אור ברסלב

תורת חיים על בבא מציעא· רבי אברהם חיים שור

דף קטו

דף קיד

למה חוזרין וממשכנין לכאורה תימה דהא לא איצטריך אלא להפך דבריו ומנא ליה למימר דלמא חוזרין וממשכנין קאמר דלמא למה ממשכנין מעיקרא קאמר ועוד דקאמר ולאו תירוצי קא מתרצת תריץ הכי כו' משמע דהא בהא תליא ולכאורה אין ענין זה לזה ונראה לפרש דכיון דצריך להפך דבריו ולומר מאחר שמחזירין למה ממשכנין משמע ליה דלמה חוזרין וממשכנין קאמר דהא ממשכנין תחילה והדר מחזירין ואי למה ממשכנין מעיקרא קאמר איפכא איבעי ליה למימר למה ממשכנין מאחר שמחזירין או והלא מחזירין כסדר הענין אלא ודאי אהא דממשכנין אחר חזרה קא מתמה ועוד דלישנא דלמה ממשכנין משמע דעדיין ממשכנין אותו ולא על המשכון שנטלו ממנו כבר קאמר והיינו דמשני ולאו תירוצי קא מתרצית לה תריץ הכי כלומר מי לא איצטריך למימר דרבי מאיר לא דק בלישניה דהא הוה ליה למימר מאחר שמחזירין למה ממשכנין והוא הפך דבריו ואמר מאחר שממשכנין למה מחזירין הכא נמי איכא למימר למה ממשכנין מעיקרא קאמר והא דלא קאמר למה ממשכנין מאחר שמחזירין כסדר הענין משום דלא דק בלישניה והפך דבריו:

למה חוזרין וממשכנין וא"ת ולמה ממשכנין מעיקרא וי"ל דודאי מעיקרא נמי ממשכינן מהאי טעמא שלא תהא שביעית כולי אלא דלהכי נקט מאחר שמחזירין למה ממשכנין דמשמע למה חוזרין וממשכנין כדפי' לאשמעינן טעמא דהדר ומשכנו שהיה בידו כשמת לוה דאי הוה אמר למה ממשכנין מאחר שמחזירין הוה אמינא דמשכנו ומת שומטו מעל גבי בניו קא משמע לן:

למה ממשכנין מעיקרא הקשו התוספות ולמה חוזרין וממשכנין ויש לומר כדי שלא יוכל הלוה לכפור וכו' ועוד נראה דלהכי חוזרין וממשכנין דאי לאו הכ' הוה ליה מחילה דדוקא בשעת השבת העבוט לאו מחילה הוא דרחמנא עליה רמיא אבל לבתר הכי כשמניח לו המשכון ואינו חוזר וממשכנו הוה ליה כאלו מחל לו השיעבוד שהיה לו על המשכון וחזר ונעשה מטלטלין אצל בניו ושביעית משמטתו וכן משמע מלשון הטור סימן צ"ז שכתב וכל זמן שנוהג עמו בזה אין השביעית משמטתו ואם החזירו ומת הלוה נוטלו מהבנים מדכתב וכל זמן משמע דהא דממשכנין וחוזרין וממשכנין עד עולם טעמא דכולהו הוי שלא תהא השביעית משמטתו והיינו כדפי' דלא תהוו מחילה וכן משמע קצת בתוספתא דמכילתין דטעמא דכולהו כדי שלא תהא שביעית משמטתו דאיתא התם בפרק עשירי ואם מחזירו עד עולם למה הוא נוטלו רבי אומר אומר אני שמא תבא שמיטה ותשמיטנו וכו' ואם מדנקט מחזירו עד עולם כו' משמע דטעמא דכולהו הוי שלא תשמיטנו שביעית וכו' וכן משמע קצת מדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ג ממלוה שכתב אם כן הוא שמחזיר לו המשכון בעת שהוא צריך לו ולוקח אותה בעת שאינו צריך לו מה יועיל המשכון כדי שלא ישמט החוב וכו' ולא כתב סתמא א"כ הוא שמחזיר לו המשכון מה יועיל המשכון משמע דאהא דממשכנין וחוזרין וממשכנין עד עולם אכולהו יהיב הך טעמא שלא ישמט כו' וה"ק א"כ הוא שמחזיר לו המשכון בכל עת שהוא צריך לו ולוקח אותו בכל עת שאינו צריך מה יועיל המשכון:

לקח בגדו כי ערב זר וגומר סיפא דקרא ובעד נכרים חבלהו וחבלה מתוך הבית משמע מיהו קשה דאם כן מאי ראיה מייתי מאידך קרא דבני אם ערבת לרעך דלא כתיב התם לישנא דחבלה לכך נראה דקשיא ליה לתנא ומנא לן דערב משתעבד כלל דאיצטריך קרא למעוטי ביתו של ערב לכך קאמר וכן הוא אומר לקח בגדו וכולי ולא בעי לאתויי ראיה מהנך קראי דיוכל ליכנס לביתו של ערב וכן משמע בסוף פ' גט פשוט דקאמר התם מניין לערב דמשתעבד ומייתי הנך תרתי קראי משמע כדפירש':

אפילו כאביגיל לכאורה משמע דתלת גווני נשים נינהו אותן דודאי מסירות ואותן דודאי אינן מסירות כאביגיל וסתם נשים וקשה דאם כן מנא ליה לרבי שמעון דלא ירבה אפי' כאביגיל דלמא אותן דודאי אינן מסירות מותר להרבות ולא יסיר אתי לאשמעינן דאפי' אחת ומסירה ודאי לא ישאנה ולא ירבה בסתם נשים קאמר דעד שמנה עשר מותר טפי מהכי חיישינן וליכא למימר דסתם נשים מסירות את לבו וליכא אלא תרי גווני נשים דא"כ לר' שמעון דאמר אפי' אחת ומסירה את לבו לא ישאנה לא יהיה המלך מותר בסתם נשים אלא בנשים כאביגיל וזה דוחק דנשים כאביגיל לא שכיחי ונראה דודאי ליכא אלא תרי גווני כשרות ושאינן כשרות ואפילו כאביגיל דקאמר רצה לומר נשים כשרות:

כי נפש הוא חובל לשאר דברים הוא דאתא אבל רב הונא סבר דלא איצטריך קרא לשאר דברים דמרחים ורכב ילפינן להו וכן משמע לקמן דקאמר עד כאן לא קאמר רב הונא התם אלא דכי נפש הוא חובל יתירא הוא משמע דיתירה הוא לגמרי וכמו שכתבו התוספות לקמן:

תוכן העניינים

תורת חיים על בבא מציעא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה