תורת חיים על בבא בתרא· רבי אברהם חיים שור
דף קיח
משום טפלים דהוו נפישי להו פירשב"ם ז"ל יתומים שלא היו בני עשרים בכניסתן לארץ וגם לא היה להן אב הנכנס לארץ שינחילם חלקו כשימות וגם לא היה להן שום מוריש וכו' דבריו תמוהים דא"כ היו טפלים בשבט יוסף דלא הוו שקלי מידי ואמאי קאמר אביי שמע מינה דלא הוה חד דלא שקיל ודוחק לומר דלא הוה חד דלא שקיל בשאר שבטים קאמר דאין הלשון משמע כן ועוד מדקאמר משום טפלים דהוו נפישי להו משמע דבשאר שבטים נמי הוו טפלים אלא דלא הוו נפישי ואי טפלים היינו יתומים שלא היה להן מוריש ולא הוו שקלי מידי אם כן בשאר שבטים נמי הוו מיהא מקצת יתומים דלא הוו שקלי מידי ואמאי קאמר אביי דלא הוה חד דלא הוה שקיל לכך נראה דטפלים היינו טף שלא היו בני עשרים בכניסתן לארץ דלא הוו שקלי מצד עצמן מידי אלא דמורישהן אבותיהן דהוו בני עשרים הוו שקלי כל אחד חלקו וכיון דבני יוסף פרו ורבו יותר משאר שבטים היו להן לכל אחד ואחד מן האבות טף מרובה ולפי טפם שהיתה מרובה לא הוי סגי להו לכל אחד בחלקו שנטל כי צריכים היו לנטיעה ולזריע' מרובה כדי שיהיה להם לחם לפי הטף וארץ רחבת ידים לבנות להן בתים הרבה לפי הטף ולהכי צווחו אבל שאר שבטים שלא פרו ורבו כל כך הוי סגי להו בחלקם:
מה דגים שבים מים מכסין אותן ואין העין שולטת בהן לכאורה משמע לפי שהמים מכסין אותן ואין נראין קאמר שאין העין שולטת בהן ואין נראה חדא דהרבה פעמים הדגים נראין כשהן שטין בתוך המים כיון שהן צלולין ועוד דמשמע דהוי דומיא דאין העין שולטת בהן דזרעו של יוסף דהתם אע"ג שהן נראין אין העין שולטת בהן. ונראה לפי שענין עין הרע הוא ניצוץ ושפע רע ומזיק היוצא מן העין ומגיע בדבר הנראה אליו ונדבק בו כענין אשה נידה כשתראה במראה מצוחצחת נראה על המראה ההוא נקודות דקות אדומות והוא נמי על ידי רוח מסאבא בישא דשריא עליה כשמבטת בכח יוצא ממנה שפע רוח מסאבא ונדבק במראה ההוא וכן הזכירו בשרף מעופף שהוא שורף בראייתו מהאי טעמא. ומכל כמה שיש הפסק בין העין לבין הדבר הנראה לו אין השפע הרע יכול להגיע אליו ולהדבק לו ולכך לא שלטא עינא בישא בדגים שבים אע"ג שהן נראין תוך המים כיון שהמים צף על גביהן ומכסין אותן ומפסיקין בין העין לביניהם אין שפע המזיק יכול להגיע אליהן ולהדבק בהן וזה טעם מה שאסר הכתוב למנות את ישראל לפי שהמנין שולט בו עין רע וצוה לקבל מחצית השקל מכל אחד ולמנות את השקלים אע"ג דמנין השקלים נמי כשהן מרובין עושין עין אלא לפי שאין השפע היוצא מן העין מגיע לאותן האנשים עצמן ונדבק בהן אין העין מזיק להן וזה טעם בלק שאמר לבלעם אפס קצהו תראה לפי שרצה להכניס בהן עינו הרעה אמר לו שלא יוכל שפעו הרע להגיע ולהדבק אלא במקצתן בלבד:
אלא למ"ד לבאי הארץ מאי קא צווחי כולהו שקול וא"ת והא מסיק לקמן דלשבטי' איתפלוג וכיון דלשבטים איתפלג שפיר צווחו לכולי עלמא ולפי מה שפי' הסוגיא לקמן אתי שפיר:
נתן תתן להם זו נחלת אביהם נראה דלהכי כתיב להם לשון זכר לאשמעינן שיטלו חלק גדול בארץ בשביל צלפחד אביהם כאלו היו זכרים ולא יאמר כיון דנקבות הן יטלו בציר משאר חלקים ובתר הכי נמי כתיב בתוך אחי אביהם לשון זכר לאשמעינן נמי שיטלו בנחלת חפר חלק גדול כשאר אחים כאלו היו זכרים אבל גבי חלק בכורה לא איצטריך תו למכתב והעברת את נחלת אביהם כיון דכבר אשמעינן שיטלו בנחלת חפר כזכרים גבי חלק פשיטות דמה לי חלק פשיטות ומה לי חלק בכורה. ונראה דגבי רחל ולאה נמי כתיב ויצל אלהים את מקנה אביכם מהאי טעמא לפי שהיו ראויות לירש נכס' לבן כזכרים שלא היו לו ללבן בנים רק בזכות יעקב כדפירש"י ז"ל לכך אמר ויצל אלהים את מקנה אביכם כלומר כיון שהייתם כזכרים ראויים לירש לכך הציל ה' מקנהו ויתן לי דחזרו הנכסים לבעליהן ולהכי כתיב ותען רחל ולאה ותאמרנה לו העוד לנו חלק ונחלה בבית אבינו ולא כתיב היש לנו חלק ונחלה העוד לנו משמע דמעיקרא הוה להן חלק ונחלה אלא שעתה נעקרה נחלתן לבניו: