תורת חיים על בבא בתרא· רבי אברהם חיים שור
דף קנד
ובאו בני משפחת' וערערו כולי ובאו ושאלו את רבי עקיבא כולי למאי דס"ד דנכסי בחזקת בני משפחה קיימי ניחא דנקט ובאו ובאו תרי זימני דאידך אלקוחות קאי ולמאי דמסיק דנכסי בחזקת לקוחות קיימי נקט ובאו ובאו תרי זימני משום דמעיקרא לא באו לבודקו אלא לערער על פה לומר קטן היה ורצו שיקיימו הלקוחות את השטר למאן דאמר ראיה בקיום השטר ולמאן דאמר ראיה בעדים רצו שיבאו עדים שגדול היה ובתר דפסקו הדיינים דערעור שלהם לאו ערעור הוא דחזקה אין העדים חותמין על השטר אלא א"כ נעשה גדול ואין צריכין לא לקיים השטר ולא להביא עדים כדמסיק אוחזרו ובאו לפני רבי עקיבא ושאלו מהו לבודקו דנהי דגדול בשני' הוה דלמא לית ליה שערו' דתרתי בעינן:
אנן זוזי יהבינן לינוול ולינוול פיר' רשב"ם ז"ל אין אנו חוששים בבושתו שהפסדנו מרובה משמע לכאורה דלקוחות הוו מפסדי זוזי דיהבי ליה ואי אפשר לומר כן דהא ע"כ כבר הגיע לשנותיו הוה דהיינו בן י"ח או בן כ' וכמ"ש התו' ובני משפחה נמי הוו מודו להו בהכי או שהלקוחות הביאו עדים על כך דאי לאו הכי למה להו ללקוחות לבודקו דהא אי נמי משכחו ליה שערות אכתי איכא למימר שלא הגיע לכלל שנותיו ואנן תרי בעינן שנים ושערות כדאמר לקמן וכיון דגדול בשנים מיהא הוי אם כן לא מפסדי לקוחות זוזייהו דיהבי ליה דאע"ג דאין במכירתו כלום מ"מ בעי לשלומי ולאהדורי הני זוזי דשקיל מנייהו דהא גדול הוה וזוזי הלואה נינהו גביה וא"כ לא מצי בני משפחה למשקל נכסיה עד דפרעיה ללקוחות זוזייהו לכך נראה דודאי לא הוו מפסדו לקוחות מידי ומכל מקום כיון דיהבו זוזי מצו שפיר למימר לינוול ולינוול דאנן נכסי בעינן ולא זוזי ואדעתא דהכי יהבינן ליה זוזי מה שאין כן היורשים כיון דלא יהבו ליה מידי:
והלא משמך אמרו יפה ערערו בני משפחה פירש דערעור שלהם ערעור הוה והדיינים פסקו לקיים השטר ולאפוקי מהאי דמסיק ר' זירא דבין לריש לקיש בין לרבי יוחנן ערעור דבני משפחה לאו ערעור הוה משום חזקה אין העדים חותמין כולי: