תורת חיים על בבא בתרא· רבי אברהם חיים שור
דף קיג
אמר קרא איש ס"ל דאיש דכתיב בקרא קמא איצטריך לגופיה ובתרא מיותר לדרשה ורב נחמן ס"ל דאיש לא איצטריך לגופיה דשפיר מצי למיכתב כי בנחלת מטה אבותיו וגומר לכך פריך תרוייהו איש כתיב בהו ומשני אמר קרא ידבקו דידבקו קמא סבירא ליה דודאי איצטריך לגופיה דלאו שפיר הוא למיכתב כי איש בנחלת אבותיו בני ישראל ובתרא לדרשה דקרא בתרא מקרא קמא שמעינן ליה ורבא ס"ל דידבקו נמי לא איצטריך לגופיה דשפיר הוא למכתב כי איש בנחלת אבותיו בני ישראל ותרוייהו לשום דרשה אתו ולהכי יליף לה ממטות:
אמר ליה אביי אלא מעתה דשכיב ביממא כו' משום דמפיל נחלות משמע צוואת שכיב מרע שמצוה ומחלק ומפיל נחלתו לבניו וכיון דדריש ואי אתה מפיל נחלות בלילה משמע דאין בצוואת שכיב מרע כלו' כשהמצוה בלילה א"כ ה"נ נימא דמאן דשכיב בליליא לא ירתי ליה בניה דמאי שנא האי מהאי דלמא דין נחלות קאמרת פירש ואשומעי צוואה קאי דצוואת שכיב מרע שמחלק נחלתו לבניו דין נחלות קרי ליה לפי שדבריו קיימין כמו דין ואין הדבר צריך דיינין אלא כל אחד מיורשיו יחזיקוהו שומעי הצוואה בשלו כדפירש"י ז"ל בפרק רביעי דסנהדרין וקאמרת ביום אתה מפיל דין נחלות ואי אתה מפיל דין נחלות בלילה שאין שומעין הצוואה או הדיינין רשאין להפילו ולהחזיק את היורשים בדין נחלות שצוה אביהן אלא ביום ולא בלילה ומשום דמה שמחזיקין אותן בנחלתן לאו דין הוא וכיון דלאו דין הוא אין סברא לומר דאתי קרא למעוטי שלא יעשו כן בלילה לכך מייתי הא דתניא לחוקת משפט אורעה כל הפרשה כולה להיות דין פירש כל מידי דנחלות אע"ג דלית ביה דין כגון להחזיק את היורשים בנחלתן וכיוצא בו כיון דמשפט קרייה רחמנא נסתיים לה"ת כמו דין לענין שצריך להיות ביום ובשלשה כמו דין גמור וכדרב יהודה דאמר שלשה שנכנסו כו' רצו כותבין רצו עושין דין פירש מדלא קאמר רצו דנין משמע דה"ק רצו מחזיקין את היורשים בנחלתו ועושין את הדין ששמעו מפי אביהן דהיינו משפט הצוואה שצוה בפניהם ועוד דאי בדין גמור איירי אמאי פסיקא ליה דעושין דין אטו כולהו יורשין צריכין שיקוב הדין ביניהם ולא סגי להו בלאו הכי אלא ודאי עושין דין דקאמר היינו שמקיימין צוואת השכיב מרע ומחזיקין לכל אחד בחלקו כפי הצוואה ואפילו ה"ק עלה רב חסדא לא שנו אלא ביום אבל בלילה אין עושין דין אע"ג דלאו דין הוא אלא שמחזיקין אותן בנחלתן אלמא דכל מידי דנחלות כמו דין דמי וצריך שלשה וביום והיינו מדכתיב לחוקת משפט משמע דכל הפרשה כולה אפילו מידי דלית ביה דין כיון דשייך לנחלות כמו דין דמי כך נראה פי' הסוגיא. וא"כ כשמחזיקין את היורשין בנחלתן צריכין להיות שלשה דיינין וביום דוקא כשאר כל הדינין אע"ג דאין בין היורשין שום דין רק חלוקה בעלמא דכל מידי דנחלה כדין דמי. וכן משמע מדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ג מהלכות סנהדרין שכתב אין מתחילין את הדינין בלילה וכו' אח"כ כתב הנחלות כדינין שנאמר בהן לחוקת משפט לפיכך אין מפילין נחלות בלילה מדכתב הנחלות כדינין משמע דבנחלות שאין בהן דין איירי וקאמר שהן כמו דינין מדכתיב לחוקת משפט ולכך אין הדיינין מפילין נחלות בלילה פירש שאין חולקין ומחזיקין את היורשים בנחלתן בלילה אף על גב דלאו דין הוא והא דלא כתב לפיכך אין מפילין דין נחלות בלילה משום דליכא למיטעי בדבריו שם דודאי אדיינין קאי דלא איירי שם בשכיב מרע כלל אלא בדיינין שכתב מתחילה אין מתחילין את הדיינין בלילה וכן אין מקבלין עדות ואין מקיימין שטרות בלילה כו' ואח"כ כתב הדינין כנחלות לפיכך אין מפילין נחלות בלילה משמע בהדיא דאדיינין קאי אבל ברייתא דקתני והיה ביום הנחילו את בניו ביום אתה מפיל נחלות וכו' משמע ליה דאשכיב מרע המנחיל את בניו קאי לכך צריך לפרש דמפיל דין נחלות קאמר ואדיינין או אשומעי הצוואה קאי ובכסף משנה הביא דברי הרמ"ך שכתב על דברי הרמב"ם ז"ל וזה לשונו הנחלות כדינין כולי תימה למה הביא לשון שסותר אותו בש"ס והוה ליה למימר לפיכך אין דיני נחלות בלילה ועוד תימה לן היכי תלי תניא בדלא תניא שאמר הנחלות כדינין ואדרבא לפסק הלכה כל הדינין מנחלות גמרינן עכ"ל ולפי מה שפירש' ניחא דהרמב"ם ז"ל לאו בדיני נחלות איירי אלא בנחלות שאין בהן דין אלא חלוקה ולהכי כתב הנחלות כדינין: