תורת חיים על בבא קמא· רבי אברהם חיים שור
דף כב
ה"ג בכל הספרים והתני' הכלב והגדי שדלגו בין מלמעלה למטה בין מלמטה למעלה פטורין ותימה דא"כ ה"ל למירמי מהך ברייתא אמתניתין והתוספות כתבו דנטר עד דמייתי ברייתא ופריך אתרוייהו והסוגיא לא משמע הכי מדקאמר תנו רבנן משמע דמילתא אחריתא היא. ועוד קשה דמוקי לה דאפיך מיפך א"כ משמע דמלמעלה למטה נמי אינו פטור אא"כ אפיך מיפך ובריית' קמיית' קתני דמלמטה למעלה פטור אע"ג דאיירי שדלגו כי אורח' ועוד קשה שהתוס' כתבו דגם לפי המסקנא מלמטה למעלה פטורין לגמרי וזה דוחק גדול לפרש הא דקתני פטורין בתרי גווני דהא מלמעלה למטה אינו פטור לגמרי אלא מנזק שלם. ועוד קשה דאיפכ' הוה ליה למיתני בין מלמטה למעלה בין מלמעלה למטה פטורין דמלמעלה למטה הוי רבות' טפי דפטור. ועוד קשה כיון דלפי המסקנא מלמטה למעלה פטור אע"ג דלא אפיך מיפך א"כ מנא ליה למידק לעיל טעמא דקפצו הא נפלו פטור דלמא נפלו נמי חייב והא דקתני קפצו למידק מיניה דדוקא קפצו מראש הגג דהיינו מלמעלה למטה הא מלמטה למעלה פטור ואי קתני נפלו לא הוה מצי למידק הכי. ועוד קשה דקאמר אי הכי אמאי פטורין משמע דמעיקרא ניחא ליה פטורין והא מעיקרא נמי קשיא דאמאי פטורין מלמעלה למטה והתוספות כתבו דסלקא דעתך דלאו אורחא למיקפץ כלל וזה דוחק דהא חזינן דקפצי מלמעלה למטה לכך נראה דלא שייך לחלק בכלב וגדי בין סריכא לזקירא אלא כשהן קופצים מלמטה למעלה דהא חזינן דאורחיה דכלבא למסרך בכותל כשקופץ מלמטה למעלה ואורחי' דגדי למיקפץ בזקירא אבל כשקופצים מלמעלה למטה כיון דליכא כותל למסרך ביה לא שייך לחלק בהכי והכי גרסינן והתני' הכלב והגדי שדלגו בין מלמעלה למטה בין מלמטה למעלה חייבין ופריך אהא דקתני בברייתא קמייתא דמלמטה למעלה פטורין תרגמ' רב פפא דאפיך מיפך פי' ברייתא קמייתא איירי דאפיך מיפך ולכך ממטה למעלה פטורין כיון דלאו אורחייהו בהכי אבל מלמעלה למטה לעולם חייבין דמלמעלה למטה לא שייך לחלק בהכי כדפי' וברייתא בתריית' איירי שדלגו כי אורחייהו ולכך קתני דבין מלמעלה למטה ובין מלמטה למעלה חייבין ופריך אי הכי אמאי פטורין דמעיקרא ניחא ליה פטורין דקס"ד דמלמטה למעלה לאו אורחיה ואנוס הוא. וכן משמע בהדי' מדברי רב אלפס ז"ל דלא גרסינן פטורין אלא חייבין ותרגמ' רב פפא אברייתא קמייתא שכתב וזה לשונו תנו רבנן הכלב והגדי שקפצו מלמעלה למטה חייבין ממטה למעלה פטורין מנזק שלם וחייבין חצי נזק בדאיפך מיפך כלבא בזקיר' וגדי' בסריכה אבל כלבא בסריכ' וגדיא בזקיר' בין ממעלה למטה בין ממטה למעלה חייבין בנזק שלם וכן פסק הרמב"ם ז"ל וכן משמע מפירש"י ז"ל שכתב סריכא שנועץ צפרניו בכותל משמע דקאי אהא דקתני בברייתא קמייתא ממטה למעלה פטורין דאי אתי לשנויי הא דקתני באידך ברייתא ממעלה למטה פטורין לא שייך למימר שנועץ צפרניו בכותל ומה שהקשו התוספות דאם כן מה חידוש באדם דחייב יש לומר דהיא גופא אתי לאשמעינן דאדם מועד לעולם דבסוף פירקין נמי קתני מתניתין אדם מועד לעולם סימא עין חבירו משלם נ"ש משמע דאתי לאשמעינן דלא תימא דבשוגג אינו משלם אלא חצי נזק כמו תם:
וריש לקיש אמר אשו משום ממונו פירש כמו שהאדם מתחייב על ממונו שהזיק כך מתחייב על אש שלו דהיינו כשהדליק אש והזיק דסברא הוא דמה לי ממון שלו מה לי אש שלו:
ורבי יוחנן בדאנח אנוחי כתבו התוספות לא מצי למימר בדאדיי אדויי ועל כל הגדיש חצי נזק דאי כח כחו לאו ככחו דמי הוי על כל שאר הגדיש פטור ודבריהם תמוהים דא"כ אכתי תיקשי לוקמי בדאנח אנוחי על ידי שינוי ועל כל הגדיש חצי נזק וליכא למימר דנראה לו דוחק לאוקמי בשינוי וניחא ליה טפי למימר דאנחא כי אורחיה ועל כל שאר הגדיש חצי נזק ואדייה אדויי לאו שינוי הוא אלא משום דהוה ליה צרורות כדפירש"י ז"ל בלשון ראשון דא"כ אמאי כתבו התוספות לעיל דאליבא דריש לקיש הוה מצי לאוקמי באנח אנוחי ע"י שינוי דלמא איהו נמי ס"ל דדוחק הוא לאוקמי בשינוי אלא ודאי אדייה אדויי נמי שינוי הוא לכך נראה דלהכי לא מוקי לה אליבא דרבי יוחנן באדייה אדויי משום דדוחק הוא לאוקמי בשינוי:
ואי במסכסכת אמאי חייב כתבו התוספות אמאי חייב חנוני הכל גם בעל הגמל יתחייב עמו והא דקאמר בסמוך כל שכן דחנוני פטור לאו פטור לגמרי אלא כלומר פטור מחלקו של בעל הגמל ודוחק לפרש כן דחנוני פטור משמע דפטור לגמרי ונראה לפרש דפטור לגמרי קאמר דלא דמי להא דפריך לקמן וליחייב בעל גחלת משום דהתם בעל הגחלת פשע כמו בעל הכלב ואיכא למיתלי שריפת הגדיש בבעל הגחלת כמו בבעל הכלב דתרוייהו שוין זה לא שמר גחלת וזה לא שמר כלבו ותרוייהו לאו ודאי מזיק נינהו אלא זה ספק וזה ספק אבל הכא נהי דחנוני פשע לאו ודאי מזיק הוא אלא שמא לא יעבור גמל ובעל הגמל מזיק גמור הוא כיון שראה מסכסכת ומדלקת ולא הרחיקה כשורף בידים דמי וה"ל חנוני כתחילתו בפשיעה וסופו באונס תחילתו בפשיעה דה"ל לאסוקי אדעתיה שמא תלך האש ע"י רוח מצויה וסופו באונס דלא הו"ל לאסוקי אדעתיה שיראה בעל הגמל שמסכסכת ולא ירחיקה וכיון דחייב בהכי תיקשי למ"ד תחילתו בפשיעה וסופו באונס פטור:
רישא בעל גמל חייב וכו' אע"ג דמעיקרא נמי הוי טעמא דרישא וסיפא הכי אלא דמעיקרא היה טעם פשוט יותר אבל השתא איכא למימר דברישא הוי בעל גמל בתחילתו בפשיעה וסופו באונס ובסיפ' הוי חנוני בתחילתו בפשיע' וסופו באונס דלא הוה להו לאסוקי אדעתייהו שתעמוד הגמל להטיל מימיה לכך הוצרך לפרש דחייבין מהנך טעמי דהוו להו תחילתן וסופן בפשיעה משום דאיבעי לה ולאסוקי אדעתייהו שמא תעמוד הגמל להטיל מימיה ולאו אונס הוא:
קרא ומתניתא מסייע' ליה אין להקשות יהודה ועוד לקרא כדפריך במסכת כתובות משום דהכא איכא לאוקמי קרא לדרשא אחריתי כדאיתא בפ' הכונס אמר הקב"ה אני הציתי אש בציון וכו' מיהו פשטא דקרא משמע טפי דאתי לאשמעינן דאשו משום חציו: