אור ברסלב

תורת חיים על בבא מציעא· רבי אברהם חיים שור

דף כא

דף כ

אלו מציאות פרק שני

כריכות בר"ה למ"ד סימן העשוי לידרס הוי סימן ומקום הוי סימן מיירי הכא דליכא סימן ומקום לא הוי סימן בר"ה אבל ברה"י הוי מקום סימן ומיירי דאשכח דרך הינוח וכו' כמ"ש התוספות וכתבו עוד וא"ת ואמאי נקט כריכות דאשכח דרך הינוח טפי משאר דאיירי דרך נפילה וי"ל דכריכות איידי דיקירי וכולי וקצת ק' דלקמן משמע דכריכות לאו יקירי נינהו דקאמר והאלומות בין בר"ה בין ברה"י נוטל ומכריז כיון דיקירי לא מינשתפא משמע דאלומות דוקא יקירי אבל כריכות לא לכך נראה דשאר כל הנך שאני שאין אדם מניח על הארץ ככרות או בשר ודגים וכן כולהו ופשיטא דדרך נפילה מצאן אדם מניח על הארץ ככרות או בשר ודגים וכן כולהו ופשיטא דדרך נפילה מצאן אבל כריכות דרך להניחן על הארץ אף על גב דלפעמים אדם נושאן על כתיפו מכל מקום הוי ספק הינוח לכך ברה"י לא יטול והשתא ניחא טפי הא דבר"ה הרי אלו שלו אף על גב דאמרינן לקמן ספק הינוח לא יטול דספק הינוח דהכא שאני כיון דר"ה לאו מקום משומר הוא:

חצי קב בשתי אמות מהו תימה הלא קב בד' אמות הוי נמי חצי קב בשתי אמות ומאי קמיבעיא ליה והתוספות כתבו בלשון שני דקב בד' אמות מרובעין הוי חצי קב בב' אמות רוחב וד' אמות אורך והכא בעי חצי קב בב' אמות על שתי אמות ודבריהם תמוהים מדקא' קב בד' אמות הוי מפוזרין הא קב בפחות מד' אמות או יותר מקב בד' אמות לא הוי מפוזרין משמע דלא מקרי מפוזרין אא"כ הפירות מונחין כפי שיעור קב בד' אמות ואם כן אמאי קאמר או דלמא משום דלא חשיבי וחצי קב בשתי אמות כיון דלא חשיבי מפקר להו אמאי פשיטא ליה דאי טעמא משום דלא חשיבי חצי קב בב' אמות נמי לא חשיבי דלמא דוקא קב בד' אמות על ד' אמות שהפירות מפוזרין הרבה לא חשיבי אפי' קב שלם לטרוח עליהן אבל חצי קב בשתי אמות על שתי אמות כיון שאינן מפוזרין הרבה כפי שיעור קב בד' אמות חשיבי לטרוח עליהן אע"ג דליכא אלא חצי קב ועוד דמסתמא כי היכי דחצי קב וקביים דנקט ר' ירמיה הוי פלגא שיעורא ותרתי שיעורי דקב דנקט רבי יצחק הכי נמי ב' אמות וח' אמות דנקט ר' ירמיה הוו פלגא שיעורא ותרתי שיעורי דד' אמות דנקט רבי יצחק לכך נראה כלשון ראשון שכתבו התוספות:

תאנה נמי מידע ידיע דנתרא וכו' כתבו התוס' מיהו אית ספרים דגרסי שאני זית הואיל וזיתו מוכיח עליו דבזה מתרץ מה שהקשינו וכו' מה שפי' בזה מהר"ש ז"ל דוחק הוא ונראה דה"פ להך ספרים דגרסי הואיל וזיתו מוכיח עליו אם כן מתרץ ש"ס באמת כפי מה שהקשינו אבל ברוב ספרים גרסינן הואיל וחזותו מוכיח וכו' ונ"ל דהכי פירש מראיהן של זתים מוכיח עליהן דיש שדה מגדלה זתים לבנות ויש אדומות ויש שחורות כמו שכתב בערוך וכיון דזתים שנפלו דומין לזתים באילן אין הבעלים מתייאשין מהן דיודעין שהמוצא לא יקח' כי יאמר נהי דלא נפלו מאילן זה מכל מקום בין דמראיהן דומין לזתים שבאילן ודאי משדה זה הן באין והבעלים הניחום כאן דלא שייך למימר דנפלו מאיניש דעלמא ואיתרמי מילתא דאותן זתים דומין במראיהן להנך שעומדין באילן דמידע ידיע דוכתא דאינש אינש הוא כלומר זיתי שדה של כל איש ואיש אינן דומין להדדי ולפי זה הדרא קושיא לדוכתא דמאי פריך לרבא נימא דאסירי משום דלא נתייאשו הבעלים לפי שהמוצא יחשוב שנפלו מן האילן וצריך לומר כמ"ש התוספות מעיקרא דאם כן בתאינה אמאי מותרים:

דוכתא דאינש איניש פירוש מקומו של אדם אדם הוא לפי שכל אדם משנה צורת מקומו כפי רצונו לכך נקרא שם אדם עליו וכן לקמן דקאמר ריפתא דאיניש איניש פירוש פתו של אדם אדם הוא לפי שכל אדם משנה צורת פתו כפי רצונו לכך נקרא שם אדם עליו ובפרק אחד דיני ממונות קאמר וניגמרו בחד בשבתא מינשו טעמייהו אע"ג דשני סופרי הדיינין וכו' נהי דבפומא כתבין ליבא דאינשי אינשי פשטא דשמעתא משמע התם דאינשי לשון שכחה הוא מיהו מדנקט התם כי האי לישנא דהכא לכך נראה דהתם נמי הכי קאמר לבו של אדם אדם הוא והסופרים אין יכולין לכתוב מה שבלבו ואיכא למיחש שמא אין יכול ליישבו ולתת טעם הגון כבראשונה:

הכי גרסינן במקצת ספרים שאני זית הואיל וזיתו מוכיח עליו ותימה דאם כן אמאי קתני רישא קציעות בדרך מותרות משום גזל נימא שדה קציעות מוכיח עליהן וליכא למימר דהיינו הא דפריך אי הכי אפילו רישא נמי דלא משמע הכי מדמשני רב פפא תאינה על נפילתה נמאסת ולשון נפילה לא שייך אלא בתאנה המחוברת באילן ועוד אמאי נקט תאנה ולא נקט קציעה ועוד דלפי גירסא זו צריך לומר דהא דמשני תאינה עם נפילתה נמאסת היינו שמתלכלכת ומפקירה כמ"ש רש"י ז"ל והתו' וקשה דאם כן מאי איריא שמצא קציעות בצד שדה קציעות וכן תאינה הנוטה לדרך ומצא תאנים התחיה אפילו מצא קציעות או תאנים בגוף השדה או בחצירו של חבירו נמי מותרות משום גזל כשהן מלוכלכות ונמאסות כיון שמפקירן. ועוד דרש"י ז"ל פירש לא ידיע לא גרסינן ליה ופירוש היה משובש בספרים ודוחק הוא למחוק ולשבש הספרים ועוד קשה דקתני קציעות בשדה וכו' וכן תאינה וכו' תרתי למה לי ליתני חדא מנייהו על כן נראה דגירסת הספרים דגרסי שאני זית הואיל וחזותו מוכיח עליו וכו' עיקר והשתא ניחא דלא מצ' פריך מידי מקציעות דבתאינות יבישות לא שייך למימר חזותן מוכיח עליהן דכל תאינות יבישות מראה אחד להן אבל מתאינה פריך שפיר נימא חזותה מוכיח עליה ומשני תאנה עם נפילתה נמאסת ולא ידיע דכיון דנמסא בנפילתה בטלה חזותה ולא ידיע דלא דמיא לאותו שבאילן והשתא ניחא דקתני קציעות ותאינה דלא זו אף זו קתני לא זו קציעות כיון דיבישות פשיטא דלא שייך בהו למימר חזותן מוכיח עליהן ופשיטא דמיאש אלא אפי' תאינה מיאש כיון דנמאסת בנפילתה אזלא לה חזותה:

תוכן העניינים

תורת חיים על בבא מציעא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה