תורת חיים על בבא מציעא· רבי אברהם חיים שור
דף עח
רבה אמר כגון שהכישה נחש למאי שכתבו התוספות דכל אלו האמוראי' סוברים כרבא דאמר מלאך מות מה לי הכא וכו' צ"ל דלא גרסינן הכא רבה אלא רב דאי לאו הכי תקשי לאביי דאמר הבלא דאגמ' קטלא ואליב' דרבה קאמר הכי כדאיתא בהמפקיד והא מוכח הכא דרבה לית ליה האי סברא דהבלא דאגמ' קטלא:
אדעתא דפורים יהיב ליה אדעתא דמידי אחריני לא יהיב ליה תימה והא הכא נמי אדעתא דהר הוא דיהיב ליה ולא אדעתא דבקעה או אדעתא דבקעה ולא אדעתא דהר נמצא כל שאינו מוליכו למקום שהתנה בחזקת בעלים הוא והוי גזלן וקמה ליה ברשותיה להתחייב בכל אונסין ונראה דרבי יוחנן דמשני הא מני ר"מ היא פליג אאמוראי קמייתא דאינהו סברי דטעמא דמתניתין משום שהוליכה למקום גרוע טפי מאותו מקום שהתנה כגון שידוע שיש במקום שהוליכה שלג ומטר או שידוע שיש שם נחשים וכו' כמ"ש התוספות ורבי יוחנן אית ליה דאפילו ליכא שום נפקותא בעולם בין הר לבקעה וליכא למיתלי המיתה בזה טפי מבזה אפילו הכי ניחא דחייב כששינה וטעמא כיון שהודיעו מעיקרא שמשכירו אדעתא דהר אע"ג שאם היה חפץ מעיקרא לשכרו אדעתא דבקמה נמי היה מתרצה לו כיון דליכא שום נפקותא בין הר לבקעה מ"מ השתא שהודיעו אדעת' דהר משכיר לו והוא משנה מדעת בעלים גזלן הוא וכן איפכא כשמשכירו אדעתא דבקעה והוא משנה מדעת בעלים הוי גזלן כרבי מאיר אע"ג דאין שום הפרש בין הר לבקעה והא דנקט הר ובקעה ולא נקט הר והר יש לומר משום דבעי למיתני סיפא השוכר את החמור להוליכה בהר והוליכה בבקעה דלרבנן דפליגי אדרבי מאיר ומפלגי בין הוחלקה להוחמה ע"כ איצטריך למיתני בדידהו הר ובקעה תני נמי רישא הר ובקעה למינקט פלוגתייהו בחד גוונא וקבעי ש"ס הי ר"מ דסביר' ליה דכל שמשנה מדעת בעלים הוי גזלן אע"ג דליכא שום נפקותא בההוא שינוי אילימא ר"מ דצבע דקתני ר"מ אומר נותן לו דמי צמרו פי' דלא יהיב ליה אלא דמי צמרו אבל לא דמי שבחו מה שמעולה עתה בדמים כדפירש"י ז"ל בהגוזל ובפ"ק דע"א ומדקתני סתמא משמע דאע"ג דלא הוה איכפת ליה לבעל הצמר בין שחור לאדום כגון שדמיהן שוין ודרכו למוכרן לאחרים אפי' הכי כיון דאדעתא דאדום יהיב ליה או אדעתא דשחור והוא שינה מדעתו אף על גב דלית ליה נפקותא מכל מקום גזלן הוי וקנייה בגזילה דלמא שאני התם דקני בשינוי מעשה. אלא רבי מאיר דמגבת פורים דלמא התם נמי דאדעתא דפורים יהיב ליה אדעתא דמידי אחרינא לא יהיב ליה פי' שאני התם דאיכא נפקותא לבעלים דמעיקרא לא יהיב ליה לעני אלא אדעתא דסעודת פורים כיון דפורים ימי משתה ושמחה נינהו ומצוה רבה קעביד ואי הוה בעיא עניא מעיקרא שיתן לו המעות אמידי אחריני לא הו' יהיב ליה וכן משמע ממה שכתבו התוספות דדוקא בפורים אמרינן הכא דאין לשנות וכיון דמעיקרא לא ניחא ליה שיוציאן אמידי אחרינא לכך המשנה מדעתן הוי גזלן אבל גבי הר ובקעה אי ליכא נפקותא בינייהו אע"ג דשינה מדעתן לא הוי גזלן בהכי אלא רבי מאיר דחלוק וטלית הוא דפשיטא שאין לנותן שום נפקותא מה שהעני קונה לו ומעיקרא כי יהיב ליה אדעתא דחלוק אי הוה בעי עניא שיתננו לו אדעתא דטלית פשיטא דהוה יהיב ליה דמאי איכפת ליה לנותן אם העני קונה לעצמו מלבוש זה או מלבוש אחר כיון דתרוייהו מלבושים נינהו ואפי' הכי ס"ל דאסור לשנות מדעתו שמע מינה וכו':
ההוא דאמר להו אבזקת במילתא דמלכא נראה דשומר בגדים של מלך הוא ואמרו ליה עבדי המלך במאי כו' איכא דאמרי בטלי כסף דהיינו בכלי פשתן אמר דלאו רגילות הוא שיהא עש אוכלתן ויכול אדם להזהר ולשומרן שלא תאכלן עש לכך קטלוה דפושע הוה שלא שמרן יפה איכא דאמרי בטלי דהב אמר דהיינו בכלי צמר צבועין דרגילות שיהא עש אוכלתן ואי אפשר לאדם להזהר מהן ולשומרן לכך שבקוה דאונס הוה וכן משמע בערוך:
אנא דאמרי כרבי שמעון בן אלעזר אין לפרש דשמואל מוקי לה מתניתין כרבי שמעון בן אלעזר ולא כתנא קמא דאין זה סברא לאוקמי מתניתין כיחידאה ועוד מדלא קאמר אמר לך שמואל מתניתין רבי שמעון בן אלעזר היא ותו דפריך בסמוך ומי מצית מוקמית לה כרבי שמעון בן אלעזר והא קתני רישא כו' משמע דלא פריך הכא אלא אשינוי בתרא ואי מוקי לה השתא מתניתן כרבי שמעון בן אלעזר אם כן אשינויא קמא נמי תיקשי ומי מצית מוקמית לה מתניתין כר' שמעון בן אלעזר והא קתני מתניתין השוכר את החמור והבריקה אומר לו הרי שלך לפניך ואלו רבי שמעון בן אלעזר אמר השוכר את החומר לרכוב עליה וכו' לכך צריך לומר דשמואל מוקי לה מתני' כתנא קמא ואיהו נמי משני לה רומיא דמתניתין וברייתא אהדדי כדרב כאן באנגריא חוזרת כאן באנגריא שאינה חוזרת מיהו שמואל גופיה לית ליה הך סברא כלל אלא סבירא ליה דבין אנגריא חוזרת בין אנגריא שאינה חוזרת אם בדרך הליכה נוטלה אומר לו כו' ואי קשיא מתניתין וברייתא אדשמואל לזה קאמר ש"ס אמר לך שמואל לאו מי איכא רבי שמעון בן אלעזר דקאי כוותי אנא דאמרי כרשב"א ולפי זה הא דאמר שמואל לעיל בין אנגריא חוזרת בין אנגריא שאינה חוזרת אם בדרך הליכה נוטלה כו' לאו לפרושי מתניתין קאתי דהא מתניתין לית ליה הך סברא אלא סברת עצמו הוא דקאמר והשתא אתי שפיר דלא נקט ש"ס לעיל במלתא דשמואל לא שנו אלא שניטלה בדרך הליכה כו' כדנקט במלתא דרב לא שנו כו' משום דלהך שינויא לא אתי שמואל לפרושי מתניתין מיהו לאידך שינויא איכא למימר דשמואל נמי לפרושי מתניתין קאתי: