אור ברסלב

תורת חיים על בבא קמא· רבי אברהם חיים שור

דף ו

דף ה

מה לבור שכן אין כח אחר מעורב בו תאמר בהני וכו' והא דקאמר רבא וכולהו כי שדית בור בינייהו אתיא כולהו במה הצד אע"ג דאש לא אתיא מבור וחד מהנך דמה להנך שכן אין כח אחר מעורב בהן כמו שכתבו התו' לעיל י"ל דשפיר קאמר דנהי דאש מבור ממש לא אתי מ"מ צ"ל דאש דכתב רחמנא להלכת' הוא דאתי' דלגופיה לא איצטריך דכיון דאבנו סכינו ומשאו נמי בכלל בור נינהו אע"ג דכח אחר מעורב בהן א"כ אש דכתב רחמנא למה לי לא לכתוב בור ממש ולכתוב כי יניח איש אבן על גגו ונפל ברוח ונכשל בו שור או חמור וגו' דאז שפיר הוה אתי אש מבור וחד מהנך אש דכתב רחמנא למה לי אלא ודאי להלכתא הוא דאתיא:

לאתויי בור המתגלגל ברגלי אדם דוקא מתגלגל ברגלי אדם אבל נטלה אדם בידו בכוונה והניחה למקום אחר והזיקה שם שני חייב וראשון פטור דשמא לא היה הולך השור במקום שהיתה הבור מתחלה וכן משמע בפרק שור שנגח את הפרה דקאמר בעי מיניה רב שיזבי מרבא הרחיבה מהו ומסיק אי מההי' גיסא נפיל הרי קריב היזיקא ופי' רש"י ז"ל שם דשמא לא היה הולך השור עד מקום פי הבור שבתחילה וטעמא דהכא גבי מגלגל ברגליו דפטור משום דשוגג הוא דאין דרכן של בני אדם להתבונן בדרכים כדאיתא בהמניח ומה שכתבו התו' דלענין כדי שלא ילכו כל כך בחוזק שיתיזו ויזיקו דרכו להתבונן היינו דאע"ג דרגילות לגלגל בלא התבוננות מ"מ שלא לגלגל כל כך בחוזק עד שיזיק בגלגולו דרכו להתבונן ומיהו נראה כדפי' רש"י ז"ל דלא גרסינן אי בהדי דאזלי מזקי וכו' דאי גרסינן לה אמאי קאמר כחו הוא והא לאו בכחו תליא מילתא דאי נטלה בידים והניחה למקום אחר והזיקה שם חייב אע"ג דלאו כחו הוא ואם דרס על גבי כלי בהליכתו ושברו וכן אם נתגלגלה בנחת ע"י הליכתו והזיקה בהדי דקאזלי כגון ששבר כלי זכוכית דנוח להשתבר פטור אע"ג דכחו הוא כיון דרגילות הוא לגלגל בהלוכו בנחת בלא התבוננות כדפי' וכיון דעיקר מלת' תליא אם נתגלגלה על ידו בכח אם לאו א"כ הכי איבעי ליה למימר היכי דמי אי נתגלגלה בכח מזיד הוא פי' וכאלו נטלה בידים והניחה למקום אחר דמי ואפי' לא מזקי בהדי דאזל' חייב לא צריכה שגלגלה בנחת פי' ואפילו הזיקה בהדי דקא אזלי פטור המגלגל ועוד דמשמעות הלשון דאי בהדי דאזלא מזקי כחו הוא משמע דפריך דכיון דכחו הוא היינו אדם ותנא ליה במתני' כדפריך בסמוך גבי פותחין ביבותיהן ולעיל נמי גבי כיחו וניעו והכא לא שייך לפרושי הכי לכך נראה דלא גרסינן ליה וכיון דלא גרסינן ליה אין שום ראיה לחלק ואדרבה כיון דתלמוד' בפ' המניח נקט סתמא דאין דרכן של בני אדם להתבונן בדרכים משמע דאין לחלק ולכך נראה דאפי' הזיק בגלגולו נמי פטור דשוגג הוא כיון דאין דרכו להתבונן בדרכים ודלא כמ"ש בש"ע סימן הי"א:

הכותל והאילן שנפלו לר"ה פטור מלשלם משום דמאי הוה ליה למיעבד אנוס הוא לפי שלא ידע שהן רעועין אבל אם ידוע וניכר לכל שהן רעועין והתרו בו או התרו בו ב"ד לקוץ ולסתור והוא לא השגיח ונפלו חייב והא דקתני נתנו לו זמן וכו' אתי לאשמעי' דלא מחייב כשמודיעין אותו אלא א"כ נתנו לו זמן ב"ד שלשים יום ונפלו לאחר הזמן וכן משמע מלשון הרמב"ם ז"ל פי"ג מנזקי ממון ומה שכתב הרשב"א הביאו בשלחן ערוך סימן תי"ו דאם לא התרו בו ב"ד אע"פ שהתרו בו חביריו אינו כלום איירי שאינו ידוע וניכר לכל שהן רעועין כל כך לפיכך כל שלא התרו בו בית דין מצי למימר סבור הייתי שלא יפלו עדין ואע"פ שסתם דבריו ע"כ צריך לפרש כן דאי לאו הכי דבריו סותרין למה שכתב בסימן ש"ז ראובן שכר בית משמעון ונתן שם חטה ונתקלקלו הכותלים וכו' והיא תשובת הרא"ש ז"ל וכתב שם בהדיא שאם היה ניכר וידוע קלקול הכותלים והתרו בו השכנים לסלק החטה ולא סלקה חייב לשלם ולא בעי התראת ב"ד וצ"ל דשאני התם שהקלקול ידוע וניכר ולא מצי למימר סבור הייתי שלא יפלו עדיין לכך בהתראת חביריו סגי:

מה לשור שכן דרכו לילך ולהזיק אבל כותל ואילן אין דרכן לילך ולהזיק מכאן משמע קצת דאיירי בהיזק דלאחר נפילה דאי הזיקו כותל ואילן בשעת נפילה גופה א"כ הנך נמי דרכן לילך ולהזיק כמ"ש התוספות:

ורבי ישמעאל אכל שמינה וכו' כתבו התו' דלפיכך טעה בדברי ר' ישמעאל טפי משום דקאמר ר' עקיבא לא בא הכתוב אלא לגבות וכו' ועוד נראה מדלא קאמר ר' עקיבא אומר מיטב שדהו של מזיק ומיטב כרמו של מזיק דומיא דרבי ישמעאל וכדקתני ברייתא דלקמן להכי משמע ליה דמיטב שדהו של ניזק דנקט רבי ישמעאל היינו שלעולם משלם לניזק את מיטב שדהו אפי' אכל כחושה ורבי עקיבא סבר דקרא לא איירי בהכי אלא אתי לאשמעינן שהתשלומין יהא מעידית שבנכסיו ולפי המסקנא ניחא הא דנקט לא בא הכתוב אלא לגבות לנזקין וכו' משום דרבי ישמעאל דריש מיניה תרתי דס"ל דאהניא גזירה שוה ואהניא נמי קרא כדקאמר בסמוך ולהכי אתי רבי עקיבא וקאמר דלא בא הכתוב לגזירה שוה דלא אהניא אלא גופא דקרא דהיינו לגבות לנזקין מן העידית:

תוכן העניינים

תורת חיים על בבא קמא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה