תורת חיים על בבא קמא· רבי אברהם חיים שור
דף מ
חדא דאית ביה תרתי טעמי קאמר פירש"י ז"ל הואיל וס"ל לרבא דלא פליג ר' יעקב ור"י בכולהו ס"ל הכי ואין הלשון משמע כן ועוד וכי משום דס"ל לר' יעקב כוותיה דר"י בחדא ס"ל כוותיה בכולהו דוכתי ועוד דמאי תרתי טעמי דקאמר והא טפי נינהו ודוחק לומר דהא דצד תמות במקומה עומדת והא דמועד סגי ליה בשמירה פחותה ותם בעי שמירה מעולה כי חדא נינהו ונראה דהכי פי' חדא דאית ביה תרתי טעמא חד אוקימתא קאמר רבא דאית בה תרתי אוקימתא דמהך אוקימתא דמועד שמעינן ממילא דמצינו לאוקמי נמי בתם כדפריך רב אחא דכיון דהשתא באוקימתא דמועד אסיק אדעתיה דאמרינן צד תמות במקומה עומדת וצריך נמי לומר דס"ל כרבנן דאמרי מעמידין אפוטרופוס וכו' ממילא שמעינן דמצינו לאוקמי נמי בתם וקמ"ל דמעמידין ואיצטריך להזכיר חצי נזק דלא תימא במועד איירי כמ"ש התוספת ורש"י ז"ל וא"כ אוקימתא דתם הוי בכלל אוקימתא דמועד אבל אי הוה מוקי לה בתם לא הוי שמעינן מינה דאיכא לאוקמי נמי במוע' דבאוקימתא דמועד צריכין להוסיף ולומר דעביד שמירה פחותה וכו' ומ"ש רש"י ז"ל והתוספות דאיצטריך להזכיר חצי נזק מאי הוה תני מחייב הוה מוקמינן לה במועד אע"ג דלפי האמת מוקי לה במועד אף ע"ג דקתני חצי נזק מכל מקום כיון דהזכיר חצי נזק מסתבר טפי לאוקמי בתם מבמועד דלהכי פריך רב אחא אדמוקי לה במועד נוקמי בתם משום דאוקימתא דמועד דחוקה קצת דצריך לומר דעבדי שמירה פחותה וכו' ואי הוה תני מחייב הוה ניחא לאוקמי במועד בלא דוחק כמו בתם ואם כן שפיר איכא למימר דלהכי הזכיר חצי נזק כי היכי דנוקי לה אתם שהוא מסתבר טפי:
שהכיר בו שהוא נגחן פירש רש"י ז"ל אבל לא ידע שנגח שלש נגיחות קצת קשה לפירושו דאם כן אכתי תיקשי לימא אריא לא שאילי דסבור הייתי דלא נגח אלא חד או תרי זימני אבל השתא כיון דנגח תלתא זימני מוחזק הוא ליגח דתלת זימנין הוה חזקה ודמיא לאריא לכך נראה לפרש שהכיר בו שהוא נגחן דידע שנגח אפילו מאה פעמים אלא דלא ידע שהועד בבעליו דאין השור נעשה מועד עד שיעידו בו בפני בעלים ובפני ב"ד כדאיתא בפרק כיצד הרגל והוא היה סבור שלא הועד בבית דין אלא הבעלים פשרו בכל פעם לניזקין ברצון או נתפשרו עמהם בלא בית דין:
דאקדים בי דינא ותפסיה תימא אמאי נקט דאקדים בי דינא ותפסי' ולא קאמר דאקדים ניזק ותפיס ועוד מאי אלא דקאמר הא לא הדר ביה מהנך שינויי דלעיל וי"ל דהשתא אתי לשנויי תרתי הא דלא מצי למימר אי תם הוה מעריקנא ליה לאגמא ולא מצי נמי למימר אי תם הוה מודינא ומפטרינא ולכך קאמר דאקדי' בי דינא ותפסיה דכיון דבית דין תפסוהו לא מהניא תו הודאה דמידי' הוא טעמא דמודה בקנס פטור מדכתיב אשר ירשיעון אלהים פרט למרשיע את עצמו וכיון דב"ד תפסוהו על פי עדים אשר ירשיעון אלהים קרינן ביה ולהכי קאמר אלא הב"ע דהדר ביה ממאי דקאמר ואפי' למאן דאמר ממונא כו' דמשמע דבעי לאוקמי ברייתא כמאן דאמר ממונא דוקא ומיהו אכתי קצת קשה בי דינא מאי עבידתייהו לתפוס בשביל הניזק ושמא י"ל דהא דקאמר דאקדים בי דינא ותפסיה היינו שהניזק הקדים עצמו לבי דינא שיקבלו עדותו ותפסיה על פיהם:
נימא ליה אתפסתיה לתוראי בידא מאן דלא מצינא וכו' כתבו התוספות וא"ת והרי הוא לא התפיסו בידים דהא קדים ב"ד וכו' וי"ל דמיד כשנגח היה לו לחוש יותר שמא היה מועד כו' והיה לו לחוש להזהר שלא יפול ביד ב"ד וזה סברא דחוקה דכיון דשאלו בחזקת תם אמאי יש לחוש עתה שמא היה מועד ועוד דאם כן הוה ליה לשנויי דתפסוה ב"ד מיד כשנגח ולא היה אפשר לו להזהר בו שלא יפול בידם. ונראה דלא פריך משום ה"ל להזהר שלא יפול ביד בית דין אלא הכי פריך נימא ליה אתפסתיה בשאלתך לתוראי כו' דהא קיימא לן שואל חייב באונסין ואפילו נלקח ממנו בלסטי' מזויין חייב ואם כן הכא נמי נימא ליה אנא תוראי השאלתי לך אהדריה ניהלי השתא דקס"ד דאין לו לניזק דין ודברים בהדי שואל אאידך פלגא אלא בהדיא משאיל לחודיה לכך מצי שפיר למימר ליה אנא פרענא ליה לניזק מה לך בכך אנת אהדריה ליה לתוראי כיון דחייבת באונסין ונתפס בשאלתך ומשני משום דאמר ליה אי לא נתפס ואהדרתיה ניהלך השתא נאו מינך הוו שקלי ליה ופריך ונימא ליה מי לא נתפס ואהדרתיה ניהלי השתא הוה מעריקנ' ליה לאגמ' והיה הניזק מתפשר עמי בדבר מועט היכא דלית ליה נכסי כדמסיק ומשני דאמר ליה כי היכי דמשתעבדנ' וכו' דיש לו לניזק דין ודברים עלי מדר' נתן ואפילו אי לא הוה נתפס לא אהדרתיה נהלך אלא לניזק:
מן הבהמה להוציא את הרובע וכו' בפרק כל האיסורין מפרש דגבי רובע כתיב בהמה ואיש כי יתן שכבתו בבהמה וגבי נעבד כתיב לשון בקר וימירו את כבודם בתבנית שור מיהו קשה אימא מן הבקר להוציא הנוגח דגבי נוגח נמי כתיב וכי יגח שור וגו' ושמא משום דעגל מקרי בקר שנאמר ועגל בן בקר לחטאת ותבנית שור נמי היינו עגל ולא שור ממש:
למה נאמר נוגח כתבו התוספות הא דלא קאמר למה נאמר נעבד דההוא פשיטא דקיל מכולהו וכו' מיהו ביש ספרים גרסינן בפרק כל האסורין משום דיש בנרבע מה שאין בנעבד ויש בנעבד מה שאין בנרבע נרבע אסור בין בשלו בין בשל אחרים מה שאין בנעבד דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו נעבד ציפוי אסור מה שאין בנרבע כמ"ש מהר"א מזרחי ז"ל בפרשת ויקרא:
רובע אינו משלם את הכופר אפי' בארבעה שלשה פעמים קאמר דומיא דנוגח דאינו משלם כופר אלא במועד שנגח שלשה פעמים ולכך קאמר בסמוך קרן כוונתו להזיק כו' ולא קאמר קרן אורחיה האי לאו אורחיה וברבעה חד זימנא או תרי זימני וקטלה הודה אביי דלא משלם כופר כיון דלא דמי לקרן בתרתי דלא קמיבעיא ליה בפרק שני ברגל שדרסה ע"ג תינוק בחצר כניזק אלא משום דדמיא מיהא לקרן בחדא כדאמר התם: