אור ברסלב

תורת חיים על בבא מציעא· רבי אברהם חיים שור

דף מ

דף לט

וכן אמר רבה השביחו לאמצע כתבו התוספות דש"ס מביא שמעשה כיוצא בזה בא לפני רבה ופסק דהשביחו לאמצע והביאו ש"ס משום קושיית אביי וכו' וקשה כיון דאמר רבה השביחו לאמצע היינו שפסק כן אמאי קא"ל אביי מי דמי התם גדולים כו' והא לא נזכר כלל בדבריו דטעמיה משום הא דתנן הניח בנים גדולים כו' ועוד מדנקט רבה השביחו לאמצע לישנא דמתניתין דהתם משמע דאמתניתין קאי ולא שפסק כן. ועוד קשה מנא ליה לש"ס דרבה לא חש לקושיא דאביי ודן דהשביחו לאמצע דלמא אדרבה מעיקרא דן דהשביחו לאמצע וכי אקשי ליה אביי הדר ביה אבל לפירוש רש"י ז"ל דאביי לרב חסדא אקשי ליה צ"ל דלא חשש רב חסדא לקושייתו דאי הדר ביה לא הוה אמר רבי אמי השתא דידיה לא יהבינן ליה. ועוד קשה דאם כן אמאי הפסיק ש"ס הענין דמעיקרא הוה ליה לסיים עובדא דרב חסדא ובתר הכי הוה ליה למימר וכן אמר רבה לכך נראה כדפירש"י ז"ל דלא גרסינן ליה:

אמרו לו לרבי יוחנן הרבה אובדות מהן כתבו התוספות דלדבריו דרבי יוחנן קאמר אפילו לית לן טעמא דמפרש בירושלמי וכולי ותימה דהא ודאי אי לית להו טעמא דירושלמי שפיר קאמר להו ר' יוחנן דמה נפשך א' שיעורא דט' קבין מאובדות ומתפזרות לחוד אם כן בכור אח' ליבעי טפי מט' כיון דאי' ביה נמי אכילת העכברים ואמאי אמרי הכל לפי המדה ואי שיעורא דט' קבין מכל החסרונות מאובדות ומתפזרות ואכילת העכברים א"כ אמאי סבירא להו דמשני כורין יוציא לו י"ח קבין והלא אין העכברין אוכלין אלא מכור אחד. לכך נראה להגיה דבריהם אפילו לית לך טעמא דמפרש בירושלמי כולי דרבנן הקשו לרבי יוחנן דאמר שאינו מוציא לו חסרונות אלא מכור אחד אמאי לא יוציא מן המותר על הכור האובדות ומתפזרות וכן הגיה מהר"ש ז"ל:

כמה מדה מרובה י' כורין כתבו התוספות ולא יוציא להם חסרונות היינו כל החסרון וכו' ולא משמע כן דמשמע דאינו מוציא לו חסרונות כלל קאמר וכן פירש"י ז"ל במתני' ויותר נראה דר' יהודה כר' יוחנן בן נורי ס"ל דאינו מוציא חסרונות אלא מכור אחד וכן עולה היתרון די' קבין ולהכי אינו מוציא לו חסרונות כלל וכן משמע בתוספתא דבתר מילתא דר' יהודה קתני אמרו לו הרבה אובדות מהן כו' משמע דלרבי יהודה נמי אמר ליה הכי:

במזופפין שנו כתבו התוס' וא"ת כ"ש דבלע טפי וכו' דכלי המזופפין בולעין יותר מכלים דלא חפו כלל דהזפת בולע הרבה כמ"ש בטור י"ד ריש סי' קנ"ה ולא מייתי ראיה מהא דאמרינן לעיל אלא דכופרא מייץ הרבה. מיהו מה שכתבו וי"ל דהיינו חדש אבל ישן שכבר בלע אינו בולע יותר דבריהם תמוהים דמשמע דלהך שינויא אין חילוק בין יין לשמן דביין נמי כשהכלי ישן שכבר בלע אינו בולע יותר ולא משמע כן מדקא מפליג תנא דמתני' בסיפא גבי שמן דקתני אם היו קנקנים ישנים אינו יוצא לו בלע ולא קתני הכי ברישא גבי יין שהם היו קנקנים ישנים שא"צ להוציא לו שתות משמע דס"ל דביין אפי' היו קנקנים ישנים מוציא לי' שתות וטעמ' דמסתבר הוא דרך היין להתייבש בדופני הקנקן אבל דבר שמן אינו מתייבש לכך נראה כאידך שינויא שכתבו התוספות:

אף המוכר שמן מזוקק לחבירו כל ימות השנה וכו' נקט כל ימות השנה לרבותא דלא מבעיא מכר לו הרבה שמן ונותן לו הכל בבת אחת דמקבל עליו לוג ומחצה למאה אפילו מכר לו הרבה שמן ונותן לו כל ימות השנה מעט מעט מתוך חביותיו כשהוא מסתפק תמיד והוא מזוקק אפילו הכי לבסוף כשמצטרף לחשבון גדול מנכה לו לוג ומחצה למאה ורבנן פליגי וסברי דאפילו נותן לו הכל בבת אחת אינו מנכה לו כלום וקאמר אביי דטעמא דרבי יהודה משום דמותר לערב שמרים כשנותן לו הכל בבת אחת הלכך מצי למימר אי בעינא ניתן לך הכל ביחד ולערובי לך מי לא ערבי לך השתא נמי קבל ורבנן סברי דאסור לערב לכך לא מקבל ורב פפא סבר דאדרבה לרבנן מותר לערב וכיון דלא ערב מחל ליה ולרבי יהודה אסור לערב ולהכי מקבל משום דזבון וזבין תגרי איקרי. ומדברי רש"י והרא"ש והטור ז"ל משמע דפליגי במוכר לו שמן סתם ונותן לו מזוקק אבל במפרש ואומר שמן מזוקק אני מוכר לך דברי הכל אינו מנכה לו כלום אבל הרמב"ם ז"ל בפי"ח מהלכות מכירה כתב המוכר לחבירו שמן מזוקק אינו מקבל שמרים מכר לו שמן סתם מקבל לוג ומחצה שמרים לכל מאה וכתב ב"י בשם המפרשים דס"ל להרמב"ם דבמוכר לו סתם פליגי ופסק כרבי יהודה וקשה דבפירוש המשניות כתב הרמב"ם בהדיא דאין הלכה כרבי יהודה גם דוחק לומר דפוסק כיחידאה וה' המגיד גם הבית יוסף כתבו דשפיר פסק כרבנן וס"ל דמפרש פליגי וקשה דאם כן מאי קאמר אביי דטעמא דרבי יהודה משום דא"ל אי בעי לערובי לך כו' ואי במפרש ואמר שמן מזוקק אני מוכר לך היאך מצי לערובי ליה ובש"ע הביא דעת שניהם וצ"ע:

הא דיהיב ליה זוזי בניסן והוא רבותא אשמעינן דאע"ג דלא יהיב ליה זוזי אלא השתא כיון דשקיל מניה ביוקר כי השתא אינו מקבל וכל שכן אי יהיב ליה זוזי כבר בתשרי ושקיל כי השתא דלא מקבל ומעיקרא נמי רבותא קאמר דאע"ג דיהיב ליה זוזי בתשרי כיון דשקיל מני' השתא כי מדה דתשרי מקבל וכל שכן אי יהיב ליה זוזי השתא ושקיל מינה השתא כי מדה דתשרי דמקבל:

תוכן העניינים

תורת חיים על בבא מציעא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה