אור ברסלב

תורת חיים על בבא בתרא· רבי אברהם חיים שור

דף קד

דף קג

אלא ש"מ דסתמא נמי כהן חסר הן יתיר דמי תימה דכיון דתנא רישא בית כור עפר סתמא דהגיעו אמאי איצטריך סיפא הן חסר הן יתיר דכ"ש הוא והתו' כתבו דאשמעינן דאפ"ה דוקא בית רובע אבל יתר מרובע לא ולא משמע כן ועוד דא"כ אמאי קאמר לעיל דמהא ליכא למישמע מינה נימא דשפיר דייקינן מרישא הא סתמא כהן חסר הן יתיר דמי וסיפא דקתני הן חסר הן יתיר לאשמעינן דאפ"ה יתר מרובע לא כיון דבית כור קא"ל דמשמע שהחסרון או היתרון בטלי אגב בית כור גם מה שכתבו דתני סיפא לגלויי רישא נראה דוחק דלישנא דבית כור לא משמע דאמר כבית כור ועוד תימה דקאמר התם פירושי קא מפרש וכו' הא פשטא דברייתא לא משמע הכי וכי בשביל שרוצה לדחות דברי הפשטן מפרש לברייתא במילתא דחיקא. ועוד דרשב"ם ז"ל כתב פירושי קא מפרש וה"ק האומר לחבירו בית כור עפר אני מוכר לך לא שנא אם אמר לו כבית כור וכו' ולפירושו לא אתי שפיר הא דקאמר איזהו בית כור שהיה כבית כור דמשמע שהן תלויין זה בזה דלפירושו אינן תלויין אלא תרתי מילי קתני לכך נראה דפשט' דברייתא ליכא לפרושי ולמימר כלל דתלת מילי קתני דא"כ כיון דתנא רישא בית כור עפר סתמא דהגיעו סיפא למה לי ועל כרחין צריך לדחוק ולפרש דה"ק בית כור עפר אני מוכר לך דינא הוא כאלו אמר כבית כור עפר אני מוכר לך או כאלו אמר הן חסר הן יתר אני מוכר לך ואפילו פחת רובע וכו' ולא אתי לאשמעינן אלא דבבית כור סתמא נמי פיחת או הותיר רובע לסאה הגיעו כמו בבית כור וכהן חסר הן יתיר וקא בעי למיפשט דסתמא נמי כהן חסר הן יתר דמי וקא דחי התם פירושי קא מפרש וכו' דכיון דעל כרחין ברייתא לאו כפשוטת היא ולא אתי לאשמעינן אלא דבית כור הוה כבית כור א"כ איכא למימר דהן חסר הן יתר פירושי קא מפרש לה איזהו בית כור שהיא כבית כור כגון דא"ל הן חסר הן יתר דהשתא לא תלי לה אלא בחדא והכי מסתבר טפי דלמה ליה למיתלי בתרתי. ופריך רב אשי א"כ אני מוכר לך אני מוכר לך למה לי דכיון דארישא קאי לא הוה ליה למיתני הן חסר הן יתר אני מוכר לך אלא הן חסר הן יתר אפי' פיחת רובע וכו' כיון דכבר תנא ברישא אני מוכר לך אלא ש"מ סתמא נמי כהן חסר כו' וכדפירש' דבתרתי קא תלי לה בכבית כור וכהן חסר הן יתר:

יותר מכאן יעשה חשבון תימה אמאי קאמר יעשה חשבון הוה ליה למימר יותר מכאן יחזיר כדאמר ברישא הותיר כל שהוא יחזיר ועיין בנ"י ולדברי אב"ן מג"ש ז"ל שהביא ה' המגיד בפ' כ"ח מהלכות מכירה שאם אין במה שהוא יתר על הרובע לכל סאה וסאה שיעור ט' קבין שאינו מחזיר לו אלא המותר ולא הרובעין ניחא דאי תני יחזיר ה"א שמחזיר גם הרובעין לכך קאמר יעשה חשבון שעושה חשבון עמו כמה סאין קנה ממנו וכל כך רובעין הוא נוטל והמותר על חשבון הרובעין הוא מחזיר לו ולפירושו צ"ל סיפא דקתני לא את הרובע בלבד הוא מחזיר לאו אכולה מתני' קאי אלא אהא דקתני סיפא שאם שייר בשדה בית תשעה קבין וכו' ומחזיר לו את הקרקע לחודא קאי וזה דוחק:

ואי איכא מילתא יתירתא דהוה ט' קבין הדר פירשב"ם ז"ל כלומר אם יש משהו יותר מרובע לכל סאה דהשתא ליכא מחילה וכו' והא דקאמר דהוה ט' קבין היינו דהוה להו בין הכל ט' קבין וזה תימה דאין הלשון משמע כן מדקאמר ואי איכא מילתא יתירתא דהוה ט' קבין משמע דבמילתא יתירתא לחודא הוה בין הכל ט' קבין. וכן הא דתנן במתני' שאם שייר בשדה בית תשעה קבין וכו' פירשב"ם ז"ל נמי שם שאלו הוה בהאי מותר שיעור שדה כגון ששייר בהאי בית כור קב ומחצה יתר על ז' קבין ומחצ' דהוו להו בין הכל ט' קבין אז מחזיר לו את הקרקע וזה תימה דא"כ למה לי למיתני תו ולא את הרובע בלבד הוא מחזיר אלא את כל המותר הא כבר תנא ליה שאם שייר בשדה בית ט' קבין וכו' ומחזיר לו את הקרקע והיינו ע"כ המותר וגם הרובעין שהוא תשעה קבין דליכא למימר דה"א דמחזיר לו את הקרקע דקתני היינו המותר לחודא ולא את הרובעין דהא מידי הוא טעמא דמחזיר לו קרקע משום דאית ביה שיעור שדה דהיינו ט' קבין ובמותר לחודא ליכא אלא קב ומחצה ע"כ נראה דהא דקתני שאם שייר בשדה בית ט' קבין ארישא קאי דקתני יותר מכאן יעשה חשבון וקאמר שאם שייר בשדה יותר מכאן פי' יותר על הרובעין בית ט' קבין וכו' מחזיר לו את הקרקע וכן משמע קצת לישנא שאם שייר דנקט ולא קתני שאם הותיר משמע דה"ק שאם אחר שתוציא מן המותר את הרובעין נשתייר בית ט' קבין וכ"כ בהדיא הרמב"ם ז"ל בפרק כ"ח מהל' מכיר' היתה התוס' יתיר' על ט' קבין נותנין רובע לכל סאה וסאה והנשא' יתר על הרובעין אם יש בו ט' קבין נותן לו כל הרבעי' כולן עם היתר מן הקרקע וקאמר רב הונא ט' קבין שאמרו ואפי' בבקעה גדולה דאין חילוק בין כור לי' כורין לעולם לא עביד איניש דמחל טפי מז' קבין ומחצה כשיעור רובעין דבית כור א' דטפי מהאי שיעורא כיון דגדול וחשוב הוא לא מחיל איניש אע"ג דזבין מיניה כמה כורין ולהכי אית ליה דט' קבין שאמרו אפי' בבקעה גדולה דבבקעה גדולה נמי אם שייר בשדה יותר על הרובעין המגיעין לבית כור אחד מחזיר לו קרקע ורב נחמן סבר דלעולם עביד איניש דמחיל רובע לסאה אפי' אלף רבעים לאלף סאין לכך אית לית דנותן ז' קבין ומחצה לכל כור וכור ואי איכא מילתא יתירתא לכל כור דהוה ט' קבין בהנך מילי יתירתא הדרי כולהו. מיהו קשה אמאי בעינן דליהוי בהנך מילי יתירתא הדרי כולהו. מיהו קשה אמאי בעינן דליהוי בהנך מילי יתירתא שיעור ט' קבין אפילו אי לית בהו אלא משהו טפי מרובע לכל סאה נמי אמאי מחזיר לו מעות לימא כיון דלית ביה מחילה ואית ביה שיעור שדה לשקול קרקע וכ"כ רשב"ם ז"ל דהוה כהלכתא בלא טעמא ומ"מ כיון דפשטא דמתני' וגמרא משמע כמו שכתב הרמב"ם זכרונו למרכה וגם יש לדחוק ולומר דלא הוה הלכתא בלא טעמא לכך נראה דדברי הרמב"ם ז"ל נכונים טפי מדברי הרשב"ם ודלא כמו שכתוב בשלחן ערוך סימן רי"ח בהג"ה דהעיקר כדעת יש אומרים:

תוכן העניינים

תורת חיים על בבא בתרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה