אור ברסלב

תורת חיים על בבא מציעא· רבי אברהם חיים שור

דף לח

דף לז

מחלוקת בכדי חסרונן כתבו התוס' שנתחסר בחדש או בחדשים יותר משרגילות להתחסר ופליגי עד שיעלה החסרון ט' חצאי קבין לכור שהוא כדי חסרונו לשנה שלמה וקשה מכדי כדי חסרונן לשנה קאמר בכדי חסרונן סתמא קאמר משמע בכדי חסרונן שרגילות להתחסר דהיינו ט' רביעי קבין לחצי שנה וט' חצאי קבין לשנה וט' קבין לשתי שנים וכן לעולם דהא דתנן לקמן יוציא לו חסרונות תשעת חצאי קבין לכור לדוגמא בעלמא נקט שיעורא דשנה א' כמה הוי ומניה שמעינן שיעורא דשאר כל הזמנים דהוו לפי ערך תשעת חצי קבין לכור לשנה כדקתני סיפא בהדיא הכל לפי הזמן ועוד קשה דא"כ מאי טעמייהו דרבנן דפליגי דכיון דביותר מכדי חסרונן מודו דמשיב אבידה הוא ע"כ משום דכיון דאין רגילות להתחסר כל כך אמרינן מסתמא ניחא ליה שימכרם א"כ בכדי חסרונן נמי כיון שאין רגילות שיחסר בחדש אחד כל כך כפי מה שרגיל להתחסר בשנה שלמה מסתמא ניחא ליה שימכור דאמאי קים להו לרבנן דניחא ליה שימכר ביותר מכדי חסרונן טפי מבכדי חסרונן כיון דבתרוייהו אין רגילות הוא ואין זה אלא מלתא בלא טעמא. ועוד קשה דבסמוך קאמר דרבה בר בר חנא סבר יותר מכדי חסרונן לא שכיח וכו' משמע הא בכדי חסרונן שכיח ולפירושא הא ודאי מלתא דלא שכיחא הוא שיחסר בחדש אחד כפי מה שרגיל להתחסר בשנה שלמה. לכך נראה מחלוקת בכדי חסרונן כדרך שאר תבואות קאמר כדפירש"י ז"ל ומה שהקשו התוס' וכי פליגי במשהו י"ל דשפיר פליגי במשהו וכיון דרגילות כך הוא א"נ עד בכדי חסרונן קאמר דבפחות מכדי חסרונן נמי פליגי וכן כתב בהדיא הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה דבפחות נמי פליגי ומה שהקשו דא"כ מאי טעמא דרשב"ג לאו קושיא היא דכשאין בעל הפקדון בעיר איירי דאם הוא בעיר יודיענו כמ"ש הרב המגיד בשם ספר המקח וכיון דאינו בעיר והפירות הן אובדין פירוש חוסרין ומתמעטין והולכין כמ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"ז מהלכות פקדון אע"ג שאינן חוסרין אלא כדרך שאר תבואות או פחות מכל מקום אם יחסרו כך זמן רב יכלה הקרן כדאמרינן בסמוך ואיכא למימר אלו היה בעל הפקדון בעיר היה מוכרן או אוכלן ולא היה משהה אותן כל כך לכך סבירא ליה לרבי שמעון בן גמליאל דמשיב אבידה הוא. והרמב"ם ז"ל כתב במה דברים אמורים כשחסרו חסרון הראוי להן בכל שנה וכתב עליו הרב המגיד ואפשר שדעת רבינו כמו שכתבו התוספות וביאור דבריו כשחסרו בזמן מועט חסרון הראוי להן בשנה עכ"ל ואין נראה מדכתב הרמב"ם בכל שנה ולא כתב בשנה משמע דה"ק שחסרו עתה כפי ערך מה שרגיל להתחסר בכל שאר השנים ועוד דבפי' המשנה כתב דבפחות נמי פליגי ומדלא פירש כמה משמע אפי' בפחות ממה שרגילין להתחסר בכל שנה והטעם כיון שמתמעטין והולכין ובעל הפקדון אינו בעיר ואיכא למיחש שיכלה הכל ובש"ע סימן רצ"ב העתיק לשון הרמב"ם ז"ל וצריך לומר כדפי':

ורב נחמן בר יצחק סבר כו' כתבו התוס' דלה"ק דרב נחמן פליג דמתניתין איירי אפי' בפשתן או בפירות מתוקנים וכו' ועוד נראה דאע"ג דצ"ל דרב נחמן חייש נמי לשמא יעשה וקא אכיל טבלים דאי לאו הכי נזבנינהו לכהנים מ"מ עיקר טעמא דידיה משום דאסור להאכילן לזרים מדקאמר חיישינן שמא עשאן לשון עבר והאי טעמא שייך נמי ביתר מכדי חסרונן:

מאי לאו אפילו יתר מכדי חסרונן משמע דאדרבה בר בר חנא פריך וקשה תיקשי נמי לדרב נחמן בר יצחק דמידי הוא. טעמא ולא נזבנינהו אפילו לכהנים דחיישינן שמא יעשה וקא אכיל טבלים והאי טעמא לא שייך גבי יין והחמיץ שמן והבאיש דבש והדביש דכיון דכבר החמיץ והבאיש ליתיה בתרומה ומעשר ואי יעשם אפי' לא זבנינהו קא אכיל טבלים ותו אמאי קאמר מאי לאו אפילו יתר מכדי חסרונן הא אפי' אי לא הוי אלא בכדי חסרונן נמי תיקשי אמאי לא יגע בהן דהא כיון שכבר הבאיש והדביש ליתיה בתרומה ואי נמי לא זבנינהו קאכיל טבלים ועוד קשה דבסמוך פריך שמן והבאיש דבש והדביש למאי חזי ובתר הכי נמי פריך וחכמים אומרים עושה להן תקנה מאי תקנתא עביד להו מדלא קאמר אמר מר שמן והבאיש אמר מר וחכמים אומרים כולי משמע דאמאי דמשני ליה פריך ואמאי לא פריך הכי אגופא דברייתא ונראה דאגופא דברייתא לא קשיא ליה דקא ס"ד דיין והחמיץ קצת וכן שמן והבאיש דבש והדביש שהבאיש והדביש קצת קאמר ואכתי ראויין לאכילה ושתיה ושפיר איתנהו בתרומה ומעשר וס"ל לר"מ דלא יגע בהן אע"ג דיתקלקלו יותר וחכמים סברי דעושה להן תקנה ומוכרן שלא יתקלקלו יותר ולהכי פריך והא יין והחמיץ שמן והבאיש דיתר מכדי חסרונן נינהו דאף על גב דלא נתקלקלו אלא קצת אפילו הכי יש בקלקולן יותר מכדי חסרונן ומשני שאני הכי כיון דקם קם דאיירי שכבר נתקלקלו לגמרי ולא יתקלקלו יותר ולהכי פריך שמן והבאיש דבש והדביש למאי חזי דכיון דאיירי שנתקלקלו לגמרי לא חזו מידי ולהכי פריך נמי מאי תקנתא עביד להו במכירתן כיון דאיירי שלא יתקלקלו יותר מכן ורש"י ז"ל כתב עושה להם תקנה לקמיה מפרש מאי תקנה יש עוד הלא כל קלקול העתיד לבא כבר בא הוא מדכתב הכי אגופא דברייתא משמע דהא דפריך דבש והדביש למאי חזי אגופא דברייתא פריך הכי ולא משמע כן כדפי':

להפסד מועט לא חששו פירש"י ז"ל כגון בכדי חסרון דרקבון פירות משמע דפירות והרקיבו למסקנא נמי בכדי חסרונן איירי מיהו מדנקט פירות והרקיבו דומיא דיין והחמיץ שמן והבאיש ולא קאמר פירות ורוקבין כדקתני מתניתין המפקיד פירות אפי' הן אובדין משמע שהרקיבו כבר כל מה שעתידין לרקוב ולא ירקבו יותר מכן ועוד דא"כ הא דקאמרי עושה להן תקנה צריך לחלק בין פירות לבין יין שמן ודבש דגבי פירות עביד תקנה לפירות גופייהו וגבי יין שמן ודבש עבד תקנה לקנקנים וזה דוחק קצת. לכך נראה כי משני שאני הכי כיון דקם קם פירות והרקיבו נמי בכה"ג איירי שכבר הרקיבו מה שראוים לרקוב ולא יתקלקלו יותר והדר ביה משינויא קמא דמוקי להו בכדי חסרונן והא דלא קאמר אלא משום דלא נזכר אמורא קודם לכן וכן משמע מדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ז מהלכות פקדון שכתב המפקיד אצל חבירו פירות והרקיבו דבש ונפסד יין והחמיץ עושה תקנה לבעל הפקדון ומוכרן בב"ד אע"פ שעמדו בהפסדן ואין ההפסד פושה בהן הרי הקנקנים והסלים מוסיפין הפסד מדכתב אע"פ שעמדו בהפסדן ואין ההפסד פושה בהן וכו' סתמא משמע דאפירות והרקיבו נמי קאי ועוד דאי פירות והרקיבו שכתב כשההפסד פושה בהן קאמר א"כ ע"כ בכדי חסרונן איירי דביתר מכדי חסרונן לא מיתוקמא ברייתא וא"כ דבריו סתרי אהדדי דלעיל מיניה פסק כרבנן דמתני' שכתב המפקיד פירות אצל חבירו הרי זה לא יגע בהן אע"פ שהן חוסרין בד"א כשחסרו חסרון הראוי להן כו'. ועוד מדכתב הרי הקנקנים והסלים מוסיפין הפסד ואין דרך להשים יין ודבש בסלים משמע דאפירות קאי ולפי רבנן דברייתא אפירות והרקיבו נמי קאי וא"ש כרבנן דמתניתין והלכתא כוותייהו ועיין מה שכתב רבינו זרחיה והרא"ש ז"ל על דברי רב אלפס ז"ל:

תוכן העניינים

תורת חיים על בבא מציעא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה