמילתא נראה כיון דהעדר נמשך ע"י המשכוכית לכך כשמוסר לו המשכוכית הוי כמאן דאמר ליה משוך העדר על ידיה וקני אותו ומסירת המפתח נמי כיון דבית נקנה בחזקה דהיינו משנשתמש בו תשמיש שרגילין להשתמש בו כשמוס' לו המפתח הוי כמאן דאמר ליה שיפתח הבית במפתח ויחזיק וישתמש בו ויקנה אותו אבל גבי בור קשה אמאי הוי מסירת דליו כמאן דאמר ליה לך חזק וקני והר"ן ז"ל כתב בשם רבינו חננאל ז"ל דדליו היינו דלי שדולין בו מים שכתב ונראה שזה הזקיקו לרש"י ז"ל לפרש דליו כיסויו דאלו דלי לדלות מים אכתי נימא האי מדידיה קא ממלא ושניהם חייבין אבל ר"ח ז"ל כתב דמשמסר לו הדלי הוברר הדבר שהבור הוא ברשותו ומשל עצמו הוא דולה עכ"ל ולפי זה ניחא דכיון דבור נקנה בחזקה דהיינו כשמשתמש בו כשמוסר לו הדלי הוי כמאן דאמר ליה לך ודלה חזק והשתמש כו' אבל ק' דבפרק המניח משמע בהדי' דדליו היינו כיסוי הבור דקאמר התם זאת אומרת המכסה בורו בדליו של חבירו ובא הדלי ונטל דליו חייב בעל הבור ודוחק לפרש דליו דהתם כסוי ודליו דהכא דלי שדולין בו:
נפל לפניו מקול הכרייה חייב תרתי אשמעי' חדא דנפל לפניו דוקא חייב אבל לאחריו פטור לרב כדאית ליה ולשמואל כדאית ליה ועוד דאם נפל מקול הכרייה חייב ללשון ראשון שפרש"י ז"ל קמ"ל דאפילו השור פיקח חייב כיון דקול הכרייה ביעתתו וללשון שני שפרש"י ז"ל קמ"ל דבעל הבור חייב אע"פ דאיכא למימר כורה גרם ליה וקשה אמאי תנא להו בחדא הוה ליה למיתני תרתי בבי נפל לפניו חייב לאחריו פטור נפל מקול הכרייה חייב ויש לומר דאי הוה קתני נפל לפניו חייב לאחריו פטור היה מקום לטעות ולומר נפל לפניו חייב היינו שהלך לפניו כדרכו להלך ונפל ולכך חייב כיון שהשור לא שינה בהליכתו נפל לאחריו פטור היינו שהלך לאחוריו ונפל ולכך פטור כיון דהשור שינה ולא הלך כדרכו ולהכי תני להו בחדא למימר דמה דנפל משום דקול הכרייה ביעתתו וא"כ לאחריו פטור על כרחך טעמא לרב כדאית ליה ולשמואל כדאית ליה:
לעולם כראוי לשוורים ולא כראוי לגמלים הוי מצי למימר לעולם לא כראוי לא לשוורים ולא לגמלים ואיידי כו' אלא כיון דרישא דקתני כסהו כראוי מוקי לה כראוי לשוורים וכראוי לגמלים על כרחך סיפא דקתני כסהו שלא כראוי כל שלא כראוי לגמלים אע"ג דכראוי הוא לשוורים נמי כסהו שלא כראוי קרי ליה ואי הוה נקט לעולם שלא כראוי לא לשוורים ולא לגמלים הוה משמע דכראוי לשוורים ולא לגמלים פטור:
לעולם כראוי לשוורים וכראוי לגמלים ודקא קשיא לך כו' אבל כראוי לשוורים ולא כראוי לגמלים והתליע מתוכו סבירא ליה השתא דחייב משום דאמרינן מגו דהוי פושע אצל גמלים כו' דלא ידע השתא ברייתא דנפל לתוכו שור חרש שוטה וקטן כו' דשמעינן מינה דלא אמרינן מגו ולמסקנא דמייתי ברייתא צריך לומר ללישנא קמא דרישא אפי' כסהו כראוי לשוורים ולא כראוי לגמלים והתליע מתוכו נמי פטור וממילא סיפא דקתני לא כסהו כראוי שלא כראוי לא לשוורים ולא לגמלים קאמר ואיידי דנסיב רישא כסהו כראוי כו':
לאחריו לאחריו ממש רב לטעמיה וכו' ומתני' דנקט נפל לאחריו מקול הכריי' הוא הדין נמי נפל מעצמו ואיידי דנקט ברישא מקול הכרייה תני סיפא לאחריו מקול הכריי' כדפירש"י ז"ל ועוד נראה לפרש דהא דקתני רישא נפל לפניו מקול הכרייה חייב היינו כלשון ראשון שפירש"י ז"ל במתניתין דאתי לאשמעי' דאפי' בשור פקח חייב כיון דקול הכרייה ביעתתו ואם כן איצטריך למיתני סיפא לאחריו מקול הכרייה לאשמעינן דאפי' נפל לאחריו מקול הכריי' נמי פטור דלא מיבעיא נפל מעצמו דפטור דכיון דפיקח הוא איבעי לעיוני ומיזל אלא אפי' נפל מקול הכרייה דקול הכרייה ביעתתו אפי' הכי פטור כיון דנפל לאחריו וליכא הבלא ולפי זה מה שכתבו התוספות בסמוך גבי שמואל לטעמיה דאמר להבלו וכל שכן לחבטו ואם תאמר ודלמא כי מחייב לחבטו היינו כשנתקל בבור אבל הכא הכרייה גרם לו ליפול וגם נחבט בקרקע עולם כו' לאו קושיא היא דקול הכרייה לרבותא נקט כדפרש' וכל שכן נפל מעצמו דפטור כיון דפיקח הוא. ומה שהקשו התוספות לעיל גבי הא דקאמר לשמואל אגוב' נמי מחייב אהא דפוטר הכא כשנתקל בבור ונפל אחורי הבור מפורש לעיל: