תורת חיים על בבא קמא· רבי אברהם חיים שור
דף יז
והאמר מר גדול תלמוד תורה שהתלמו' מביא לידי מעשה בעם הארץ איירי הבא לשאול במה יעסוק תחילה בתורה או במעשים אומרים לו שילמוד תחילה שהתלמוד מביא לידי מעשה דלא עם הארץ חסיד משמע דבגברא רבה שלמד כבר מעשה עדיף דאי לאו הכי מאי איריא שהתלמוד מביא לידי מעשה תיפוק ליה דעדיף מצד עצמו לכך פריך אהא דקאמר לימד לא אמרינן והא בגבר' רבה קיים עדיף מלימד ומשני דלאגמורי לאחריני אפילו בגברא רבה עדי' טפי מקיים והתוספות כתבו בשם שאלתות דרב אחאי גאון דל"ג אפילו קיים אמרינן לימד לא אמרינן ותימא דאם כן אמאי סידר תלמוד' הך מילתא דרבה בר בר חנא הכא בהך שמעתא:
מ"ד אשריכם זורעי על כל מים משלחי רגל השור והחמור לעיל בריש פירקין גבי הא דקתני ושלח זה רגל וכן הוא אומר משלחי רגל השור והחמור הוה ליה לסדר הך מילתא דרבי יוחנן כי שם מקומו אלא דלא רצה להפסיד שם בדברי אגדה לכך נטר ליה עד סוף הפרק דאיירי נמי במילי דאגדתא:
כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים זוכה לנחלת שני שבטים וכו' וא"ת אמאי תלה הכתוב שכרו ביוסף ויששכר דוקא וי"ל לפי שיוסף היה גדול בגמילות חסדים שעשה חסד עם כל בית ישראל שנ' ויכלכל יוסף את אביו ואת אחיו ואת כל בית אביו וגו' ובני יששכר היו גדולים בתורה ולמדו תורה עם כל ישראל שנ' ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשו ישראל. ונראה דלהכי קאמר זוכה לכילה כיוס' ולא קאמר זוכה לנחלת יוסף כדאמר גבי יששכר משום דיוסף עצמו עשה חסד לישראל שנ' ויכלכל יוסף לכך זוכה יוסף לכילה שנעשה ליוסף עצמו אבל ביששכר מצינו שהיו בניו גדולים בתורה שנ' ומבני יששכר יודעי בינה. לכך אמר זוכה לנחלת יודעי בינה. כלומר לנחלת בניו כי השבטים עצמן לא נטלו נחלה. ועוד נראה משום דיוס' גמל חסד עם אחיו אע"פ שהם גמלו עמו רעה וזהו חסד גדול וכן בני יששכר עסקו בתורה מתוך דוחקן שהרי צריכין היו לפרנסת בני זבולן שנאמר שמח זבולן בצאתך ויששכר באהלך וזהו נמי דבר גדול לכך תלה הכתוב שכרו ביוסף ויששכר:
דכתיב בן פורת יוס' בנות צעדה עלי שור פי' רש"י ז"ל בנות צעדה עלי שור היינו כילה ולא ידענא דאין שום כילה נזכר בהך קרא ועוד פי' יששכר חמור גרם מתרגמינן עתיר בנכסין וקשה דאם כן עיקר חסר דהו"ל לתלמודא למימר דכתיב יששכר חמור גרם ומתרגמינן וכו' ונראה לפרש דמקרא דבנות צעדה עלי שור לא בעי לאתויי ראיה שעשו לו כילה אלא מייתי ראיה דיוסף אקרי שור והיינו מדכתיב עלי שור אבל בכור שורו הדר לו ביהושע איירי ומקר' דיששכר חמור גרם מייתי נמי ראיה דיששכר איקרי חמור והא דקאמר זוכה לכילה כיוס' ולא קאמר זוכה לנחלת יוס' כדאמר גבי יששכר משום דיוס' עצמו לא נזכר על הנחלה כי אם בניו מנשה ואפרים כי המה שבטים לענין הנחלה ונזכרים בקרא דלאלה תנחלו את הארץ:
כיצד הרגל פרק שני
כיצד הרגל מועדת כתבו התוספות דמשום דתנא רגל בתר שן נקט הכא רגל בריש' אדסליק מיניה והטעם דנקט לעיל שן ברישא אע"ג דבקרא כתיב רגל ברישא ושלח את בעירה ובער יש לומר דתנא אקרא קאי מדנקט הבהמה השן והרגל בה"א ואיכא למימר דודאי אריש המקרא דפתח ביה קאי ולכך נקט הבהמה אינה מועדת תחילה ושן ורגל כחד חשיבי ומשום דכתיב שן בתר רגל נקט שן ברישא אדסליק מינה קרא:
תנא אבות וקתני תולדות ולהכי נקט איפכא הבהמה מועדת להלך כדרכה ולשבר ולא קאמר לשבר בדרך הלוכה כדאמר גבי רגל משום דלשבר בדרך הלוכה משמע שהרגל משברת בהלוכה לכך נקט גבי תולדות הבהמה מועדת להלך כדרכה ולשבר דהאי כאלו אמר ולשבר בדבר אחר כגון בגופה ובשליף שעליה ולא בהלוכה:
הוה קאמר ליה בבדיחות' פי' רש"י ז"ל רבא הוה קמהדר לרבינ' בשחוק ואמר ליה אנא שנאי חדא וכו' ולפירושו קשה וכי בשביל שלא ידע להשיב שיחק בו ואפשר לומר דרבינא כי הוה מהדר ליה לרב' אלא מעתה סיפ' כו' הוה קא מהדר ליה בבדיחותא דלא חש להא משני ליה תני אבות וקתני תולדות כיון דסיפא לא מיתוקמ' בהכי דהוה סבר דהא בהא תליא לכך השיב לו רבא ואמר ליה אנא שנאי חדא וכו' דלאו הא בהא תליא:
סד"א ושלח את בעירה כתיב בהמה אין חיה לא קשה והא כבר אשמעינן ברישא דאפי' תרנגולים מועדין ומ"ש התו' נראה דוחק ועוד קשה אמאי לא תני תולדה בשן כמו ברגל. ונראה לפרש דהא דתנן לקמן כיצד השן מועדת כו' הבהמה מועדת וכו' עיקרא דמתניתין לאו חיה אתי לאשמעינן אלא אתי לפרושי הא דתנן לעיל השן מועדת לאכול את הראוי לה מהו את הראוי לה דקתני ולאפוקי מאי קאתי ומפרש שהבהמה מועדת לאכול פירות וירקו' דוקא אבל אכל' כסות או כלים משלם ח"נ ולאו מילת' באפיה נפשי' הוא. ומתני' דהכא נמי עיקרא לאו תולדות אתי לאשמועינן אלא אתי לפרושי הא דתנן לעיל הרגל מועדת לשבר בדרך הלוכה מאי בדרך הלוכה דקתני ולאפוקי מאי קאתי וקאמר דבהמה מועדת להלך כדרכה ולשבר אבל היתה מבעטת או שהיו צרורות מנתזין וכו' כלומר שאינה מועדת לשלם נזק שלם אלא לשבר בגופה או בדבר המחובר בגופה כגון אוכף ושליף אבל לשבר ע"י צרורות אינה מועדת ומשלם חצי נזק וכן הא דקתני סיפא התרנגולים מועדין וכו' לא אתי לאשמעינן דתרנגולין מועדין אלא הכי קאמר התרנגולין מועדין להלך כדרכן ולשבר אבל היה דליל קשור וכו' אינו משלם אלא חצי נזק דהיינו צרורות וארישא דמתניתין קאי דקתני כיצד הרגל מועדת לשבר בדרך הלוכה ומפרש דהבהמה מועדת להלך כדרכה ולשבר אבל היתה מבעטת וכו' וכן התרנגולין מועדין להלך כדרכן ולשבר אבל היה דליל קשור וכו' והכי פריך היינו רגל היינו בהמה ואמאי שינה את לשונו ונקט הבהמה מועדת ולא נקט הרגל מועדת ומשני תנא אבות ותנא תולדות דמילתא אגב אורח' קתני דבגופה ושערה ובשלי' שעליה נמי מועדת ולהכי שינה הלשון וקתני בהמה במקום רגל מיהו עיקרה דמתניתין לאו לאשמועינן תולדות קאתי ולהכי גבי שן לא תני נמי תולדה דלא רצה התנא להאריך ולמיתני תולדות בהדיא ולא תני להו הכא אלא אגב אורח' וגבי שן נמי לכך שינה את לשונו ונקט בהמה במקום שן לאשמועינן אגב אורח' שן חיה דלא קפיד תנא לשנות הלשון ולאשמעינן מילת' כיון דלא מאריך טפי:
או שהיה מהדס פי' חופר ברגליו בארץ או בעיסה וזה עושין התרנגולים יותר משאר עופות כן כתב הרמב"ם ז"ל:
אלא רבנן אי כגופו דמי כו' אמתניתין לא קתני ליה דאיכא למימר כגופו דמי וצרורות לאו אורחיה הוא ותולדה דקרן הוא אי נמי אורחיה ובצרורות על ידי ביעוט קאמר דלאו אורחיה הוא כדאמר לקמן אבל ברייתא על כרחך בצרורו' כי אורחייהו קאמר דאי לאו הכי מאי טעמא דסומכוס דאמר נזק שלם:
ורבא צרורות אתי לאשמעינן דקס"ד דכלל' קמא דכל שבזב טמא לא איצטריך אלא איידי דנקט כל שבזב טהור דאיצטריך לאשמועינן זורק דהיינו צרורות תני נמי כללא קמא לכך פריך והא כלל' בתר' נמי לא איצטריך ומשני דאדרבא כלל' קמא איצטריך לאשמעינן עגל מושך בקרון וא"כ כלל' בתר' נקט איידי דקמ':