אור ברסלב

תורת חיים על בבא מציעא· רבי אברהם חיים שור

דף ע

דף סט

דקא מקבלי עלייהו חוסכא דנחשא. כתבו התוספות מכאן קשה לפי' ריב"ן שפירש לעיל דמותר ליתן עיסקא למחצית שכר קרוב לשכר ורחוק להפסד כיון דמקבל עליה נותן יוקרא וזולא דאם כן למה היה צריך הכא לקבל חוסכא דנחשא כולי י"ל דשאני הכא דיתמי שקלי אגרא ודאי ולית להו ספיקא כלל ודמיא לרבית קצוצה כיון דדודא הויא ליה מלוה לגבי השוכרין לכך בקבלת זולא לא סגיא אלא בעי חוסכא דנחשא אבל נותן עיסקא קרוב לשכר ורחוק להפסד אי מפסיד או אינו מרויח לא שקיל נותן רווחא מידי לאו רבית קצוצה הוא לכך בקבלת זולא סגי ומה שהקשו מעובדא דרב עיליש יש לומר דרב עיליש לאו סחורה קיבל מיניה אלא זוזי דלא שייך בהו יוקרא וזולא או שמא לא נתרצה רב עיליש אא"כ יקבל עליו הנותן נמי הפסידא:

קרוב לשכר ורחוק להפסד פירש"י ז"ל שיהו נוטלין חלק בשכר ואין נוטלין חלק בהפסד וכן איתא בהדיא בירושלמי דא"ל פסידא עלך ורווחא דידי ודידך וקרוב לשכר דנקט פי' אם יהיה שכר יקרב עצמו אליו ליטול ממנו חלק ואם יהיה הפסד יתרחק ממנו ולא יהיה לו חלק בו מיהו קשה דקאמר קרוב להפסד ורחוק לשכר חסיד והיינו נמי שיטול חלק בהפסד ולא בשכר ותימה דמאי חסיד דקאמר אין זה אלא שוטה וכסיל שיתן מעותיו להפסד ולא לריוח וי"ל דחסיד היינו מי שמחמיר על עצמו אפי' בדברים המותרין כדי לעשות סייג וגדר לאיסור כדאמרינן בצפורנין זורקן רשע קוברן צדיק שורפן חסיד וקמשמע לן תנא דברייתא שהמלוה לחבירו וחושש שלא יבא לידי איסור רבית אם הלוה לו קרוב לשכר ורחוק להפסד דלא שקיל מיניה מידי כי ליכא רווחא רשע הוא אע"ג דבכה"ג נמי רבית קצוצה מיהא ליכא מ"מ הוי רשע. ואם הלוה לו קרוב להפסד ורחוק לשכר פי' דאע"ג דכשאין לו חלק לא בהפסד ולא בריוח ודאי שרי מ"מ מי שמחמיר על עצמו לעשות גדר וחושש שמא יפסיד הלוה מן הקרן וכשיפרע לו נהי דלא שקיל מיניה רבית מ"מ דמיא לנשך דדבר זה נושך את הלוה שצריך לשלם לו יותר ממה שנשאר בידו מהלואתו לכך מלוה לו קרוב להפסד ורחוק לשכר למיגדר מילתא שלא יקבל שום ממון מחבירו כשנושכו אם הוא דרך הלואה הרי זה חסיד ואם הלוה לו קרוב לזה ולזה שיטול חלק בריוח ובהפסד או רחוק מזה ומזה שלא יטול חלק לא בריוח ולא בהפסד הרי זה מדת כל אדם דפעמים הרבה אדם מלוה לחבירו הלואת חנם שלא יטול חלק לא בשכר ולא בהפסד:

ויהבינן להו זוזי זוזי פירש מעט מעט נותנין להן שלא יכלו הכל בבת אחת:

ואתי מריה ויהיב סימנין ושקיל כתבו התוספות דחיישינן שמא יבאו עדים שהפקיד בידו חפץ שיש בו סימן זה ולא מצי למימר לקחתיו ממנו בתר הכי דהמפקיד בעדים אין הנפקד נאמן לומר לקחתיו אלא במגו דהחזרתי כמ"ש בטור סי' קל"ג ולא שייך מגו אלא בדבר שביד האדם לטעון אבל הכא ביד ב"ד הוא ודלמא אינהו לא ירצו לשקר ולומר החזרנו:

גברא דמשפו נכסיה ומהימן דאי לאו דמהימן חיישינן שמא ירויח וישקר ויאמר לא הרוחתי ורבה דלא בעי נמי גברא דמהימן משום דגברא דאית ליה דהבא פריכא לא שכיח כל שכן שיהיה נמי נאמן ולהכי נקט רבה לישנא דבדקינן דגברא דאית ליה דהבא פריכא צריך למיבדק בתריה אבל רב אשי נקט חזינן דהנך שכיחי ונראה לעינים הוא. מיהו הרי"ף והרא"ש ז"ל גרסי נמי בהא דרב אשי בדקינן והא דלא נקט רבה דיהבינן להו בבי דינא למה שפירש הרא"ש ז"ל דטעמא כי היכי דליהוי עליה אימת' דבי דינא ניחא דכיון דנקטינן מיניה משכון לא חיישינן להכי:

למימרא דברשותא דמקבל קיימא פירש"י רש"י ז"ל למימרא דסתם צאן ברזל ברשותא דמקבל קיימא ובאחריותו וזה תימה דודאי באחריותו דמקבל קיימא דאי לאו הכי לא הויא קרי ליה צאן ברזל ומהרש"ל כתב דובאחריותו שכתב לאו מן התימה הוא וכתבו התוספות דפריך מדקתני מפני שהוא רבית משמע דהוי רבית דאורייתא אם כן יצא מרשות בעלים לגמרי כשאר מלוה וקשה דהא לעיל קתני לא ישכור הימנו בפחות מפני שהוא רבית והיינו רבית דרבנן כמ"ש התוס' ועוד דאי רבית דאורייתא הוא אם כן כיון דקתני אבל מקבלין צאן ברזל מן העכו"ם מאי איצטריך תו למיתני ולוין מהן ומלוין אותן ברבית דהא מעיקרא נמי ברבית דאורייתא איירי ועוד בסמוך דפריך איתיביה לוין מהן כולי הוה ליה לשנויי דמתני' מדאורייתא קאמר ורבנן הוא דגזרו שמא ילמוד ממעשיו לכך נראה דמתניתין מפני שהוא רבית דרבנן קאמר וכ"כ הרמב"ם ז"ל ופשיטא דכל אחריות הנכסים על המקבל אלא לפי שאינו נותן לו מעותיו עד סוף הזמן שקבעו לחלוק את השכר לכך איכא למימר כיון דאכתי לא יהיב ליה זוזי כל היכא דאיתנהו ברשותא דמרא קמא קיימא וכפקדון בעלמא נינהו לגבי דמקב' ואף ע"ג דאחריותו עליו הא ק"ל מתנה אדם עם שומר חנם להיות כשואל ואיכא למימר דאע"ג דלא יהיב זוזי ברשותא דמקבל קיימא וזוזי הלואה נינהו גביה דמקבל לכך פריך למימרא דכרשותא דמקבל קיימא וזוזי הלואה נינהו גביה ורמינהו המקבל צאן ברזל מן העכו"ם ולדות פטורין מן הבכורה אלמא דכל כמה דלא יהיב ליה זוזי ברשותא דמרא קמא קיימא וכפקדון נינהו לגביה דמקבל ולהכי פטורין מן הבכורה וכיון דלא נפקא להו מרשותא דנותן עד דיהיב ליה זוזי אם כן אמאי קתני אין מקבלין צאן ברזל מישראל הא אפי' רבית דרבנן ליכא דפקדון בעלמא נינהו לגביה דמקבל אלא שהתנה עמו להיות כשואל ואי משום דשקיל פלגא דרווחא הא פשיטא דהמפקיד את הצאן גבי שומר חנם ומתנה עמו להיות כשואל דמצי למימר ליה שיטריח עצמו בגיזות וולדות ויחלוק עמו בשכרן אבל אמתניתין דבכורות לחוד' לא קשה מידי דאיכא למימר דכל כמה דלא יהיב זוזי לא נפקי מרשותא דנותן ופקדון נינהו דגבי דמקבל כדפירש' ולכך פטורין מן הבכורה ומשני אביי דתרי גווני צאן ברזל נינהו חדא קיימא ברשותא דמקבל וחדא ברשות הנותן ורבא מסיק דהאי דפטור מבכורה לאו משום דברשותא דמרא קמא קיימא אלא משום דהוה ליה יד עכו"ם באמצע:

תוכן העניינים

תורת חיים על בבא מציעא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה