תורת חיים על בבא קמא· רבי אברהם חיים שור
דף כז
לומר לך כיון שנתכוין להזיק וכו' דאי כתיב ושלחה ידה למבושיו הוה משמע שנתכוונה למבושיו דהיינו נתכוונה לבייש אבל השתא דכתיב ושלחה ידה והחזיקה במבושיו משמע דלא שלחה ידה אלא כדי להזיקו ובלא כוונה החזיקה במבושיו:
עבדו מהו כגופו דמי פירש"י ז"ל ואם הניח אדם גחלת על לב עבדו פטור שהיה לו לעבד לסלקה וקשה דמאי קמיבעיא ליה אי כממונו דמי דנהי דכממונו דמי אכתי אמאי חייב לימא סבור הייתי שיסלקנה העבד שאין דרך שיניח אדם לשרוף עצמו והתוספות כתבו כשעבד כפות ורבו עומד אצלו איירי ומיירי שלא מת העבד אלא הזיק ולא משמע כן דמסתמא איירי שמת דומיא דלעיל דקאמר הניח לו גחלת על לבו ומתכוין על בגדו ונשרף משמע שנשרף כולו ועוד מדנקט על לב עבדו מקום שהנשמה תלויה בו משמע דבמת העבד איירי ונראה דודאי בעבד כפות ורבו עומד אצלו קאמר ומיירי שמת העבד ולא התרו בו דלא מחייב מיתה ולהכי מספקא ליה שמא לא יחוש הרב לסלקו מפני שישלם לו דמי עבדו ועיין באשיר"י:
המניח פרק שלישי
ואיכא נמי דקרו לחביתא כדא ולכדא חביתא כתבו התוספות דאיירי שמכר לו כדים או חביות שוה מאתים זוז ולא שייך לומר בזה הודעת דמים ולפי זה הא דנקט דקרו לחביתא כדא ולכדא חביתא תרווייהו צריכי משום מוכר לחודא שאם התנה לתת לו חבית במאתים זוז ונתן הלוקח דמים יכול לומר לו המוכר לא אתן לך אלא כדא במאתים זוז דקריא לכדא חביתא וכן איפכא שאם התנה לתת לו כדי' במאתים זוז ונתן לו הדמים יכול המוכר לומר לא אתן לך אלא חבית במאתים זוז דקריא לחביתא כדא ולא הוצרכו התו' לדחוק ולאוקמי שיש ללוקח מעות המכר והקנה לו אגב קרקע או אח"כ הוזלו וכו' ועוד כתבו התו' והוא הדין דהוה מצי למימר מהו דתימא זיל בתר חזקה וכו' אלא משום דמתני' מוכחא וכו' והא דלא קאמר דרובא קרו לכדא חביתא ולחביתא כדא ואיכא נמי דקרו לחביתא חביתא ולכדא כדא משום דהנהו דקרו לחביתא כדא ולכדא חביתא כל שכן דקרו נמי לחביתא חביתא ולכדא כדא:
לא דיקא מתניתין אלא או כשמואל וכו' והא דלא מותיב תיובתא ממתניתין אדרב משום דאליבא דרב נמי ניחא דס"ל דנתקל לאו דוקא קתני ואורחא דמילתא נקט שאין דרך לשבר ברצון אא"כ נתקל בה ולכך קאמר לא דיקא מתני' אלא או כשמואל וכו' דנהי דלרב נמי ניחא מ"מ מתני' אינה מדוייקת דלדידיה צ"ל דנתקל לאו דוקא הוא אבל לשמואל ולרבי יוחנן מתניתין מדוייקת:
בשלמא שמואל כשמעתיה פי' בשלמא שמואל לא איצטריך ש"ס לפרש כמאן עביד דודאי כשמעתיה עביד אלא לרבא קמיבעיא לן אי נימא כיון דלא מפרש ש"ס כמאן עבד מסתמא כשמואל עבד דמסתמא דרבא הוי דומיא דעובדא דשמואל דלמדין סתום מן המפורש או לא אמרינן הכי:
שמא תראה עליו כגנב בדליכא פסידא איירי דכיון דליכא פסידא אם ימתין ויתבענו תחילה נראה עליו כגנב כשנכנס שלא ברשות אבל היכא דאיכא פסידא אם ימתין אין נראה עליו כגנב דצריך ליכנס שלא ברשות כדי להציל את שלו והתוספות כתבו בדליכא פסידא איירי מדאסר ליכנס שלא ברשות וקשה דבן בג בג לאו איסורא קאמר אלא עצה טובה קמ"ל: