אור ברסלב

תורת חיים על בבא מציעא· רבי אברהם חיים שור

דף יא

דף י

ואמר זכתה לי שדי זכתה לו כתבו התו' נראה אע"ג דלא אמר זכתה לי דזכתה לו כדא' לעיל והכא נקט משום סיפא כו' וזה נראה דוחק לומר דנקט ברישא הכי משום סיפא. עוד כתבו התוספות מדאמר רבי יוסי בר חנינא חצרו של אדם קונה לו שלא מדעתו אלמא אע"ג דלא אמר קני משמע דסבירא להו דטעמא דשמואל דאמר והוא שעומד בצד שדהו משום דכשעומד שם משתמר על ידו וכן כתב רש"י ז"ל בהדיא וקשה דלקמן קאמר וכי רבי יהושע ורבי עקיבא בצד שדהו של רבן גמליאל היו עומדין משמע דאם היו עומדין שם הוה ניחא ואי טעמא דבעינן עומד בצד שדהו משום דאז משתמרת על ידו א"כ כי נמי היו עומדין שם מאי הוי אכתי לגבי זקנים לא היה משתמרת כיון שלא היה הפסק בין תבואתו לתבואתם כמ"ש התוס' לקמן דמהאי טעמא דלא הוה הפסק עמידתן שם לא הוה מהניא מידי. ועוד תימא דאי לא בעינן אמירה אם כן ברייתא דמייתי בסמוך דקתני היה עומד בעיר ואומר יודע אני שעומר שיש לי בשדה פועלים שכחוהו לא יהא שכחה יכול יהא שכחה כו' אמאי איצטריך להאריך ולמימר בעל הבית אומר לא יהא שכחה אפי' לא אמר נמי והכי הוה ליה למיתני היה עומד בעיר ושכחו פועלים עומר בשדה והוא יודע יכול לא יהא שכחה וכו'. על כן נראה דתרתי בעינן שיעמוד בצד שדהו וגם יאמר זכתה לי שדי אבל עומד שם ולא אמר או אמר ולא עמד שם לא זכה וטעמא דבעינן שיעמוד שם לאו משום דאז משתמרת על ידו דאם כן שדה גדולה כמה מילין מאי איכא למימר אלא טעמא משום דאז אלים קניית שדהו טפי דכשעומד שם שדהו כגופו דמי וכן כתב בהדיא הרמב"ם ז"ל בפרק י"ז מהלכות גזילה דתרתי בעינן אמירה ועמידה שם. והך ראיה דמייתי התוספת מהא דאמר לעיל אי תיקנו רבנן דליקני כי לא אמר מאי הוי לאו ראיה היא דלעיל אארבע אמות קאי דתקנתא דרבנן היא דלא ליתי לאנצויי לכך פריך שפיר ואי תיקון רבנן כי לא אמר מאי הוי דכי לא אמר מי אתי לאנצויי אבל הכא גבי חצר דקונה לו מדאורייתא מאם המצא תמצא ס"ל לתנא דאינו קונה אלא א"כ אמר זכתה לי והא דמייתי נמי ראיה מהא דאמר רבי יוסי בר חנינא חצירו של אדם קונה שלא מדעת נמי לאו ראיה היא דשאני התם דאיירי בחצר המשתמרת אבל הכא בשדה איירי דאינה משתמרת ואפי' עומד בצד שדהו אכתי לא הוי משתמרת כדפי' לכך בעינן שיאמר זכתה לי שדי והשתא ניחא הא דנקט ברייתא דבעל הבית אומר לא יהא שכחה כיון דמסיק טעמא דזכור ולבסוף שכוח בשדה לא הוי שכחה משום דכיון דקאי גביה הויא ליה חצר וזכתה ליה ועמידה לחודא מהניא דאמירה נמי בעינן לכך נקט דאומר לא יהא שכחה דהיינו שאומר יזכה לי שדי. והשתא אתי שפיר דקאמר וכי ר' יהושע ור"ע בצד שדהו של ר"ג היו עומדין דאי הוו עומדין שם ניחא דאיכא למימר דאינהו הוי אמרי זכתה לי וכיון דהוה אמירה ועמידה מהניא אע"ג דלא הוה משתמר. ובשלחן ערוך סי' רס"ח מייתי דעת הרמב"ם ז"ל ודעת התוספות ודעת הרמב"ם ז"ל נראה עיקר כדפי':

דכיון דקאי גביה הוי ליה חצר לכאורה קשה הלשון דמשמע משום דקאי גביה חצירו הוא וכי בלאו הכי לאו חצירו הוא ותו דהויא ליה חצירו מיותר הוא דמצי למימר כיון דקאי גביה זכתה ליה כדאמר בתר הכי דליתיה גביה דליזכי ליה ונראה משום דסתם חצר משתמרת היא וסתם שדה אינה משתמרת ולהכי משני לעיל הני מילי מחצר המשתמרת וכו' משום דרבי יוסי בר חנינא בחצר קאמר אבל מתניתין בשדה איירי דקתני זכתה לי שדה וסתם שדה אינה משתמרת וקרא דשכחה נמי בשדה איירי דכתיב ושכחת עומר בשדה ולכך קאמר כיון דקאי גביה ה"ל חצר פי' אע"ג דקרא בשדה איירי שאינה משתמרת אפי' הכי כיון דקאי גביה כחצר דמי:

דלמא גזירת הכתוב הוא לא בעי לסתור ראייתו דא"כ וכי בשביל שרוצהי לסתור ראייתו מגיה הברייתא אלא ש"ס אתנא דברייתא פריך מנא ליה למדרש מיעוטא על דיוקא דקרא כמו שכתבו התוספות מיהו מה שהקשו התוספות לפירש"י ז"ל דמה מתרץ לרבות שכחת העיר והלא בברייתא יליף דזכור ולבסוף שכוח לא הוי שכחה והכא דדריש לרבות שכחת העיר יעמוד בשכוח מעיקרא דבריהם תמוהים דמיתורא דבשדה לא מצינו למילף אלא חד מהנך בשדה הוי שכחה שכוח מעיקרא ולא בעיר דאפי' שכוח מעיקרא לא הוי שכחה או אתי לאוריי דבשדה בעינן שכחת אתה לאפוקי זכור ולבסוף שכוח ולא בעיר דבעיר אפי' זכור ולבסוף שכוח הוי שכחה אבל אי אפשר למילף מיניה דבשדה זכור ולבסוף שכוח הוי שכחה ולא בעיר דבעיר זכור ולבסוף שכוח לא הוי שכחה אלא א"כ שכוח מעיקרא דהך מילתא לא משתמע מיתורא דבשדה דמידי זכור ולבסוף שכוח כתיב ושכחת כתוב והיינו שכוח מעיקרא וא"כ מה נפשך אי דרשינן מיעוטא אדיוקא דקרא צריך לומר דשכחת העיר חמירא לגמרי דאפי' זכור ולבסוף שכוח הוי שכחה ואי דרשינן מיעוטא אגופה דקרא צריך לומר דשכחת העיר קולא לגמרי דאפילו שכוח מעיקרא לא הוי שכחה ואם כן אי הוה גרסינן יכול יהא שכחה צריך לומר דהכי קאמר תלמוד לומר ושכחת עומר בשדה בשדה הוי שכחה שכוח מעיקרא ולא בעיר דאפילו שכוח מעיקרא לא הוה שכחה וכ"ש זכור ולבסוף שכוח ואם כן שפיר משני יהיה לרבות שכחת העיר ועל כרחך לא דרשינן מיעוטא אשכוח מעיקרא. ואין להקשות לפי זה כיון דמסיק התנא דאפילו שכוח מעיקרא לא הוי שכחה בעיר א"כ אמאי פתח בזכור ולבסוף שכוח דקתני יודע אני שפועלים שכחוהו יש לומר דאתי לאשמעינן דבשדה אפילו זכור ולבסוף שכוח הוי שכחה ואע"ג דלאו מקרא שמעינן לה איכא למימר דסבירא ליה כיון דושכחת סתמא כתיב אין לחלק דיד פועלים כיד ב"ה דמי ושכחתם כשכחתו וכן משמע בהדיא מפירש"י ז"ל דאי הוה גרסינן יכול יהא שכחה הא דקאמר תלמוד לומר בשדה ולא בעיר אשכוח מעיקרא קאי שכתב דלמא גזירת הכתוב הוא דבשדה יהא שכחה אבל משבא בעל הבית לעיר אין שכחתו ושכחת פועלים כלום למה ליה להזכיר שכחתו דבעל הבית כיון דברייתא לא איירי אלא בשכחת פועלים אלא צריך לומר כדפי' דהא דקאמר ת"ל בשדה ולא בעיר אשכוח מעיקרא קאי דלא הוי שכחה בעיר וכ"ש זכור ולבסוף שכוח:

עישור שאני עתיד למוד כתבו התוספות דשנת הביעור היתה וכבר הפריש המעשרות ולפי זה הא דקאמר עישור שאני עתיד למוד צריך לדחוק ולפרש ויותר נראה שעדיין לא הכר שם ולא היה חושש שמא יאכלו ממנו בני ביתו דאיירי שכבר הזהירם שלא יאכלו ממנו לפי שאינו מתוקן וכן כתבו התוספות בפרק קמא דקדושין:

מטלטלין אגב מקרקע נתינה אלימתא היא דגבי קנין מטלטלין אגב מקרקע נתינה כתיב ויתן להם אביהם מתנות רבות וגומר:

תוכן העניינים

תורת חיים על בבא מציעא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה