תורת חיים על בבא בתרא· רבי אברהם חיים שור
דף פ
מאי שנא אמה דמצטוותא אברתא ואזוגא דשבקינן לה פירש רשב"ם ז"ל ואזוגא הוא הזכר בן זוגא ופירושו תמוה דאם כן הל"ל ואבן זוגא ועוד דאם כן הוה ליה למימר ואזוגה בה"א דהוה משמע בן זוג שלה דהיינו של האם ועוד דאי בזכר בן זונה מיירי לא הל"ל לישנא דשבקינן לה דמתניתין לא קאמר דאנן שבקינן לה הזכר בן זוגה ועוד דא"כ אמאי נקט ברתה טפי מברה והוה ליה למימר מאי שנא אמה דמצטוותא אברא ואברת' ואזוגא דשבקינן לה איהי נמי תיצטוה אאבוה ואאמה ואזוגא כו' ע"כ נראה דסתם שובך יש בו אמהות ובנות דאי לאו הכי לאו שובך מיקרי ובין לאמהות ובין לבנות שני מיני צוותא בעינן להו דבבציר משני מיני צוותא לא מתקיים השובך והיינו דקאמר רב כהנא הא באמה והא בברתה פירוש מתניתין דקתני דבבריכה אחת סגי לה היינו באמה דכיון דשבקינן לה בריכה אחת אית לה שפיר תרתי מיני צוותא ברתא וזוגא דשבקינן לה דהיינו הך בריכה ראשונה דאנן שבקינן לה דהיינו הך בריכה ראשונה ושניה בברתא דלברתא צריך להניח שתי בריכות דכיון דתרתי מיני צוותא בעינן לה לא סגי לה בבציר משתי בריכות והשתא פריך שפיר מאי שנא אימא דסגי לה בחדא בריכה ותצטוותא נמי אאמה והשתא ניחא דזוגא דשבקינן לה דנקט היינו בריכה דאנן שבקינן לה דכל בריכה זוז הוא זכר ונקבה כמו שכתב הרשב"ם ז"ל ומדברי הרמב"ם ז"ל בפרק כ"ג מהלכות מכירה משמע נמי כדפירשתי וכן פסק בשו"ע והשתא אתי שפיר לישנא דבריכה ראשונה ושנייה דקאמר דלפי' רשב"ם ז"ל לא מתיישב שפיר
אלמא קסבר לא בעי מחשבה מיתיבי כו' אבל אי הוה סבר דבעי מחשבה לא הוה מצי פריך מידי דאיכא למימר דרב כהנא איירי בדחישב עליו לאכילה וברייתא בדלא חישב איירי ואם תאמר ומנא ליה למידק דקסבר דלא בעי מחשבה דלמא סבירא ליה דבעי מחשבה ואיירי בדחישב ויש לומר דאי סבר דבעי מחשבה ואי לאו דחשיב עליו לא הוי מאכל אמאי קאמר שאינו יוצא מידי מאכל לעולם הא ודאי כיון דמחשבה מהניא ליה לשווייה אוכל הכי נמי אם חזר וחישב עליו שלא לאוכלו אלא יהיה כמות שהיה מעיקרא פשיטא דמחשבה נמי מהניא ליה להוציאו מתורת מאכל דכיון דלא ירד לתורת אוכל אלא על ידי המחשבה כי היכי דמחשבה מכניסו לתורת מאכל ה"נ מוציאו מידי מאכל וא"כ אמאי קאמר שאינו יוצא לעולם מידי מאכל אלא ודאי סבירא ליה דבלאו מחשבה מאכל הוי ואשמעינן דאין מחשבה מוציאו מידי מאכל לעולם דאפילו חישב עליו לאכילת דבורים אכתי מאכל היא כיון דראוי לאכילה ואינו נפסל מאכילת כלב כמו שכתבו התוספות וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפרק קמא מהלכות טומאת אוכלין דמחשבה מוציא דבר העומד לאכילה שלא יהא עליו תורת מאכל שכתב שם השבת סתמו לאכילת גופו כשאר ירקות שדה פי' ומתטמא טומאת אוכלין ואם חישב עליו לקדירה אינו מתטמא טומאת אוכלין פי' דבמחשבה זו מוציאו מידי מאכל שלא יטמא טומאת אוכלין
כגון שזב על גבי כלי מאוס אף על גב דטעמא דרבא דלא מוקי לה בשתי חלות כאביי משום דסתם דבש לא משמע ליה ב' חלות כדפירש רשב"ם ז"ל לעיל מכל מקום אתי שפיר דמוקי לה כגון שזב על גבי כלי מאוס אף על גב דסתמא קתני דכוורת כיון דעומדת בחצר או בגינה אורחא דמילתא להיות כלים מאוסים מצויין אצלה וכדמפורש דמי ולרב אחא בר יעקב לא ניחא למימר הכי דמה לכלים לגבי הכוורת לכך מוקי לה בזב על גבי קשקשין דמלתא דשכיחא הוא טפי להיות קסמין וקשקשין אצל הכוורת וכדמפורש בהדיא דמי
לכך נאמר תמר לכך נאמר ארז ונראה דלהכי שינה הכתוב דגבי תמר כתיב יפרח לומר שיעשה פירות לפי שהפירות גדילין ע"י הפרח וגבי ארז כתיב ישגה רמז על גדילת האילן שיהיה גזעו מחליף
אף צדיק אין עושה פירות שאין מועילין לו זכיותיו כלום בעולם הזה דמה שאוכלין בעולם הזה הוא פרי המצוה כדתניא אלו דברים שאדם אוכל מפירותיהן בעולם הזה והדר קאמר אף צדיק אין גזעו מחליף שאין זכיותיו מועילין לו לעולם הבא אלא אחר שמת הוא אבד ובטל ואין גזעו מחליף עוד להיות חיים לעולם הבא ולהכי נקט לשון גזעו מחליף שכמו שהארז חוזר וצומח על ידי הגזע הנשאר בארץ כך הצדיקים לזמן התחייה יציצו ויפריחו מלוז של שדרה הנשאר בארץ וזהו גזעו של אדם. ולפי פירש זה הוה סיפא דקרא דומיא דרישא דברישא כתיב בפרוח רשעים כמו עשב ויציצו כל פועלי און להשמדם עדי עד לומר שאין בפריחת רשעים בעולם הזה כלום אלא כמו עשב שבלה במהרה ולא עוד אלא שע"י שנותן בעולם הזה אין להן חלק לעולם הבא ויורדין לגיהנם וזהו שאמר ויציצו כל פועלי און להשמדם עדי עד אבל בצדיקים אינו כן אלא צדיק כתמר יפרח שאוכל מפרי מעשיו בזה העולם זמן ארוך כתמר זה שמוציא פירות שבעים שנה כדאיתא במדרש ולא עוד אלא שהקרן קיימת לו לעולם הבא ואחר מותו גזעו מחליף וזהו שאמר כארז בלבנון ישגה שגזע מחליף כמו ארז
הכא במאי עסקינן בשאר מיני ארזים כגון שיטה והדס ועץ שמן וכולי דאינהו אין גזען מחליף וקרא איירי באותו שקרוי ארז שנאמר כארז בלבנון ישגה וארז גזעו מחליף היא: