תורת חיים על בבא בתרא· רבי אברהם חיים שור
דף קמג
אמאי את וחמור הוא דאע"ג דמוסיף על החיצון שבו מ"מ כיון דלא פריש בהדיא שהוא תורם דוקא מן המתוק מסתמא קא מצטרף נמי פנימי להדי חיצון ודעתו להיות הכל תרומה וא"כ את וחמור הוא ואפ"ה קנה המתוק הכל:
אם הביא דיעבד אין לכתחילה לא כתבו התוספות דהכי פריך דהא סברא היא שלא תטול אשתו אלא כאחד מן הבנים ואפי' ה"ק רב יוסף דנוטלת מחצה אם כן הכא נמי כו' והא דמשני התם אנן סהדי י"ל דה"ק התם סברא מעלייתא הוא דהא דמעיקרא לקרבן גדול קא מיכווין אנן סהדי דהכי הוה ולכך אזלינן בתר הסברא אבל במלתא דרב יוסף לאו סברא מעלייתא הוא לכך לא אזלינן בתרא ועוד י"ל דבאומר נכסי לשני בני אדם שאני דליכא שום סברא כלל שיטול האחד יותר מחבירו ואם. באנו לומר שזה יטול יותר מזה איכא למימר דאדרבא יטול זה יותר מזה ועל כרחך יטלו שניהן שוה קאמר דאי אפשר לפרש דבריו בענין אחר אבל במלתא דרב יוסף יש לפרש דבריו בתרי גווני איכא למימר דהאשה והבנים שוין נינהו ולא תטול אלא כאחד מהבנים ואיכא למימר נמי דמחצה לבניו קאמר דאשתו עדיפא ליה וכן גבי ההיא דמנחה איכא לפרושי בתרי גווני איכא למימר דשוין קאמר חמשים בכלי אחד וחמשים בכלי אחד ואיכא למימר נמי דששים בכלי אחד וארבעים בכלי אחד קאמר כיון דעד ששים עשרון נבללין זה עם זה ויכול להביאן בכלי אחד ולכך פריך שפיר אדרב יוסף דס"ל דהיכא דאיכא למימר הכי ואיכא למימר הכי אמרינן דפלגא ופלגא קאמר וגבי מנחה קאמר דלא אמרינן פלגא ופלגא קאמר:
או דלמא לא קרו אינשי לברא בניי ולמותבה לברתא במתנה קאתי דברתא בכלל בניי היא מיהו אי קרו אינשי לברא בניי שקיל ברא כולה ולא שקלא ברתא מידי אע"ג דאיכא למימר דמשום ברתא נקט לשון רבים דממונא בחזקת יורשים הוא וכיון דאיכא למימר דהוה קרי לברא לחודא בניי ואיכא למימר דבניי משום ברתא קאמר אוקי ממונא בחזקתיה ועוד דאין סברא לומר דעקר נחלה דאורייתא והשתא בעובדא דבסמוך דקאמר דהוה ליה ברא ובר ברא צריך לומר כפי' שני שפירש רשב"ם ז"ל דבר ברא של אחר שמת הוה וא"כ קבעי שפיר מי קרו אינשי לבר ברא ולפיכך אמר נכסיי לבניי בלשון רבים ויחלוקו ביניהם ואיצטריך למימר הכי משום דייתיקי או מתנה שלא יהיה בה כלום כמ"ש התוספות או דלמא לא קרו אינשי לבר ברא ברא והאי דקאמר לבניי כדאמר לעיל ובני פלוא אליאב אבל אי קרו אינשי לבר ברא ברא פשיטא ליה דיחלוקו כדין תורה דבן הבן של אחר יורש כבן אף על גב דאיכא למימר דלברא לחודא קאמר שיטול הכל ולשון רבים דקאמר כמו ובני פלוא אליאב מכל מקום אי קרו אינשי לבר ברא ברא כיון דאיכא למימר הכי ואיכא למימר הכי אוקי ממונא בחזקתיה דשניהם יורשים ועוד דאין סברא לומר דעקר נחלה דאורייתא כדפי' אבל לפי' ראשון שפי' רשב"ם ז"ל דבר ברא היינו בן של אותו בן א"נ מאי קמיבעיא ליה אי קרו אינשי לבר ברא ברא אי לא דהא אי נמי קרו אינשי לבר ברא ברא אכתי שקיל ברא כולה ובר ברא לא שקיל מידי כיון דלאו יורש הוא ואיכא למימר דלשון רבים דקאמר לאו משום בר ברא אלא משום ברא לחודא כמו ובני פלוא אליאב ומשום דייתיקי הוא דקאמר כדפי' א"כ כיון דאיכא למימר הכי ואיכא למימר הכי אוקי ממונא בחזקת היורשין ושקיל ברא כולה ואין סברא נמי דהוה עקר נחלה דאורייתא. לכך נראה דפי' אחרון עיקר:
רב יוסף אמר ובני איתן עזריה משום דבתר ובני פלוא אליאב כתיב ובני אליאב נמואל ודתן ואבירם ואיכא למידחי ולמימר דמשום בני אליאב נקט לשון רבים וה"ק ובני פלוא אליאב וגם בני אליאב דהיינו נמואל ודתן ואבירם דבני בנים בנים קרי ליה להכי מייתי קרא דדברי הימים ולא יליף מובני פלוא אליאב דכתיב בתורה והא דלא מייתי ראיה מקרא דובני כרמי עכר עוכר ישראל אשר מעל בחרם דכתיב לפני הך קרא דובני איתן עזריה משום דאיכא למידחי ולמימר דעכר לאו היינו עכן ושני בנים היו לו לכרמי עכר ועכן ועוכר ישראל דקאמר לאו פירושי קמפרש אלא ה"ק ובני כרמי עכר וגם עוכר ישראל אשר מעל בחרם דהיינו עכן ולפי שהיה רשע לא הזכירו הכתוב בשמו דכתיב ושם רשעים ירקב: