תורת חיים על בבא בתרא· רבי אברהם חיים שור
דף קנו
וכיון דבדקינן לקידושין לגירושין למה תימה מאי קושיא וכי חובה היא לבדוק לקידושין אבל לגירושין צריך לבדוק אם הוא גדול לגרש ועוד בלא בדיקה קידושין תיקשי למאי הלכתא בדקינן לגירושין מה נפשך היא מגורשת שאם היה קטן בשעת קידושין אפי' גירושין לא בעי וכו' כמ"ש התוספות וי"ל דאין ה"נ הכי פריך כיון דבדקינן לקידושין לגירושין למה לי למיבדקיה הא מה נפשך היא מגורשת שאם היה קטן בשעת קידושין אפי' גירושין לא בעי כו' אבל אי לאו הא דאמר שמואל דבודקין לקידושין הוה ניחא דבדקינן לגירושין דאיכא למימר דלענין קידושין אית ליה לשמואל דבשנים לחודא סגי ולא בעי נמי שערות וכיון דלענין גירושין שערות נמי בעינן לכך בדקינן לגירושין דהא ליכא למיסמך אשעת קידושין אבל השתא דבדקינן לקידושין היכא דפשטה ידה וקבלה קידושין מאחר דאית ליה דלקידושין שערות נמי בעינן אם כן בדיקה בגירושין למה לי מה נפשך היא מגורשת. וכן משמע קצת מדברי נ"י. מיהו אכתי תימה דמהיכא תיתי לחלק בין קידושין לגירושין וכיון דבגירושין שערות נמי בעינן פשיט' דבקידושין נמי בעינן שערות. וכן משמע ממה שאפשר בסמוך דאפילו אי לא הוה נקט שמואל אלא חדא מהנך דקחשיב הוה ידעינן בכולהו דתרתי בעינן דמ"ש:
קמ"ל דמקשינן אשה לאיש ואם תאמר בדיקה לאשה למה לי מה נפשך אי גדולה היתה בשעה שנתקדשה לאחיו שמת השתא נמי גדולה היא ואי קטנה היתה אפילו חליצה לא בעיא וי"ל כגון שהיתה קטנה ונתקדשה על ידי אביה דהוו קידושין גמורים ולכך בעיא השתא בדיקה לחליצה. ולעיל דפריך לגירושין למה לי אע"ג דבאשה משכחת לה דבעיא בדיקה כגון שהיתה קטנה ונתקדשה על ידי אביה מכל מקום באיש לא משכחת לה דבעיא בדיקא ומשמע ליה דאיירי בין באיש בין באשה כמ"ש התוספות:
לחליצה לאפוקי מדרבי יוסי וכו' למיאונין לאפוקי מדרבי יהודה וכו' כל הנך לאפוקי דנקט ש"ס נראה דאתי לשנויי דלא תיקשי מאי קמ"ל שמואל דהא כולהו מקידושין שמעינן להו דכיון דאשמעינן גבי קידושין דלא הוי גדול בשנים לחוד אא"ב יש לו נמי שערות ממילא שמעי' דכל היכא דבעינן שיהא גדול כגון לחליצה ולמיאונים וכו' לא סגי בשנים אלא שערות נמי בעינן לכך קאמר לחליצה אתי לאשמעי' לאפוקי מדר' יוסי וכו' וכן משמע מפי' רשב"ם ז"ל והשתא מה שכתבו התו' גבי הא דקאמר לאפוקי מדר' יוסי וא"ת אימ' דלענין איש מיירי וכו' וכן מ"ש התוס' גבי הא דקאמר לאפוקי מדרבי יהודה וא"ת מנא ליה לאפוקי מדרבי יהודה וכו' לפי מה שפירשתי לא קשיא מידי והא דלא פריך נמי בגירושין מאי קמ"ל דהא גירושין נמי מקידושין שמעינן לה י"ל דלא תימה כיון שקנאה והיה רק בן תשע יתן נמי גט בלא בדיקה קמשמע לן:
ואמרה תנו כבינתי לבתי פירש רשב"ם ז"ל אם מתנת שכיב מרע בלא שייר הוה איכא למימר דמודה רבי אלעזר במצוה מחמת מיתה דלא בעינן קנין כשמת ולא משמע כן מדנקט רבי אליעזר בדבריו אחד בריא ואחד מסוכן ולא קאמר אחד בריא ואחד שכיב מרע משמע דהא קמ"ל דאף ע"ג דמסוכן הוא וכל מסוכן מצוה מחמת מיתה הוא כמ"ש בהדיא הרא"ש ז"ל בפירקין אפ"ה ס"ל דאין דבריו קיימין אלא בקנין וכ"כ הרב רבינו משה בן מיימון ז"ל בפ"ח מהלכ' זכייה המפרש בים והיוצא בשיירא והיוצא בקולר והמסוכן והוא שקפץ החולי והכביד עליו חליו כל א' מארבעתן כמצוה מחמת מיתה הוא:
ואמרה תנו כבינתי לבתי פירש רשב"ם ז"ל אם מתנת ש"מ בלא שייר הוה וכו' וכתב מהרש"ל על זה ותימה בעיני איך יתכן דבלא שיור איירי הא כבינתי לחוד קאמר ועוד הא פריך ש"ס מינה דמתנה במקצת לא בעי קנין אלמא קים ליה דבשיור איירי ודבריו תמוהים דלא דק לעיל בסוגיא דהא בהדיא מוקי לה לעיל הך עובדא במתנת ש"מ בכולא דקאמר רב הונא בריה דרב יהושע אמר מצוה מחמת מיתה בעלמא בעיא קנין וכי תניא הני מתנייתא במחלק כל נכסיו הרי בהדיא דבלא שיור איירי ומה שהקשה והא כבינתי לחודא קאמרה לאו קשיא היא דלבתה לא נתנה רק כבינתה ושאר נכסיה נתנה אז לאחרים וכבינתה דנקט ש"ס לפי שהיה שוה הרבה שנים עשר מנה והיו בני רוכל מערערים עליה ועל שאר נכסים לא היו מערערים:
וקיימו חכמים את דבריו לעיל גבי הא דקאמר איתיביה רב משרשיא לרבא מעשה באמן של בני רוכל וכו' פי' רשב"ם ז"ל דדייק דבלא קנין הוה מדקתני וקיימו חכמים את דבריה משמע דברים בלא קנין וקצת קשה דהא הך עובדא דמרוני בקנין הוה וקתני וקיימו חכמים את דבריו ויותר נראה דרב משרשיא דייק דבלא קנין הוה דאי בקנין אם כן מאי אקשי ליה רבנן לר' אלעזר מהך עובדא דבני רוכל אלא ודאי הכי הוה קים להו לרבנן דבלא קני הוה וצ"ל דהוו ידעי גופא דעובדא היכי הוה וכן משמע שהרי היו יודעים נמי דהוו מקיימי קוצים בכרם. ולפ"ז מ"ש התוספות ועוד דקאמר א"ל מעשה בבני רוכל כו' לימא להו דשבת הוה לאו דיוקא הוא דכיון דידעי גופא דעובדא י"ל דידמעי דחול הוה:
ומת וקיימו חכמים את דבריו וא"ת לרבנן דאמרי מרוני בריא היה אמאי נקט ומת דמשמע הא עמד היה יכול לחזור בו וכיון דבריא היה פשיטא דאינו יכול לחזור בו וי"ל דנקט ומת משום דההיא מתנה מהיום ולאחר מיתה הוה ולכך אי לאו דמת לא היה כלום במתנתו ולפ"ז ניחא הא דאמרו לו שאין להם תקנה עד שיקנם על גב קרקע ולא אקני להו באודית' כדאמר לעיל בעובדא דאיסור גיורא אלא לפי שלא רצה להודות שלא יבאו ויטלו כל אשר לו בחייו. והא דלא אקני להו בקנין סודר מפרש בקידושין דמקבלי מתנה לא הוו התם לשיתנו לו סודר' ואחרים לא רצו לעשות קנין סודר בשבילכם פן יחזיק בו הנותן ולא יחזירנו להם אע"ג דבקנין אגב נמי צריך מקבל מתנה לעשות חזקה או שאר קנין בקרקע ואז נקנו לו המטלטלין אגב קרקע י"ל דאחרים החזיקו בקרקע בשבילם:
משם ראיה מרוני בריא היה משמע דרבי אלעזר וחכמים לא הוו ידעי גופא דעובדא והא דלא אמרו לו מרוני מתנת שכיב מרע במקצת הוה דבעי קנין דוהיו לו מטלטלין הרבה כל מטלטלין שלו במשפט וא"כ ובקש ליתנה במתנה משמע דבקש ליתן כל מטלטלין שלו:
מאי טעמא קא לייט להו נראה דקא בעיא מה טעם לייט להו דהוה ליה למימר בני רוכל רשעים הוו ולמה קלל אותן קאמר משום דעברי לכך קללם כרבי אלעזר לטעמיה כולי: