תורת חיים על בבא מציעא· רבי אברהם חיים שור
דף צ
הא במעשר ראשון הא במעשר שני כתבו התוספות כאן במעשר ראשון דמקרי דישו כאן במעשר שני דאפילו לרבי יהודה אינו עובר חוץ לחומה כדפריך בסמוך וקשה לפירש דאי מיתוקמא ברייתא דאינו עובר אליבא דרבי יהודה וטעמא דאינו עובר משום חוץ לחומה הוא אם כן אמאי לא קאמר נמי ש"ס איבעית אימא הא והא במעשר שני והא והא רבי יהודה כאן חוץ לחומה כאן לפנים מן החומה לכך נראה דברייתא דאינו עובר לא מיתוקמא אליבא דרבי יהודה דאמר מעשר שני ממון הדיוט הוא דכיון דדישו הוא אמאי אינו עובר דליכא למימר דאינו עובר חוץ לחומה קאמר דפשטא דברייתא משמע דאינו עובר משום דלאו דישו הוא דומיא דתרומה דתרומה לא בעי חומה ועל כרחך אינו עובר משום דלאו דישו הוא אם כן מעשר נמי טעמא משום דלאו דישו הוא דכיון דאינו עובר דקתני אתרומה ומעשר קאי משמע דחד טעמא להו וכי משני הא במעשר ראשון הא במעשר שני צ"ל דברייתא דאינו עובר כר"מ אתיא דהלכתא כוותיה ולא כר' יהודה:
מהו שיאמר אדם לעובדי כוכבים חסום פרתי ודוש בה פירש"י ז"ל ודוש בה דישה שלך וכן פירש לעיל גבי הא דקתני ועובדי כוכבים הדש בפרתו של ישראל אינו עובר משמע מפירושו דבדישו שלו לא קמיבעיא ליה דפשיטא דאסור כיון דמרויח ישראל באמירתו לעובדי כוכבים וקשה דאם כן היאך בעי למיפשט בסמוך מהא דשלחו ליה לאבוה דשמואל דבאיסור לאו נמי אסורה אמירה לעובדי כוכבים דלמא שאני התם כיון דישראל מרויח בכך ולהכי אסור ועוד קשה אטו בשופטני עסקינן שיאמר ישראל לעובדי כוכבים חסום פרתי ודוש בה דישה שלך למה ליה למימר הכי וליכא למימר דאיירי דישראל מרויח בזה שהעובדי כוכבים מוסיף לו על שכרו בשביל החסימה דהא לפירש"י ז"ל צ"ל דהיכא דישראל מרויח באמירתו לא קמיבעיא ליה דאסור ועוד קשה דאי ברייתא דקתני עובדי כוכבים הדש כפרתו של ישראל אינו עובר איירי דוקא כשאמרו לו הבעלים חסום פרתי ודוש בה דישה שלך אבל דוש בה דישה שלי עובר אם כן סיפא דקתני ישראל הדש בפרתו של עובדי כוכבים עובר ליפלוג וליתני בדידיה במה דברים אמורים כשאמרו לו דוש בה דישה שלך אבל דוש בה דישה שלי עובר וליכא למימר דסיפא אתי לאשמעינן דישראל הדש בפרתו של עובדי כוכבים עובר אפילו הדישה של עובדי כוכבים דמסתמא הוי סיפא דומיא ברישא דכי היכא דרישא איירי בעובדי כוכבים הדש בפרתו של ישראל דישה של עובדי כוכבים הכי נמי סיפא איירי בישראל הדש בפרתו של עובדי כוכבים דישה של ישראל ועוד תימה דאין סברא כלל לחלק בין תבואה של עובדי כוכבים לתבואה של ישראל דלא חדוש בחסימה אמר רחמנא לא קפיד הכתוב אלא על הדש שלא תדוש בחסימה בין תבואה של ישראל בין תבואה של עובדי כוכבים דומיא דלא תחרוש בשור ובחמור יחדיו דאמר רחמנא דהחורש חייב בין אם השדה של ישראל בין אם היא של עובדי כוכבים ולקמן תניא החוסם את הפרה והמזוג בכלאים פטור ואינו לוקה אלא דש ומנהיג בלבד משמע נמי קצת דלא קפיד רחמנא אלא על הדש והמנהיג אף על גב שאין התבואה והשדה שלו לכך נראה דאין לחלק כלל בין תבואה של ישראל לשל עובדי כוכבים דדוקא בדש תליא מילתא דישראל הדש בפרתו של עובדי כוכבים עובר אפילו בתבואה של עובדי כוכבים ועובדי כוכבים הדש בפרתו של ישראל אינו עובר אפי' בתבואה של ישראל ולא קמיבעיא ליה אלא אם רשאי ישראל לומר לעובדי כוכבים חסום פרתי ודוש בה תבוא' שלי מי אמרי' דאמירה לעובדי כוכבים שבו' באיסור או לא:
בבא לצאת ידי שמים כתבו התוספות ואם תאמר דבפרק הזרו' קאמר תנא תני ישלם כן צריך להיות: