תורת חיים על בבא מציעא· רבי אברהם חיים שור
דף נז
אבל הקדיש לא כדשמואל כו' משמע דמאן דקאמר אהקדישות לית ליה דשמואל מיהו למאי דקאמר בסמוך דרבי יוחנן וריש לקיש תרוייהו אית להו דשמואל ובלכתחילה פליגי הכא נמי איכא למימר דרבי יונה ורבי ירמיה תרוייהו אית להו דשמואל בנתכוון לחללו פחות מדמיו ובנתכוון לחללו שוה בשוה דהיינו לכתחילה פליגי והכי איתא בהדיא בתרומה דרבי יונה ורבי ירמיה תרוייהו אית להו דשמואל כדפי':
ליתני נמי זה חומר בהקדש מבהדיוט ואם תאמר וכי לא ידע דלאו חידוש הוא דהקדש חמור מהדיוט ועוד כיון דקתני רבית ואונאה להדיוט ולא להקדש אלמא דהדיוט חמיר מהקדש למה ליה למיתני תו זה חומר בהדיוט ועוד דהא טובא אשכחן דהדיוט חמיר מהקדש כל הנך דמתניתין ויש לומר דאף על גב דקתני זה חומר לאשמעינן חידוש דהדיוט חמור מהקדש מכל מקום עיקרא דמלתא אתי לאשמעינן נמי דלא תימא הא דקתני רבית ואונאה להדיוט תורת רבית ואונאה קאמר כגון לפסוק על הפירות משיצא השער וכיוצא בו דבהדיוט שרי ובהקדש אסור קא משמע לן זה חומר בהדיוט ולכך פריך ליתני נמי זה חומר בהקדש דלא תימא איסור אונאה קאמר דומיא דרבית ומשני דזה חומר בהקדש לא שייך למיתני דפשטא דמלתא הוה משמע דחידוש הוא והאי לאו חידוש הוא:
לספק סלתות מארבע ועמדו משלש כתבו התו' תימה היכי מיירי אי יצא השער או לא יצא השער ויש לו א"כ כו' ויש לומר כגון שהתנדב אדם לתת מאה סלעים וכו' טפי נראה דאיירי שיש לו גדיש של חיטין והוא מחלל מעות הקדש על הגדיש וקא משמע לן דבהקדש מותר לקבל עליו לספק סולת מן הגדיש מארבע וכו' אף על גב דבהדיוט בהאי גוונא אסור דכיון דעדיין חסר שלש מלאכות דישה טחינה והרקדה כאין לו דמי כדאמרינן בסוף פרק איזהו נשך אמר רב מחוסר שתים פוסק שלש אינו פוסק אבל בהקדש שר: