אור ברסלב

תורת חיים על בבא מציעא· רבי אברהם חיים שור

דף כו

דף כה

הכא נמי קמא אזיל כתבו התוספות ואם תאמר ולוקי מתני' כגון שנמצא בגומא שלא נמצא על ידי כיבוד כדמוכח בפרק קמא דפסחים גבי תיבה שנשתמשו בה מעות מעשר וחולין וכו' נראה דלא קשה מידי דמעות שאני לפי שהן דבר קטן כמ"ש התוספות לעיל לכך אין נמצאין ע"י כיבוד כשהן בגומא אבל מתניתין דהכא איירי באודרא ונסכא וכיוצא בהן דודאי נמצאין ע"י כיבוד אפי' כשהן בגומא:

נקיטנא ליה ואמינא ליה אנת הוא דשקלתיה פירש"י ז"ל משבענא ליה שבועת היסת וכתבו עליו התו' אך קשה דבימי בר קפרא עדיין לא נתקנה שבועת היסת נראה דלאו קושיא היא דשבועת היסת נתקנה בימי התנאים וכן משמע בהדיא בפרק כל הנשבעין דתנן התם אמר לחנוני תן לי בדינר פירות ונתן לו וכו' נשבע ב"ה ופירש"י ז"ל נשבע בעל הבית שבועת היסת אלמא דבימי התנאים נתקנה והא דקאמר ש"ס בכמה דוכתי דרב נחמן תיקן שבועת היסת י"ל דמעיקרא לא תיקנוה אלא היכא דמסתבר טעמא כההיא דחנוני ושולחני וההיא דשכיר דפרק כל הנשבעין ואתא רב נחמן ותיקנה בכל התביעות אפי' היכא דלא מסתבר טעמא משום דחזקה אין אדם תובע אא"כ יש לו עליו והכי נמי מסתבר טעמא הוא כיון שלא היה שם אדם אחר אלא הוא לכך בימי בר קפרא נמי הוי רמיא עליה שבועת היסת ובפ' כל הנשבעין הארכתי בכמה הוכחות דשבועת היסת נתקנה קודם רב נחמן אלא דרב נחמן בא והוסיף ותיקנה אפילו היכא דלא מסתבר טעמא:

מתנה הוא דיהיב ליה תימה אמאי הויא מתנה הא אמר לעיל דאע"ג דשמעיני' דאייאש לבסוף כיון דאתי לידה באיסורא מחייב לאהדורי וי"ל כמ"ש רבינו זרחיה בשם מר יהודאי דשאני לעיל דבאיסור אבידה אתי לידה לכך חייב להחזיר אבל הכא כיון דנתכוין לגוזלה גזלן קונה לעולם ביאוש משום תקנת השבים ורב' לטעמיה דאמר בפרק מרובה יאוש כדי קני בגזלן לית הלכתא כוותיה ע"כ מיהו קשה דרב אלפס והרמב"ם והרא"ש ז"ל כולהו מייתי הא דרבא משמע דהלכתא כוותיה ואי טעמיה משום דס"ל יאוש כדי קני הא אנן קי"ל דיאוש כדי לא קני ובפרק מרובה כתבו התוספות דבהנזקין ובפרק בתרא דבבא קמא משמע דרבא סבירא ליה דיאוש כדי לא קני וכתבו דהא דאמר רבא בפרק אלו מציאות נטלה לפני יאוש על מנת לגוזלה עובר בכולן ואע"ג דאהדורי מתנה בעלמא הוא דיהיב ליה אע"ג דיאוש לא קני מ"מ כיון דהועיל יאוש למוכרה או להקדישה חשיב גזלן:

הא על גבי שולחן דשולחן הוה מצי לשנויי דלאו דיוקא הוא דלפני שולחני איכא למימר דאף על השולחן במשמע כדמשמע בסמוך אלא דעדיפא משני והשתא ניחא דקאמר רבא בסמוך דר' אלעזר מתניתין קשיתיה דמאי איריא דתני בין הכסא לשולחני וכו' אף על גב דמרישא איכא למידק איפכא דסבירא ליה לרבא דמרישא ליכא למידק מידי דאיכא למימר דלפני שולחני אף על השלחן במשמע אבל דיוקא דסיפא דיוק מעלמא הוא דבין הכסא לשולחני משמע ביניהם דוקא הא על גבי שולחן הרי אלו שלו והא דקאמר אי נמי מצא בשולחנות הכי קאמר אי נמי על כרחך צ"ל דלפני שולחני היינו אפילו על גבי שולחן מדלא קתני דומיא דרישא, ולפי מה שפירשתי ניחא מה שכתב הרמב"ם ז"ל דבחנות נמי הנמצא על גבי התיבה הוא של מוצאו משום דבחנות נמי איכא למידק איפכא דמצא בחנות על התיבה נמי במשמע והא דקאמר אי נמי מצא בשלחנות כדקתני רישא מצא בחנות היינו דגבי שולחני איכא למידק נמי מדלא קתני דומיא דרישא מיהו דיוקא מעלי' הוא וכיון דאיכא למידק נמי הכי גבי חנות לכך התם נמי על גבי התיבה הוא של מוצאו וכיוצא בזה כתב בב"י:

תוכן העניינים

תורת חיים על בבא מציעא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה