תורת חיים על בבא מציעא· רבי אברהם חיים שור
דף קג
וא"ל נקיטת חמש שנין מהימן הוא הדין אם אמר ליה נקיטת עשר שנין נמי מהימן כיון דלא נכתוב לגוביינא לא שייך למימר ביה שטרא בידי מאי בעי וכ"כ בהדיא הרמב"ם ז"ל בפ"ז מהלכות שכירות והטור סי' שי"ז ולפי' שני שכתב ר"ח ז"ל צ"ל דגרסינן כי היכי דלא אחזי' עליך:
ומהדר ליה קתיה כתב הרא"ש ז"ל דהיינו שיחזיר לו שבריו ואינו יכול לחזור ולתקנו וכן כתב הרמב"ם ז"ל וקשה במלתא דרבא דבסמוך דקאמר נמי ומהדר ליה קתא אמאי אינו יכול לתקנו הא אושלן מרא סתמא אמר ליה ולא האי מרא וא"כ מאי שנא מגרגותא דהיכא דאמר ליה גרגותא סתמא ונפלה דיכול לתקנה כדאמר בסמוך ועוד קשה דא"כ אמאי קאמר ומהדר ליה קתש הוה ליה למימר ומהדר ליה תבריה לכך נראה דאשמעינן דמהדר ליה קתא ואינו רשאי להשתמש בקתא אם כבר נשחת כל הברזל דלא השאילו מעיקרא אלא להשתמש בברזל אבל להשתמש בקתא לא השאילו. וכן כתב בנמוקי יוסף בשם הראב"ד ז"ל שאף על פי שנשבר מתקנו וכתב שכן דעת הרי"ף ז"ל שכתב משתמש בו עד שיכלה הברזל שבו מיהו בש"ע העתיק לשון הרמב"ם ז"ל שכתב דאין השואל רשאי לחזור ולתקן הכלי:
המקבל פרק תשיעי
כשם שחולקין בתבואה כך חולקין בתבן ובקש נראה דסיפא איירי במקום שאין מנהג אלא יש קוצרין ויש עוקרין ואשמעינן שאם קצר חולקין בתבן ובקש אבל במקום שנוהגין לקצור אין חולקין בקש אלא כל הקש של בעל השדה הוא כדמשמע בגמרא דקאמר לקצור אינו רשאי לעקור האי אמר בעינא דתתבן לי ארעאי ובתר הכי נמי קאמר לעקור אינו רשאי לקצור האי אמר בעינא תיבנא משמע דכל הקש של בעל השדה הוא במקום שנהגו לקצור:
לקצור אינו רשאי לעקור האי אמר בעינא דתתבן לי כו' תימא אמאי מפרש ש"ס ברייתא ולא מפרש לה למתניתין דקתני לקצור יקצור וע"כ צריך לומר. דאשמעינן צריך לקצור ואינו רשאי לעקור וכן לעקור יעקור אשמעינן נמי דצריך לעקור ואינו רשאי לקצו' ואמאי שביק ש"ס מתני' ומפרש ברייתא וי"ל דאי לאו ברייתא הוה אמינא דמתניתין אשמעינן דהאריס מחוייב לקצור או לעקור ולא בעל השדה דוהיא דלחרוש אחריו יחרוש דאתי לאשמעינן שעל האריס מוטל לחרוש אחריו וכי האי גונא תניא בתוספתא פרק תשיעי המקבל שדה מחבירו קוצר ומעמר ודש וזורה והא דנקט תרתי לקצור ולעקור יש לומר דלא זו אף זו נקט לא זו קצירה אלא אפי' עקירה דטריחא מילתא אפ"ה האריס לבדו חייב בה אבל אי רשאי לעקור במקום שנוהגין לקצור או איפכא ה"א דמתניתין לא איירי בהכי מידי לכך איצטריך לפרושי ברייתא דקתני בהדיא אינו רשאי וכו':
האי אמר בעינא דתינקר ארעאי אבל לא מצי למימר בעינא תיבנא כדא' באריס דשאני אריס דבעל הבית רוצה שיקצור כדי שתשאר בקרקע דתתבן ארעיה לכך מצי אריס למימר תיבנא בעינא אבל בעל הבית כיון דתשאר בקרקע שלו אכתי מצי להאכיל בהמותיו משם אי נמי כיון דמתניתין בחכירות נמי איירי ובחכירות לא מצי בעל הבית למימר תיבנה בעינן:
ואזל הוא ויהיב בריבעא כתבו התוספות דלהכי נקט דבעל הבית שקיל פחות מן האריס משום דאיירי שהאריס נותן זרע מיהו תימה מנא ליה לש"ס דברייתא איירי שהאריס נותן זרע לוקמא דבעל הבית נותן זרע כמו בשאר דוכתי ורישא דקתני משכירין אשמעינן ואפילו היכא דכולי עלמא יהבי לאריס ריבעא ואזיל איהו ויהיב ליה תילתא אפ"ה משכירין וסיפא אשמעינן איפכא דאע"ג דבציר ליה משאר אריסים אפ"ה אין משכירין וי"ל כיון דהכל כמנהג המדינה אתי לאתויי הא דקתני ברייתא א"כ ברייתא בחכירות נמי איירי דבמקום שנהגו להשכיר אילנות משכירין וכולן של חוכר ובמקום שאין נהגו כולן של מחכיר דהא מתניתין קמייתא איירי בין בקבלנות בין בחכירות כדאמר בסמוך וכיון דבאייתא בחכירות נמי איירי על כרחך צריך לומר דלענין חכירות אשמעינן רישא דאע"ג דכולי עלמא יהבי בעשרה כורין ואזל איהו ויהיב בתשעה כורין דבציר ליה משאר בעלי בתים אפ"ה משכירין לכך צריך לאוקמי ברייתא לענין קבלנות נמי בכי האי גונא דרישא אשמעינן דאע"ג דבעל בית זה שקיל בציר משאר בעלי בתים דכולי עלמא אפילו הכי משכירין וסיפא נמי אשמעינן בין לענין קבלנות בין לענין חכירות דאע"ג דבעל בית זה שקיל טפי משאר בעלי בתים דכולי עלמא אפי' הכי אין משכירין אי נמי כדאמר לקמן שכך כותב לו אנא אקו' ואגור ואזרע וכו' ותיתי אנת ותטול פלג' ואנא בעמלי ובנפקית ידי פלגא משמע דכולי הך פירקא איירי שהמקבל נותן ההוצאה: